תקציבי משרד הרווחה תקועים – בעלי צרכים מיוחדים נשארים בבית

כבר שנה שנועם  (שם בדוי, השם המלא מצוי במערכת, א"ק) 19, המתגורר עם אימו בחדרה, יושב בבית.

מאז סיים את השירות הצבאי שעשה בהתנדבות,  אותו הפסיק באמצע בגלל מצבו הבריאותי, הוא בקושי יוצא החוצה.

לנועם יש קוליטיס: מחלה דלקתית כרונית הפוגעת ברקמת המעי הגס, שמתלקחת במצבים של לחץ נפשי, כמו זה שהוא חווה בימים אלה.

בנוסף, הוא לוקה בהנמכה קוגנטיבית: ליקויי למידה מרובים, הגורמים לכך שהרמה הקוגנטיבית שלו נמוכה מהממוצע.

לפני שנה ויותר התקבל נועם למסגרת של בית לחיים בקיבוץ מעברות, של חברת שע"ל כנרת.

מסגרת מגורים בקהילה, שבה מתגוררים צעירים נוספים בני גילו, בעלי צרכים מיוחדים. אלא שכעת, בשל העובדה שתקציבי משרד הרווחה מוקפאים כבר שנה, הוא נאלץ להמתין. מי יודע עד מתי.

אימו של נועם, יפה (שם בדוי, השם המלא שמור במערכת, א"ק): "כל השנה הזאת הוא נמצא בין ארבע קירות, בלי חברים. כתבתי מליון מכתבים, כתבתי אפילו לשר הרווחה-וכלום".

גם העובדים הסוציאלים מיואשים מתשובת משרד הרווחה – "אין כסף לכלום"

לפני שבועיים, קבלה יפה מכתב תשובה ממשרד העבודה והרווחה, עליו חתומה הממונה המחוזית על תחום הדיור במחוז, מירטה מרינברג.

"בהיעדר תקציב מדינה, הדרישה עולה כרגע על כמות המכסות הקיימות ולכן, בשלב זה, אנו נאלצים לאשר רק מקרי חירום", נכתב בו.

מדובר בתופעה כלל ארצית ונועם אינו היחיד. למערכת חדשות חדרה ידוע לפחות על ארבע משפחות נוספות מחדרה והסביבה שיקיריהן, בני 20 פלוס מינוס, ממתינים לדיור בקהילה ובינתיים שוהים בבתיהם חסרי מעש.

משפחות אלה אינן רוצות להתראיין. "אני כבר עייפה ממלחמות", אומרת היום אם אחת, שבנה לוקה בניוון שרירים. "אין לי כוח".

אם אחרת החפצה בעילום שמה שבנה, 23, לוקה בפיגור קל: " כבר שנה שהוא כל הזמן בבית ואנחנו מחכים. הבן שלי התקבל לדיור בקהילה. בינתיים, הוא קם כל יום בשבע-שמונה, אוכל, מתקלח וחוזר לישון. אין לו חברים ואין לו כלום, הוא בודד ומשועמם".

הקיפאון התקציבי מצד משרד הרווחה החל עוד לפני תקופת הקורונה והוא נמשך עד היום, בשל הקיפאון בתקציב המדינה.

"אין כסף והמצב איום ונורא, חזרנו מהשביתה ומוטל עלינו עומס מטורף", אומר עובד סוציאלי באחת הרשויות באזור. "עניין הדיור הוא רק חלק מהתמונה, אין כסף לכלום".

"אין לו חיים"

בזמן הראיון עם אימו, משחק נועם בטלפון הנייד. "זה מה שאני עושה כל היום", הוא אומר.

יפה: "הוא לא ישן ולא אוכל, ורק יוצא לשעורי נהיגה ותיכף חוזר הביתה. פעם הוא רכב על אופניים, רץ, שחה. כיום, בגלל הבדידות והקורונה, כל זה נגמר. התפקוד שלו יורד ושנינו סובלים אני גרושה ומפרנסת יחידה ועובדת כל יום עד שבע בערב.

איך שאני מגיעה הביתה, זה לשבת איתו עד שתיים בלילה ולדבר. על זוגיות אין לי בכלל מה לחשוב, כי אני איתו 24/7. אני כבולה".

על דבריה מוסיף נועם, המצטרף לשיחה: "למדתי בבית הספר שפרירים שבגבעת חיים איחוד והחברים שלי מבית הספר, עברו לגור לפני בבית לחיים שבקבוץ מעברות. אני רוצה כבר לגור ביחד עם החברים שלי".

יפה: "לנועם כבר אין חיים. תמיד היו לו חרדות והן התעצמו עכשיו. הוא פוחד אפילו לרדת למכולת. אנחנו רוצים דיור בקהילה עבור נועם, התסכול שלנו הוא יומיומי.

יש מצבים בהם אני רואה אותו בוכה בשקט ואז בוכה ביחד איתו. מה שמחזיק עכשיו את נועם, אלה רק שעורי הנהיגה שלו. וגם זה עומד להסתיים".

ממשרד העבודה והרווחה נמסר בתגובה:

"השמה של אנשים עם מוגבלויות במסגרות חוץ ביתיות, נמצאת בראש סדר העדיפויות של מינהל המוגבלויות במשרד. היעדר תקציב מדינה והתנהלות על פי תקציב המשכי, יצרו פערים מול הצרכים, כגון מכסות השמה במסגרות אשר זהות לאלה שניתנו ב-2019.

הצורך במסגרות של הרווחה גדל ב 2020 ובהתערבותו של השר איציק שמולי הושג הסכם בין משרד הרווחה למשרד האוצר, על תוספת של 300 מכסות למען הדיור של מנהל המוגבלויות. בימים אלה, מתבצעת הקצאת המכסות במחוזות, על פי דחיפות ההשמה".

יש לכם סיפור? דברו איתי.
ayeletked@gmail.com