לעמוד כנערה מול מפיקים בכירים וחברות הקלטות ולומר "לא, תודה" להצעות להפוך לזמרת ששרה שירי מיינסטרים, צריך הרבה אופי ונחישות. ללינוי קנטור, רק בת 18 מקרית אתא, יש גם מזה וגם מזה וגם כישרון. בחודש אוקטובר הקרוב היא תעלה על מדים ותתגייס לשירות משמעותי כתצפיתנית בניגוד לאלה שגויסו ליחידת הטאלנטים של צה"ל.
למרות, ואולי בזכות, גילה הצעיר, קנטור היא בעלת אינטליגנציה רגשית גבוהה מאוד. "זה אולי ישמע כקלישאה", היא אומרת בחיוך מבויש, "אבל מאז שהייתי בבית ספר היסודי, אהבתי לשיר. מהר מאוד הבנתי שיש לי קול טוב, קיבלתי מחמאות מכל מי ששמע אותי ובבית הספר הייתי תמיד במרכז של כל מה שקשור לשירים. נראה לי שכבר אז ידעתי שזה הייעוד שלי".
לימודי גיטרה מהיוטיוב
הצעד הראשון להתפתחות המוזיקלית הגיע בחטיבת הביניים. קנטור הנערה יצאה לעבוד, חסכה כסף וקנתה את הגיטרה הקלאסית הראשונה שלה. "ישבתי מול היוטיוב ולימדתי את עצמי לנגן גיטרה", היא מספרת, "יש המון שיעורי גיטרה. ראיתי גם איך אמנים אחרים מנגנים וחיקיתי אותם, וככה למדתי. התחלתי להעלות שירים לרשתות החברתיות, והרבה אנשים, שאני בכלל לא מכירה, הגיבו ונתנו לי מחמאות. פשוט נהניתי להעלות שירים. הרבה אנשים מתייאשים אחרי זמן קצר מלימודי גיטרה, ואני פשוט חרשתי עליה בלי הפסקה ולמדתי כל הזמן".
פריצת הדרך לעולם המקצועי הגיעה כשהייתה בת 15, בתחילת כיתה י'. "יום אחד קיבלתי פנייה מחברת הפקות לתוכנית הריאליטי המוזיקלית 'אביב או אייל' (עם אביב גפן ואייל גולן – ד"ג), ואני בכלל לא התעניינתי בתוכניות ריאליטי. בכלל לא חשבתי לגשת לאודישנים.
"אבא שלי (אריה קנטור – ד"ג) אמר שיש יום הורים לקראת הגיוס של אחי, והוא מתקיים בתל אביב. הצטרפתי אליו, והוא אמר לי 'תלכי לאודישנים, מה כבר יכול לקרות?'. הלכתי ולא ציפיתי לכלום. הייתי לחוצה ובכלל לא חשבתי שאעבור. היו שלושה טרום אודישנים, ולאחריהם הודיעו לי שעברתי ושאני משתתפת בתוכנית".
"האמת? לא הבנתי איך נכנסתי לתוכנית", היא צוחקת, "הייתי ילדה בת 15. לאט לאט נחשפתי לאביב גפן ואייל גולן והבנתי כמה זה כיף לעבוד עם אנשים שכל כך אוהבים מוזיקה. היה לי פחד במה מטורף. בכל פעם שעליתי לשיר רעדו לי הברכיים, אבל ברגע שהתחלתי לשיר, הרגשתי שהנפש שלי משתחררת. בסופו של דבר הגעתי לתוכנית הגמר".
גם ציירת מוכשרת
בגמר קנטור אמנם לא זכתה, אך יכולותיה נחשפו והיא קיבלה כמה הצעות ממפיקים ומחברות; הצעות שכל נערה-זמרת בתחילת דרכה הייתה מחבקת בשמחה, אך היא העדיפה לוותר, והיא מסבירה: "המפיקים לא רואים את זה כאמנות אלא כדרך לעשות כסף, וזה לא מדבר אליי. הבנתי שאת מה שהתחיל אצלי כתחביב של ילדה שמנגנת על גיטרה, אני רוצה לפתח למשהו מקצועי".
כיום עובדת קנטור עם המפיק עופר מאירי, ובקרוב ייצא שיר שהיא כתבה באנגלית להפצה בינלאומית.
"נפגשתי עם כל מיני מפיקים, וזה היה מין מסע שעברתי עם עצמי. הבנתי שאני רוצה לכתוב שירים בעצמי, כדי להוציא את הרגשות שלי החוצה", אומרת קנטור. מלבד יכולת השירה שלה היא גם ציירת מוכשרת. "את הסיטואציות שציירתי על דפים רציתי להוציא במילים. התחברתי ללהקה בשם 'פנטגון' שמנגנת מוזיקת רוק, והחברים ביקשו ממני לכתוב שיר מקורי משלי. בתוך 20 דקות כתבתי את כל מה שהיה לי בלב. פשוט דמיינתי את השיר כמו סרט והעברתי אותו למילים, וזה היה כיף אדיר". קנטור מופיעה עם הלהקה בימי חמישי בתל אביב ("אני פשוט נוסעת ברכבת").
לאט לאט החלו הדפים להתמלא במילים, וקנטור מספרת על תהליך הכתיבה: "אני מאוד רגישה לסביבה שלי ואני כותבת על כל מה שמשפיע עליי, אפילו מסרטים ומסיפורים. אני יכולה להזדהות עם דמות מסוימת שנוגעת לי בלב, ואת התחושות האלה אני מוציאה במילים. מעניין אותי בעתיד, להסתכל על השירים שאני כותבת היום, ולראות את המסע שעברתי. לפעמים אני כותבת את הרגשות שלי על דף ומזה אני מוציאה מילים של שיר. ההשראה שלי מגיעה מדברים שאני חווה בעצמי, מלהתבונן בעולם ובבני האדם".
"תרפיה לנשמה שלי"
קנטור שרה שירי סופט-רוק, אינדי, פולק ושירי נשמה. השירות הצבאי אינו מעלה בה שום חשש לגבי המשך הקריירה. "זה לא יעצור אותי, כי המוזיקה תמיד בוערת בתוכי, והיא תצא החוצה. במהלך שירות הצבאי אני רוצה לפתח עוד יותר את יכולת הנגינה שלי בגיטרה ואת כתיבת השירים, ונראה לי שהצבא יהיה מקור טוב להשראה".
לגבי העתיד בעולם המוזיקה, היא אומרת: "אני לא אשנה את עצמי כדי להיות בטופ של הפופולאריות. אני רוצה שיהיה לי קהל שמתחבר למוזיקה שלי. צריכים להיות אמיתיים, והקהל יגיע בעצמו, אחרת זה לא יעבוד. החלום שלי הוא כמובן לעסוק תמיד במוזיקה, כי זו תרפיה לנשמה שלי, להוציא שירים שאוכל להגיד עליהם שזו אני. אני לא מחפשת את הכסף, אני פשוט רוצה ליהנות מהדרך. אני רואה את המוזיקה כאמנות נטו ולא משהו שצריך לעשות עליו קופה".
