כדי להגיע לדירתה של שרונה בן אור, שבקומה השלישית, צריך לטפס. ברגל. היא מתגוררת בבניין ישן ונטול מעלית, בלב העיר חדרה. משל גם ההגעה הבייתה, למקום המבטחים שלה, כרוכה בקשיים. וצריך להתאמץ, כדי להגיע.
חייה של שרונה בן אור, היו רצופים קשיים. מילדות. שלוש מערכות יחסים היו בעברה, כולן אלימות. לאחרונה, היא נפרדה מבנזוגה הרביעי. איתו חלקה זוגיות במשך 15 שנה. ועכשיו היא כאן, בעיר חדרה. בדירה מטופחת וצבעונית ולבד. לראשונה בחייה. בלי בן זוג, בלי הורים. "אין לי בית משלי, אין לי כלום, אבל יש לי את הלב שלי", היא אומרת.
בקרוב, יהיה לה ככל הנראה גם ספר חדש. גיוס ההמונים בהדסטארט בעיצומו. 100 עמודים של סיפור חייה, שנכתב בשלוש השנים האחרונות. "כיום", היא אומרת, "אני לומדת להכיר בערך עצמי. את המחיר על הטעויות שלי, כבר שילמתי".
ילדות בלי חום ואהבה
היא נולדה לזוג ניצולי שואה מפולין. שסחבו על גבם את הכאב מפעם ולא היו פנויים רגשית לבתם היחידה. הוריה, היו מבוגרים כשנולדה. בסביבות ה-40. כל משפחתם נספתה ברובה בשואה. "גדלתי עם חסך רגשי מאוד גדול", היא מעידה על עצמה. "עם ניכור, מכות והשפלות. מילים כמו 'את אפס' ו'מטומטמת', היו אצלינו בבית עניין שבשגרה. וגם מכות עם חגורה. אבל אלה דברים, שהיו נהוגים בשנות ה-60"
אז זהו, שלא
"טוב, אבל יחד עם זאת, אלה ההורים שלי. ההורים שלי היו לצדי, בדרך שלהם. בדרך אותה הם הבינו. והם כל הזמן תמכו בי כלכלית, כי הם האמינו שכסף פותר הכל".
הוריה, אגב, זכו לאריכות ימים. אביה נפטר בגיל 97 ואימה בגיל 98, לפני כחצי שנה בלבד. בן אור: "הייתי ילדה מוכה והפכתי להיות אישה מוכה. כי ככה זה עובד. וזה המקום שצמחתי ממנו".
טיפלת בעצמך?
"לא. אני לא מאמינה בפסיכולוגים. אבל אחרי שאימא שלי נפטרה, התחלתי להרגיש שאני כבר משוחררת. למרות שלא נעים להגיד את זה".
הבעל הראשון: נישואים ואלימות
שרונה בן אור, מדברת על עצמה לא פעם בגוף שלישי, במהלך הראיון. כשהכאב מציף.
זה קורה לך הרבה. שמת לב לכך?
"זה עליות ומורדות אצלי", היא אומרת. "לפעמים, כשאתה מוצף, אז הדיבור בגוף שלישי מרחיק אותך".
היא נישאה בגיל 19. למי שלימים התגלה כגבר אלים. "הייתי ילדה שרוצה אהבה ובית", היא אומרת. "והכל התנפץ לה בפרצוף. כי כשאתה מקבל את הסטירה הראשונה, אתה מקבל בום בלב. ואתה גם אומר לעצמך, ממש באותה נשימה: 'אולי בעצם ככה צריך להיות?' ואתה מייפה את המציאות. מדובר בשנות ה-80, ולא הייתה אז יותר מידי מודעות, לעניין האלימות כלפי נשים".
היא התגרשה בגיל 24 ונשארה עם שני ילדים קטנים. בני שלוש וחמש. בתחילה בבית הוריה. אחר כך, רכשו עבורה ההורים דירה. וכעבור שנתיים, הכירה את מי שהפך להיות בעלה השני.
זה מרגיש כמו רעב עצום לאהבה
"היה בי באמת רעב כזה, שבער בי. להיות סופסוף אהובה"
אבל גם סיפור האהבה עם הבעל השני, לא נגמר בהפי אנד.
הבעל השני: אלים ומכור להימורים
את הבעל השני, בלש משטרה נאה ומסוקס, פגשה כשהתנדבה במשמר האזרחי. העובדה שחיזר אחריה בלהט, החמיאה. "הוא היה חתיך הורס, בלש במשטרה, זה היה כבוד", היא מסבירה. "בהמשך, גיליתי שהוא מהמר כפייתי. וחשבתי שאני יכולה לשנות אותו". ואז, מבלי משים, עוברת שרונה בן אור לדבר על עצמה שוב בגוף שלישי. "אז את נותנת לו כסף להימורים. וההורים שלי ידעו. אבל הם תמיד חשבו שכשיש כסף, אז יש אהבה. וזה בסדר".
מתי התחילו המכות?
"אני לא זוכרת. היו מריבות והוא היה זורק דברים בבית. באחת המריבות, הוא נתן לי אגרוף בעין. טופלתי בבית החולים, חבשו לי את העין והכל. וזה היה הקו האדום שלי. אלה היו נישואים קצרים, משהו כמו שנתיים. בסופו של דבר, העיפו אותו גם מהמשטרה. זה היה כבר אחרי שהתגרשנו. אני לא רוצה לפרט את הנסיבות, כי אני לא מעוניינת שאף משפחת פשע תגיע אלי".
