מאת עלית קרפ
שלב הגמר בתחרות על תואר הפרסומת הטיפשית ביותר מעולם לא היה כל כך משעמם כמו עכשיו. מדוע? פשוט, משום שבמקום הראשון, וגם השני והשלישי ובמרחק גדול מכל היתר נמצאת הפרסומת להלוואה של מקס, ומזה שקרן מור ויובל סגל משחקים בה, אני למדה שהיא חברת אשראי של בנק לאומי.
מה רואים? רואים את קרן מור ויובל סגל עומדים להיכנס לאיזה בנק, כדי לקחת הלוואה. בכניסה מזהיר אותם זמר לבל ייקחו הלוואה בלי לבדוק קודם, והוא עושה זאת כשהוא מלווה את עצמו בגיטרה. עד כאן הפרסומת הזאת עוד איכשהו עוברת, אף על פי שאין ספק שהזוגיות הבנקאית של יובל סגל וקרן מור כבר חצתה לא מעט שיאי מופרכות, גם אם יש חן מסוים בציוות של הדודה עם האחיין כמין זוג אקסצנטרי שכזה.
מתי זה נעשה אידיוטי? בדיוק ברגע שבו כל יצירת מסך הופכת אידיוטית: כשבמקום לספר לנו את הסיפור הקולנועי, באמצעות המצלמה, היא מאיירת לנו את המילים. יצאת פיתה, אומר הקריין, והקהל רואה אנשים שהולכים עם פיתה במקום ראש. כן, יש גם תייר, שיצא באופן טבעי בגט, ולו יש בגט במקום ראש.
מה יהיה? בשביל זה הגענו עד הלום? כדי שיראו לנו את המילים? אבל אם אתם מוכרחים, יש לי כמה הצעות לסדר היום למי שעשה את הפרסומת הזאת. אל תסתפקו באמירה העדינה "יצאת פיתה". בפרסומת הבאה תדגימו לנו את הדברים החזקים באמת: "תקפוץ לי", "מי שאוכל לבד, מת לבד" והכי טוב, בשתי הגרסאות, גם: "אני לא שם **ן", וגם "אני שם **ן", ואז נראה אתכם גיבורים.
