מזה שמונה חודשים שחנה (שם בדוי, השם המלא שמור במערכת, א"ק) מתגוררת עם ילדיה בחצר ביתה של קרובת משפחה, בחדרה. בתוך חצר מקורה, שהוסבה לחדר מגורים ארעי. עם תקרה דולפת וניילונים במקום קירות. הדירה הקטנה שבבעלותה, ברחוב רמב"ם בעיר חדרה, נמכרה. כדי לכסות את מקצת החובות שיש לה, בשל קריסת העסק. על סך מליון שקלים ויותר. היא שילמה לנושים. אבל עדיין נותר לה לשלם לרשויות ולקרובי משפחה. והיא צריכה מוצרי חשמל ורהיטים. כדי שתוכל לשכור לה ולשלושת ילדיה דירה של חדר או שניים, בכספי תרומות אותם קבלה לאחרונה. בסיועם של אנשים טובים.
"מישהו סיבך אותי"
חנה מתביישת. במצבה הקשה ובעיקר בעובדה שנעקצה, כך לדבריה, על ידי השותף העסקי שלה. טרם הוגשה תלונה במשטרה. מצבה הנפשי הקשה, פלוס מצבה הרפואי המורכב אף הוא, לא אפשרו זאת. "גיליתי את הכל, כשהייתי ברמב"ם. בהכנות לקראת ניתוח ראש", היא אומרת. "במשך תקופה ארוכה, כולם חשבו שאני פסיכית. כי היה לי בלבול, והיו כאבי ראש וכל מיני תופעות נפשיות ופיסיות אחרות. הלכתי לעשות סי טי, ואז גילו שמדובר בגידולים שפירים במוח. שגדלים כל הזמן ולוחצים על רקמות. אז אני לא פסיכית. אבל בגלל מצבי, היה קל לעבוד עלי. ולא היה לי אפילו זמן להתעסק עם שום דבר אחר, מלבד הבריאות שלי. וכמובן: השותף העסקי שלי, ניצל את מצבי הקשה".
על מי שסיבך אותה ואף חתם לדבריה על צ'קים בשמה, לא נרחיב את הדיבור. עד שתוגש תלונה במשטרה. כשתתחזק ותסכים לעשות זאת. ובעיקר תפסיק לפחד. מפניו בפרט ומפני אנשים בכלל. כיום היא מטופלת על ידי עובדת סוציאלית ועושה את צעדיה הראשונים לקראת סנגור עצמי והתחלה מחדש. צעד אחר צעד.
"כבר שילמתי לשוק האפור ואני עובדת כל יום במשרה מלאה, כמטפלת בקשישים", היא אומרת. "אבל בגלל החובות, עד שיוסדר ההליך לפשיטת רגל, יש לי בקושי מה לאכול".
מתקיימת מתרומות
כיום, מתקיימת חנה מתרומות. אנשים טובים דואגים לה לסלי מזון ולארוחות ממסעדות בעיר. בנוסף, היא מקבלת תרומות של בגדים. ומרגישה מבוכה רבה, עקב המצב. "אני מתביישת במצב שלי", היא אומרת ובוכה תוך כדי. "אף פעם לא הייתי במצב כזה. תמיד עבדתי ופרנסתי את עצמי ואת ילדי. הגרוש שלי גם הוא עזר לי קצת, ולקח על עצמו חלק מהחוב שלי. כי גם אני עזרתי לו בתשלום של חוב, בזמנו".
למותר לציין שבחדר המאולתר שהיא מתגוררת בו, ביחד עם בתה בת העשר, בנה בן ה-19 וחצי שקבל פטור מהצבא ובנה החייל, 21, אין כלום. מלבד כיריים אותם קבלה כתרומה. "אני מתגעגעת לפינה משלי", היא אומרת. "ולשקט. כשאני קמה בבוקר, אני מתפללת לאלוהים. כל יום. מדליקה נר ואומרת "מודה אני לפנייך, מלך חי וקיים". אבל בוכה. כל היום בוכה. וכבר לא אכפת לי איך אני נראית ומה אני לובשת. העיקר שהבגדים יהיו נקיים".
"אני צריכה שיעזרו לי"
חנה, בת 40, נראית מותשת ועייפה. "אני מרגישה זקנה", היא אומרת. ואחר כך ממששת את הצלקת שבראשה. שבה 21 תפרים. מזכרת נצח מהניתוח שעברה להסרת הגידולים, לפני כחצי שנה. "אני רוצה קורת גג וצריכה שיעזרו לי", היא ממלמלת. "רשות המיסים עיקלה לי את כל החשבונות. אין לי אפילו מזרונים ומיטות משל עצמי, אין לי כלום. כשירדו הגשמים החזקים, לפני שבוע וחצי, כל החדר שלי פה היה מים. הכל נרטב. אני לא מרגישה טוב. פיסית, נפשית, הכל ביחד. אני גם לא ישנה כמעט בכלל בלילות. זה קשה לי מאוד, להיות חייבת כל כך הרבה כסף. הגידולים שיש לי בראש, גם הם לא עזבו אותי לתמיד. הם יכולים לחזור, זו פתולוגיה. שגורמת לכאבים בצד השמאלי של הפנים ולשטפי דם בעין. כל כך חבל לי, שנאלצתי למכור את הבית שלי. ונשארתי ככה. אבל לא הייתה לי ברירה. זה היה או לשלם לשוק האפור, את החובות שסיבכו אותי בהם, או להיות במקומות מאוד לא טובים. אז העדפתי לשלם. המשכורת שאני מקבלת, היא 5000 שקלים לחודש. ולא נשאר לי ממנה פשוט כלום. אז אני נאלצת לבקש עזרה מתושבי חדרה".
לתרומות של רהיטים ומוצרי חשמל עבור חנה, ניתן לפנות לאורלי. 050-2056699
הישארו מעודכנים באתר ובפייסבוק חדשות חדרה, כל זכרון, כל הפרדס
