מאת עלית קרפ
בלילות הסתיו נופל ביערים, עלה לא נראה. ואז מתמקמת לה מפורסטמה לצידו של יחזקאל, מדליקה את הטלוויזיה, ואת מי היא רואה? נו, את זותי. איך קוראים לה. הבת של צביקה פיק. זאת שהתחתנה עם טרנטינו. יחזקאל ומפורסטמה מתעמתים ברגע הזה עם השיטיון החובק את תודעתם: יחזקאל לא יודע מי זאת שם, ומפורסטמה יודעת מי זאת, אבל שכחה את השם שלה.
אולי דניאלה פיק? כן, דניאלה. מה עושה דניאלה? שרה את השיר של ננסי סינטרה, הבת של פרנק סינטרה שרה (בנג, בנג), ולא סתם שרה, אלא בזיופים איומים, שלא מפריעים לכל עם ישראל לזמזם את הבנג בנג הזה, כל אחד בזיוף שלו, ולחשוב מי זאת ששרה שם.
אבל השאלה המעניינת באמת היא לא מי זאת, אלא מי בעצם עושה לנו את הפרסומת, אף על פי שהוא נעדר ממנה בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו? והתשובה היא כמובן, הבמאי המפורסם קוונטין טרנטינו, שדניאלה פיק היא אשתו החוקית, ושמעתי שהוא מסתובב לא מעט ברחובות תל אביב.
מי היה מאמין, שדווקא מי שנעדר מהפרסומת הוא מי שעושה אותה; כי בינתיים, מפורסטמה כבר נזכרה למה הפרסומת, כן. לחברת יס, שמשווקת תכנים קולנועיים, וטרנטינו הוא האדם לעניין הזה כמובן. כך, שכשדניאלה שרה את המילים שחיברה אמא שלה, מירית שם אור למנגינה הידועה, היא לא באמת שרה על ההעדפות שלה בקולנוע (עד כמה שניתן לייחס למה ששחקן עושה בפרסומת שיקוף של העדפותיו האישיות), אלא על העדפותיו של טרנטינו, שאפילו הוא, כך למילות השיר, לא יכול להינתק מהשידורים של יס.
כן. אפשר להתמרמר על העניין הזה כמו שעשה רוגל אלפר ב"הארץ" ולהשוות את דניאלה פיק לניקול ראידמן, למה לא? אבל אפשר גם לצחוק וליהנות מהתחכום שבשימוש מישהו שאינו נוכח כלל בפרסומת, כדי לקדם מוצר כזה או אחר ומי יקדם קולנוע אם לא טרנטינו?
