מאת עלית קרפ
בשופרסל הגיעו לסוף השנה ולספירת המלאי, ועל מלאי כידוע משלמים מס, ולכן יש להיפטר מכמה שיותר ממנו בטרם פורענות. לשם כך המציאו את המבצע, שהוא מנת היום של רשתות השיווק הקמעונאיות. מה למנת היום ולרשתות השיווק הקמעונאיות, אתם שואלים? ובתשובה מצטטת מפורסטמה את הבעלים של המסעדה שבה מלצרה בנעוריה, איש עסקים ממולח: "מנת היום", הוא היה אומר למלצרים, "היא המנה הכי עתיקה בתפריט, מה שמחר אני צריך לזרוק לפח, כי זה מתקלקל".
תזכרו את הציטוט הזה בפעם הבאה כשאתם מזמינים את מנת היום באיזו מסעדה. וכנגזרת של זה, את המבצע: ברשתות הקמעונאיות רוצים להיפטר ממלאים ועל כן הם עושים לנו כל מיני מבצעים. מה זה קשור למה שאנחנו צריכים? זה לא קשור, וכאן אנחנו מגיעים לאמת בפרסום. אולי יש מבצע, אבל כשמזמינים כל מיני מוצרים שמופיעים במבצע מתברר, שזה אין וזה אין, ובקיצור, אם מתחשק לכם לבשל תפוחי אדמה עם ריצפז (מתכון שעובר במשפחה של מפורסטמה כבר כמה דורות), אז בבקשה, אבל אם אתם רוצים לקנות אוכל לבית, אל תבנו על המבצעים שלהם.
ומה עוד? כדי לשווק לנו את כל הסיפור הזה הם גם משתמשים בלחן של המנון הפרטיזנים האיטלקים במלחמת העולם השנייה, שבפזמון החוזר שלו שר הזמר "צ'או בלה, צ'או בלה, צ'או, צ'או, צ'או", כשהוא יודע שאולי לא יראה אותה שוב לעולם. מה היו אומרים בישראל אם מישהו באיטליה היה מפיק זמריר לשמפו או לכל מוצר צריכה אחר על פי "אל נא תאמר לי שלום"?. חבל שהעם היושב בציון רגיש כל כך לדברים שקדושים לו, וקצת פחות לדברים שקדושים לעמים אחרים.
