היום נגמרת המכירה המוקדמת של הכרטיסים למופעי פסטיבל בנימינה ליצירה ישראלית, שיתקיים זו השנה החמישית ברציפות בחול המועד סוכות, ב-15-17.10. הפסטיבל, הנערך בשיתוף פעולה של המועצה המקומית בנימינה גבעת עדה, משרד התרבות והספורט ומפעל הפיס, יכלול הופעות חיות, הפקות מקור, חצרות יוצרים, תערוכת גיבורי תרבות ופעילויות לכל המשפחה בפסטיבל המוקדש ליצירה ישראלית מזווית ההסתכלות בשלושה גיבורי תרבות בכל פעם. השנה גיבורי התרבות הם מאיר בנאי, ברי סחרוף ודני סנדרסון. לפי הסדר הזה, לכל אחד מהם יוקדש יום. ובכל ערב, לפני ההופעות המרכזיות – הופעות חיות של ברי סחרוף , דני סנדרסון שיארח את מזי כהן, קרולינה וכיתריה, ומופע מחווה עם המון אומנים שישירו מאיר בנאי – יופיעו הרכבים מקומיים במופעי מחווה משלהם שיחממו את הקהל לפני ההופעות המרכזיות.
על העיבודים המקוריים, הניהול המוזיקלי וההובלה של שניים מתוך שלושת המופעים המקומיים חתום נער שעוד לא מלאו לו 17, גל ליברזון. ליברזון, תושב בנימינה שהתחיל השבוע כיתה יב' בתיכון אורט בנימינה.
בוודאי ניחשתם שהמוזיקה היא מרכז חייו. "הכל התחיל כשהייתי בן ארבע או חמש, ובאתי לביקור אצל סבתי", הוא מספר. "לסבתא היה פסנתר, ובלי לדעת דבר על פסנתר התחלתי לפרוט על המנענעים, ויצא משהו. הוריי שמו לב ורשמו אותי לשיעורי פסנתר, בהם המשכתי לאורך השנים. אהבתי את הפסנתר, וזה עדיין הכלי העיקרי שלי". האמירה הזאת עשוויה לבלבל את השומע כשליברזון ממשיך ומתאר את הכלים הנוספים שבהם למד לנגן לאורך השנים. הראשון שבהן היה החצוצרה, עליה למד לנגן בשיעור מוזיקה בבית הספר, אבל זו הייתה רק ההתחלה. חלק ניכר מהקרדיט לכך הוא נותן למרכז המוזיקה בבנימינה גבעת עדה, שמנהל שמואל גל. "הפעילות המוזיקלית לילדים ונוער בבנימינה גבעת עדה מאוד אינטנסיבית ואפקטיבית. זה קרוב לבית, נגיש ונוח וברמה גבוהה. אחרי הצהריים יש שם הרבה פעילויות של הרכבים. זה דבר שמקדם ילד ברמה האישית מעבר ללימוד פרטי על כלי. כשילד הוא בהרכב, יש לו מטרה ומוטיבציה מיוחדת והוא רוצה להוכיח את עצמו. ההרכב הראשון שהייתי בו במסגרת הזאת היה בכיתה ה', וניגנתי שם קלידים. בהרכב נחשפתי לגיטריסט, למתופף, לבאסיסט. אחרי 5 שנים של לימודי נגינה על פסנתר וחצוצרה, הייתי בשל לשלב הבא שבו לימדתי את עצמי לנגן על גיטרה. פענחתי כל תו והעברתי את מה שידעתי על פסנתר לגיטרה, השתפרתי לאט לאט בעזרת חבר. וקיבלתי תיאבון לכלים נוספים. תופים היו החלום שלי באותה תקופה. קינאתי בטירוף במתופפים. כל רגע פנוי הייתי מקדים לחזרה, מגיע לפני שהגיע המתופף, יושב אל התופים ומנגן משהו. בהמשך קיבלתי תופים ממישהו והעסק נהיה יותר רציני. היום אני מחשיב את עצמי כמתופף סבבה. התוף הוא הכלי שמשלים את הפסנתר. הפסנתר מלודי והרמוני, ומאפשר לנו המון, אבל קשה לשחר עליו את האגרסיות. התופים הם בשבילי כמו שק איגרוף לאנשים מסוימים: כשאתה מתופף, אתה נותן מכות. אם אני עצבני, או מתאמן המון זמן על הפסנתר, אני יכול ללכת לתופים, להשתחרר ולפוצץ. היום אני מלד את עצמי גם באס. אבל הכלי השני שלי, אחרי הפסנתר, הוא הסקסופון. אני מנגן על שלושה סוגי סקסופון. זה הכלי המושלם".
