ביום שישי האחרון, עם הפיכתה של זיכרון יעקב מירוקה לכתומה עקב גילויים של חולי קורנה מאומתים במערכת החינוך, רק מבקרים מעטים פקדו את המדרחוב המקומי. בעיקר כאלה שהגיעו כדי לנפוש ליום-יומיים בבית מלון או צימר מקומי בזיכרון יעקב לפני תחילתו של סגר כללי.
הסוחרים, מצדם, מנסים לשדר אופטימיות זהירה. "יש לי כוח כלכלי לשרוד, תודה לאל", אומר אלון קלנדרוב מחנות התכשיטים win: "אנשים לא טסים לחו"ל וקונים זהב כפיצוי רגשי".
גם חנה גלאס, שהקיוסק המשפחתי אותו היא מנהלת פתוח עוד משנת 58', אופטימית. "היינו גם חודש וחצי בבית ואנחנו מתמודדים, ברוך השם. מי שיודע לנהל את החיים שלו, שורד".
לעומת קלנדרוב וגלאס, הרי שראש העיר זיו דשא מביע דאגה. "הציבור לא מקפיד על ההוראות, ולקראת סגר כללי-אנחנו עושים ניתוחי מצב כל הזמן".
תמונת מצב.
עצירת הפעילות הציבורית
במהלך השבוע החולף התגלו לא מעט מקרים של חולי קורונה מאומתים במוסדות החינוך בזיכרון יעקב: בבית הספר החיטה, התגלו שלוש מורות חולות בקורונה וכל הצוות החינוכי נשלח לבידוד. מה שהוביל להחלטה על סגירת בית הספר כולו, תוך מעבר ללמידה מרחוק. בבית הספר ניל"י, התגלו שני מורים חולים בקורונה והחקירה האיפדמיולוגית נמשכת. בתיכון המושבה התגלו מספר תלמידים שהם חולים מאומתים לקורונה. באחד מגני הילדים ביישוב נשלחו תלמידים לבידוד ובגן אחר מצויים שישה ילדים פלוס צוות הגננות בבידוד. בשני גני ילדים נוספים, גן רננים וגן החורש, נערכות נכון לכתיבת שורות אלה חקירות אפידמיולוגית. תמונת מצב לא פשוטה בכלל.
במוצ"ש, כינס ראש מועצת זיכרון יעקב את מערך החירום לישיבת זום, להנחיות אחרונות של לפני סגר כללי.
זיו דשא לחדשות חדרה: "עקבנו אחר הנתונים וראינו שאנחנו כתומים, לכן החלטנו שלא לטמון את הראש בחול. עצרנו פעילויות והגדרנו כיצד להתנהל: צומצם היקף האנשים הנכנסים לספרייה העירונית, בוטל אירוע בפארק והוגבלו האירועים אחר הצהריים. באופן כללי, צמצמנו את הפעילות במרחב הציבורי".
ועוד מוסיף דשא ואומר: "אנחנו קוראים לציבור באתר המועצה, להעדיף הזמנת משלוחים הביתה. אני, באופן אישי ובתור דוגמה אישית, יכול להעיד שהוזמנתי השבוע לאירועים פרטיים ואני לא הולך. בנוסף, העברתי כמעט את כל הישיבות שלי לזום. ואני נערך לסגר. אין אמון של הציבור בשלטון הארצי, ואני לא יודע כמה ישתף הציבור פעולה עם עניין הסגר".
"אימא, אני לא יוצאת בלי מסיכה"
ובינתיים, עד הסגר המתוכנן, רק מעטים מגיעים למדרחוב של זיכרון ההומה בימים כתיקונם. לסופשבוע אחרון של התאווררות ושופינג. אחת מהן היא שרון עוז מבן שמן. שהגיעה ליומיים של שופינג ובילויים באזור, ביחד עם עוד חמש חברות. הן ישנות בחוף דור ומבלות את הימים בזיכרון. "אימא, אני לא יוצאת בלי מסיכה", היא מרגיעה את אימה בטלפון. "אל תדאגי". ואחר כך מספרת: "אני מתכוננת נפשית לסגר כללי ויצאתי קצת להתאוורר. יש לי שלושה ילדים, בני שבע, 12 ו-14 ואת בית הספר של הילד הקטן שלי כבר סגרו, בגלל הקורונה. אנחנו בתוך זה ואני מקווה שאשרוד את סגר כללי כזה".
גם שמחה הוכמן מקרית אונו, הגיעה לזיכרון יעקב כדי להתאוורר. "אנחנו קבוצה של 14 אנשים", היא אומרת, "הגענו ליומיים, לאחוזת זמארין. בגלל הסגר הכללי, אני אהיה בחג לבד עם בעלי, בלי הילדים, כולם כבר לא גרים בבית. וזה מאוד קשה לי ככה. אבל אין ברירה, זה מה שיש. עכשיו כבר נכנסתי יותר ללחץ, בגלל המצב, אבל אני מקווה שכולם ישמרו על סגר כללי וזה ייגמר".
"סגר זה סגר"
את אלון קלנדרוב, יבואן תכשיטים, אני פוגשת בחנות שלו שבלב המושבה. הוא כבר מעל 20 שנה בענף, החנות בזיכרון היא רק אחת מתוך רשת, עסק משפחתי. "אני בסדר בינתיים", הוא אומר, "אבל אם לאזרחים יהיה קשה יותר ויותר, הם יקנו הרבה פחות מכל דבר, ומדובר לא רק בזהב. ובמכה השנייה של סגר כללי, אני צופה שיהיה הרבה יותר קשה.
את חנה גלאס, 71, והנכדה לירון פרץ, שהגיעה לעזור קצת לסבתא בקיוסק בשישי, אני פוגשת כשהן בפתח החנות. קונים אין. לפחות לא בזמן שאני עוברת שם.
"המקום שלי פתוח כבר המון שנים", אומרת גלאס, ,ממש אימפריה בזיכרון יעקב. חמי עליו השלום, מכר בו את העוגות שלו והיום אני ובעלי מנהלים את המקום, אבל בעלי חלה לאחרונה ואני פה לבד. מה נעשה בסגר כללי? סגר זה סגר. אני אתמודד, התמודדתי כבר עם הרבה דברים לאורך השנים".
כשגלאס נכנסת לרגע פנימה, לתוך הקיוסק, מוסיפה הנכדה שלה, לירון : "סגרו לנו כבר את בית ספר החיטה ואני לומדת דרך הזום. זה מלחיץ. אימא שלי אומרת לי לעזור לסבתא, והמסיכה חונקת אותי. אני אפילו לא נפגשת עם חברות, כי אני פוחדת מהקורונה ומשתדלת לצאת כמה שפחות מהבית".
יש לכם סיפור? דברו איתי.
ayeletked@gmail.com
הישארו מעודכנים באתר בלינקר או בפייסבוק חדשות חדרה, כל זכרון, כל הפרדס
