אריאל גרבויס מקרית ים, חולה מספר 105, החלים מנגיף הקורונה לאחר אשפוז של שבועיים במחלקה המבודדת לחולי קורונה בבית החולים רמב"ם. מרגע שהשתחרר, הוא עוסק בגיוס תרומות לצוותים הרפואיים ולחולים במחלקות. "זו השליחות שלי", הוא אומר ל"הד הקריות".
עם אריאל גרבויס שוחחנו לראשונה לפני כשבועיים בראיון ראשון ל"הד הקריות" מבין כותלי המחלקה המבודדת ברמב"ם לחולי קורונה. גרבויס, בן 35, נשוי לפולינה ואבא לאיתן ויהונתן. רבים מכירים אותו ואת אשתו בתור מנהלי האקדמיה מכבי קאסה דאנס לריקודים סלוניים בקרית ים, אחרים יזהו אותו בתור חולה 105 בנגיף הקורונה.
"בפעם הראשונה הבדיקה יצאה חיובית, בפעם השנייה הבדיקה יצאה חיובית גבולית, ואני כבר ראיתי את עצמי משתחרר בקרוב. אבל לצערי גם הבדיקה השלישית יצאה חיובית. זו הייתה הנקודה שנשברתי. לא טיפחתי תקוות יותר"
הוא נוסע לא מעט לחו"ל, וכך מצא אותו הנגיף. הוא מספר: "הוזמנתי לשפוט באליפות רומניה לריקודים סלוניים לפני כחמישה שבועות. חזרתי ללמד בארץ ומשם טסתי לשפוט בתחרות במלטה. כבר בטיסה חזרה לארץ התחלתי להרגיש לא טוב, ועם הגעתי ארצה מיד נכנסתי לבידוד. דיווחתי למשרד הבריאות על הימצאותי בבידוד כנדרש, הרגשתי צינון קל ושלחו מישהי ממד"א לעשות לי בדיקה. יום למחרת התקבלה התוצאה החיובית. האמת שדי התאכזבתי לגלות שנדבקתי בנגיף".
נקודות השבר ונקודות האור
גרבויס הוא בחור אופטימי, אך בתוך החדר הסגור במחלקה המבודדת, היה לא פשוט לשמור על חיוך. "מאז שנכנסתי לבית החולים עשיתי חמש בדיקות. מרגע שמקבלים תוצאה שלילית, עושים לך בדיקה נוספת כעבור 48 שעות, ורק אם גם אז היא יוצאת שלילית, משחררים אותך. בפעם הראשונה הבדיקה יצאה חיובית, בפעם השנייה הבדיקה יצאה חיובית גבולית, ואני כבר ראיתי את עצמי משתחרר בקרוב. אבל לצערי גם הבדיקה השלישית יצאה חיובית. זו הייתה הנקודה שנשברתי. לא טיפחתי תקוות יותר, אני לא רוצה להגיד שהתייאשתי אבל זה לא היה פשוט".
אבל היו גם נקודות אור, צוות רפואי מסור ותמיכה מרחוק. גרבויס: "התווספו למחלקה כל יום אנשים חדשים. הצוות מאוד נחמד, דאג לנו לכל מה שאנחנו צריכים. כדי לשמור על שפיות שמרתי על קשר תמידי עם התלמידים שלי וההורים שלהם ועם המשפחה והחברים.
"אביעד פורמן, חבר ילדות שלי, תרם 30 מגשי פיצה למאושפזים ולצוות הרפואי של המחלקה. חברים נוספים וגם אנשים שאנחנו לא מכירים תרמו וחיממו לנו את הלב.
"בסוף, הבדיקה הרביעית שלי יצאה שלילית, ובבדיקה החמישית שלי כל הצוות הרפואי חייג אליי לאינטרקום בחדר והודיעו לי שהבדיקה יצאה שלילית ואני משוחרר הביתה. זה היה אושר גדול".
"כשיצאתי מבית החולים השתדלתי לראות את הטוב, אני אפילו מודה על כך שהייתי בין הראשונים שנדבקו. אם לא הייתי נדבק, כנראה שלא היינו מנהלים את השיחה הזאת ולא הייתי עוזר לאנשים שזקוקים לכך"
הפגישה עם האישה והילדים
כבר בדרכו חזרה הביתה, מיד אחרי שחיבק את אשתו והילדים, גרבויס הרגיש שהוא חייב לעשות מעשה למען הצוותים הרפואיים והנדבקים בנגיף. "הדבר הראשון שעשיתי כשיצאתי הוא לחבק את אשתי והילדים אחרי שלושה שבועות שלא היינו יחד. לראות אותם כשיצאתי מבית החולים, מחכים לי בזרועות פתוחות היה רגע מאוד עוצמתי".