מורגש שאתה לא עושה את כל זה לבד. –"נכון. חברים טובים שלי מנגנים איתי ביחד מכיתה ה'-ו' ועד היום. אנחנו יכולים לנגן יחד מיד כל שיר שיביאו לנו, גם אם לא ניגנו אותו מעולם. אנחנו מופיעים בקבלות שבת קהילתיות בגינות הציבוריות בבנימינה. יש גם מופעים במסגרת מגמת המוזיקה באורט. לאחרונה התחלתי להעצים את המופעים, ובשנה שעברה עשינו שני מופעי מחווה לביטלס. הביטלס הם הלהקה שאני הכי מעריץ ומעריך מבחינה מוזיקלית, והם ההשראה הכי גדולה שלי. הופענו עם המופע הזה ארבעתנו – שתי גיטרות באס, תופים, אני ניגנתי על גיטרה, ושרנו – בפסטיבל פורים באזור התעשייה בנימינה. המופע השני היה באשכול הפיס באורט, שם פוצצנו את האולם מול 300 איש, והוספנו בו גם מיני-תזמורת: רביעיית מיתרים כמו כלי המיתר שניגנו בחלק מהשירים היפים של הביטלס, ושלישיית כלי נשיפה. היינו 11 נגנים על הבמה. כולם היו תלמידי אורט בנימינה, אבל הפרויקט לא היה של בית הספר אלא פרטי שלנו, שעבדנו עליו אחר הצהריים". הפרטנר המוזיקלי הגדול ביותר שלו, הוא מספר, הוא הבאסיסט יואב עוז.
הפסטיבל השנה היה הזדמנות שבה פנו אליו שמואל גל ומיקי שטיינר, המפיק, בהצעה לעבד ולהפיק מוזיקלית את המופעים לכבוד ברי סחרוף ודני סנדרסון. הוא נענה ועושה זאת בגדול ובמושקע, כדרכו. "במופע המחווה לדני סנדרסון, בערב האחרון של הפסטיבל, ננגן שירים לשלוש הלהקות שבהן ניגן ופעל, כוורת, גזוז ודודה. זה כדי שלא תהיה כפילות בין השירים שננגן לבין השירים שהוא עצמו ינגן וישיר במופע שלו באותו ערב. אני אוביל ואנגן בגיטרה את המופע הרכב של צעירים, קטנים ממני, אחלה חבר'ה – זמר מכיתה ט', שלושה חבר'ה מכיתה ו' ואחד מכיתה יא'. אני מאוד נהנה לעבוד איתם. כמדריך ההרכב, הם לומדים את התפקידים שלהם ולא מצריכים אותי לעבוד הרבה. העיבודים הם חדשים, שלנו, ועם זאת אנחנו משתדלים להיצמד למקור עם התפקידים. זה מופע לכל המשפחה, ונשמח שכולם יבואו".
המופע שייערך ערב לפני כן, כמחווה לברי סחרוף, יבלוט בעיבודים היצירתיים שעשה ליברזון."זה יהיה מופע עם כל הלהיטים של סחרוף, בעיבודים הפוכים לגמרי. אני לוקח את שירי הרוק של ברי ועושה מהם שירים אחרים לגמרי, שישולבו בהם קטעים של מוזיקה קלאסית, כמו של באך ושל מוצרט. כמעבד המוזיקלי של המופע, יהיו לי שם 14 נגנים: 2 צ'לואים, 3 כינורות, קרן יער, חצוצרות, חליל צד, קלרינט, פסנתר, חלילית. אני אנגן בכלי הקשה וגם אעשה קולות. יהיו זמרות וזמרים, מקומיים ואורחים. בין האורחים דני גלבוע ודן תורן. בשבילי זה אתגר עיבוד עצום שאני מאוד נהנה ממנו, ואני מקווה שהתוצרים יהיו ראויים ומעניינים". את הערב הראשון של הפסטיבל, המוקדש לאהוד בנאי, הוא לא יפיק, אך ינגן בו באחד ההרכבים.
בטח תחווה הרגשה של נפילת מתח רצינית בשבועות שאחרי פסטיבל כזה. –"כן, זה הפרויקט המרכזי שעליו אני עובד עכשיו, וכשזה ייגמר תהיה בוודאי תחושה של ריקנות, של משהו עצום שנגמר. אבל אני לא אשקע בזה, זה בטוח. אני אדם שצריך לעבוד, ובשבילי הבמה היא בית. אני מאמין שאקח לעצמי שבועיים חופש ואז אתחיל בפרויקט הבא, שאני עוד לא יודע מהו. בינתיים יש לי את הלימודים שלי לבגרות, שכולל 5 יחידות בגרות במוזיקה, שכוללות רסיטל מאתגר. אני גם מנגן בפסנתר וסקסופון גם בהרכב שנקרא "עובר ושב", שהוא הצעיר מבין חבריו. "אנחנו עובדים כרגע על המופע 'דילן און רוק', ביצועים מחושמלים לשירים של דילן. "אנחנו מופיעים בתל אביב, או בדרום, בכל מקום שאנחנו סוגרים בו הופעה. פעם בשבועיים בערך אני מופיע. יש גם את מופע הפתיחה של בית הספר, וגם בו צריך לתת את המיטב. כלמופע הוא המון חזרות. מופע גדול בא אחרי חודשיים-שלושה לפחות של חזרות".