וזה לא היה הסוף. אחרי שהתגרשו, הוא תקף אותה ברחוב. כשיצאה מעבודתה עם חברה לעבודה. המשטרה, לדבריה, לא עשתה דבר. על אף שהוגשה תלונה.
הבעל השלישי: רוצח סדרתי
גם הפעם, היא נותרה לבד. אבל לא לאורך זמן. ועד מהרה, נכנס הבעל השלישי לחייה. "המקום הנמוך שהייתי בו", היא אומרת היום, "לא אפשר לי להרים את הראש. ורציתי מישהו לידי, שאוכל להישען עליו. אתה עובד על אוטומט, ככה זה היה אצלי".
כעבור שנתיים, פגשה שרונה בן אור את שמעון קופר. בעלה השלישי. היא הייתה אז בת 31. הוא היה בגילה.
"הכרתי אותו דרך עלוני קשר", היא מספרת (מה שהיו אז, עלונים ובהם מודעות שידוכים, א"ק). "הוא ספר על עצמו שהוא עובד במשרד הבטחון. גרוש, אב לשני ילדים. סא"ל בצבא, שנפל בשבי הסורי. הוא לא היה חתיך. אבל נשביתי בקולו, ברוגע שלו, במבט הרך הזה בעיניים".
לימים, יתברר לה שמדובר ברוצח. שרצח את שתי נשותיו. וגם בשקרן פתולוגי. שאין כל קשר בין מה שספר לה ולאחרים על עצמו ועל חייו, לבין המציאות.
בניגוד לאשתו הראשונה של שמעון קופר, אורית, ולאשתו השלישית ג'ני, בן אור נותרה בחיים. האינטואיציה שלה, אותו קול בתוך הבטן, צעקה לה לברוח. היא לא חשדה שמדובר ברוצח. . "הלב שלי גם לא רצה להתחתן איתו", היא אומרת. "אבל ההורים שלי נורא אהבו אותו".
היא התגרשה כעבור ארבע שנים, כשגילתה שבגד בה. "הצלתי את עצמי בלי לדעת", היא אומרץ. ומצטמררת. למרות 23 השנים שחלפו, מאז התגרשה ממנו.
התפכחות והחלמה
כדי לספר את ספור חייה המלא של שרונה בן אור, צריך הרבה יותר מכתבה אחת. צריך ספר: כמו זה שכתבה לאחרונה. אפשר רק לומר, בקצרה, ששמעון קופל נמצא כיום בבית הסוהר. אחרי שבית המשפט קצב לו שני מאסרי עולם, שאינם חופפים. ואפשר גם להוסיף, שאל עניין רצח שתי נשותיו של האיש הזה, התוודעה בעקבות כתבת תחקיר בתוכנית עובדה. כשפנה אליה כתב התכנית, עמרי אסנהיים. ולמעשה סיפר לה את כל הסיפור. יחלפו שלוש שנים נוספות, עד שבן אור תחליט שהגיע הזמן לפעול. ותפנה למשטרה כדי לספר את סיפורה. בסופו של דבר, ובעקבות עדותה, נשפט שמעון קופל ונאסר. והיא עצמה, החלה לאסוף את השברים.
"חייתי בבושה, בהדחקה, בסוד", היא אומרת. "אף אחד לא ידע שהייתי נשואה שלוש פעמים. כשהמשפט של קופר הסתיים, התראיינתי לישראל היום. וזו הייתה הפעם הראשונה, בה דברתי בפנים גלויות".
הראיון ההוא, פתח אצלה משהו. ובעקבותיו, החלה להעביר הרצאות. אותן היא מעבירה גם כיום בפורומים שונים. אם גם כיום היא אינה עובדת, בשל הקורונה. "בזכות האינטואיציה שלי, אני חיה", היא מסכמת. "והמסר שלי הוא שחייבים להקשיב לאינטואיציה. החושים שלי מתחדדים מיום ליום. התהליך שעברתי, ושאני עדיין עוברת, הוא מטלטל ברמות מטורפות.
התחלה חדשה
כיום, כאמור, מתגוררת שרונה בן אור בחדרה. "חדרה בעיני, היא סוג של כפר", היא אומרת. "ויש בה אנשים מאוד חמים. הכרתי כאן חברות ונורא כייף לי. אני מרגישה סוג של שקט, שהיה תמיד חסר לי. וכיום יש לי אותו, בגיל 58 וחצי. עברתי גם הליך של פשיטת רגל, בגלל עסק לעבודות יד שהיה לי, ונפל. היה לי בית. היה לי כסף. אבל כשאין לך את המקום הזה, שאתה מרגיש בו רצוי באמת, אז אתה מרצה את הזולת. אבל אתה לא יכול להגיד לעצמך כל החיים, שאתה לא בסדר. ופני אל האור. בספר שלי, אני כותבת על הכל. עלי, על נשים, מקיפה את כל מה שעברתי, חשבתי וחוויתי".
לפרוייקט ההדסטארט של שרונה: s://headstart.co.il/project/60440http
הישארו מעודכנים באתר בלינקר או בפייסבוק חדשות חדרה, כל זכרון, כל הפרדס