בדרך חזרה הביתה ירד לי האסימון שעכשיו יש לי האפשרות לעזור לאחרים. אני יכול להרשות לעצמי להסתובב בחוץ בלי הסכנה להידבק. בשבועיים בבידוד בבית חולים, אתה מתחיל לטפס על הקירות. מה שחיזק אותי זה טלפונים מחברים, וזה אנשים טובים ששלחו אלינו גלידות או פיצות. זה מחמם את הלב וידעתי שזה מה שארצה לעשות בתקופה הקרובה עד שנחזור לשגרה. רציתי לנצל את הזמן הזה כדי לעשות דברים טובים".
מהרגע שיצא מבית החולים, גרבויס לא עוצר. עוזר למשפחות נזקקות, לקשישים שלא יכולים לצאת מביתם ומגייס תרומות עבור בתי החולים. בתור אחד שהיה שם בעצמו, הוא יודע עד כמה הם צריכים את זה.
"השגנו תרומה של 40 ליטרים של גלידה לבתי החולים רמב"ם ונהריה. קונדיטוריה תרמה לנו 10 עוגות, ומפעל אחר תרם 1500 שקלים לקנות דברים נחמדים לצוות הרפואי ולחולים. כשהגעתי לרמב"ם להביא להם את התרומות, חלק מהצוות הרפואי יצא אליי החוצה, והם מאוד שמחו לראות אותי. זה היה מאוד מרגש".
שליחות אמיתית
החמ"ל שלו הוא כמובן הרשת החברתית, שם פונים אליו אלו שזקוקים, וגם רבים שרוצים לתת. "אתה יכול להיות אופטימי, רק אם אתה עושה משהו כדי לשנות את המצב. אם זה לעזור לקשישים ולהביא להם מזון, כדי שלא ייצאו מהבית ויגדילו את הסיכון שלהם להידבק ואם זה ללכת לתרום דם בתור בחור שהבריא. אם הצלחתי למנוע ממישהו להידבק או להדביק, עשיתי את שלי.
"אני בדרך כלל לא פעיל בפייסבוק, אבל עכשיו אני עושה את זה כדי להעלות את המודעות. רק בזכות הפוסטים גייסתי לפחות 15 אנשים למחלקת הרווחה בעיר. אני מקבל תגובות מאנשים שמתרגשים ורוצים לעזור".
גרבויס פועל מתוך שליחות אמיתית וקורא גם לכם להצטרף אליו. "אני מאמין שאני מקבל הרבה יותר ממה שאני נותן. תחושת השליחות מובילה אותי. אני משתדל להיות אופטימי ומקווה שנחזור לשגרה מלאה. אני משתדל לא לחשוב יותר מדי קדימה, לעשות מה שאפשר כל יום מחדש, בתקווה לראות אופק חיובי יותר".
"אשתי ואני כרגע בחל"ת והעתיד שלנו כרגע לא ברור. ההתאחדות הישראלית לספורט הריקוד עצרה את הפעילות שלה לחלוטין ואנחנו בסכנת קריסה. רצף האימונים של הספורטאים נקטע, ולא ברור האם כל המורים יוכלו לחזור ללמד"
חששות כלכליים
בתקופה שכזו, בעודו מגייס תרומות עבור אחרים, תוהה גרבויס מה יעלה בגורל העסק המשפחתי. "אשתי ואני כרגע בחל"ת והעתיד שלנו כרגע לא ברור. ההתאחדות הישראלית לספורט הריקוד עצרה את הפעילות שלה לחלוטין ואנחנו בסכנת קריסה. רצף האימונים של הספורטאים נקטע, ולא ברור האם כל המורים יוכלו לחזור ללמד. כל העבודה הקשה שעשינו בשנים האחרונות יורדת לטמיון, אנחנו מנסים לתחזק אותם בשיעורים דרך ה-zoom ולהוציא את המקסימום מהמצב הקיים, אבל אין תחליף לשיעור פנים אל פנים.
"אנחנו לא יודעים איך נצליח להתאושש מהמכה שקיבלנו. העבודה עם הילדים והנוער היא מפעל החיים שלנו, זה הדבר היחיד שאנחנו יודעים ואוהבים ואנחנו עושים זאת כבר 15 שנים. אני מקווה שמישהו שם למעלה רואה את הטוב שאנחנו עושים".
ועדיין, חצי הכוס המלאה היא שמשאירה את גרבויס מחויך. "צריך ללמוד להסתכל על הצד החיובי. כשנכנסתי לבית החולים הסתכלתי רק על הצד השלילי. כשיצאתי השתדלתי לראות את הטוב, אני אפילו מודה על כך שהייתי בין הראשונים שנדבקו. אם לא הייתי נדבק, כנראה שלא היינו מנהלים את השיחה הזאת ולא הייתי עוזר לאנשים שזקוקים לכך".
מכם, מבקש אריאל גרבויס לעזור ולתרום כל אחד כפי יכולתו. ביום שלישי הקרוב הוא יתייצב בבנק הדם בבית החולים שיבא לצורך תרומת פלסמה למחלימי קורונה.
