"אני יודע. הייתי שם"

במדינה שבה השירות הצבאי מהווה חלק בלתי נפרד כמעט מחייו של כל אחד והגאווה המתלווה לשירות צבאי קרבי, יש נושא אחד שממעטים לדון בו: התגובה הנפשית של הלוחמים לאירועים שחוו, הידועה בשמה הלם קרב. הלם קרב הוא תגובה לפוסט טראומה של חייל לאירוע שהתרחש בזמן פעילות מבצעית-מלחמתית.

על פי הערכות כ-15-10 אחוז מכל הנפגעים במלחמה הם נפגעי הלם קרב. ההערכה היא כי בישראל יש כ-4000 הלומי קרב. הנקודה שבה מתרחש הלם קרב אינה ידועה באופן מוחלט. זה מתחיל במעבר החריף מחיי אזרח לחיים צבאיים. החייל מאבד את כושר הבחירה והתנועה, ועליו לציית לפקודות כפויות. על מנת להסתגל לסביבה הצבאית, על החייל להפעיל מנגנוני התמודדות ומאמצי הסתגלות למצבים חדשים שעלולים לעורר קונפליקטים נפשיים.

בעת לוחמה, המעבר קיצוני וקשה הרבה יותר. הוא מביא לקונפליקטים נוספים המעמיסים על המערכת הנפשית של החייל ובעיקר הסיכון להיפגע ואף להיהרג שמהווה לחץ מתמיד. לחץ זה מעורר בחייל דחף לצאת מתחום הסכנה.

מחקרים בנושא העלו כי, גורמי הסיכון להלם קרב הם כל אותם אלה המשפיעים על היווצרות תגובות פוסט טראומה בכלל, ובנוסף: תשישות גופנית – חוסר שינה, מאמץ גופני מתמשך, מצבי רעב, חום או קור; פסיביות כפויה – כאשר לא ניתנת לחייל אפשרות של פעילות והוא נמצא בהמתנה; ירידה במורל – מידת התמיכה שאותה החייל מקבל ביחידתו. מידת ההזדהות עם המטרה – עד כמה החייל מרגיש חלק מהמשימה שאותה הוא עושה.

מי שעוסק בהבנת הנושא הם בעיקר פסיכולוגים, פסיכיאטרים ועובדים סוציאליים. גיא בך, 27, מקרית אתא, החליט לגעת בנושא מנקודת מבטם של הלומי קרב בעבודה שהכין במסגרת סטודנטיאלית בתילתן – המכללה לעיצוב ולתקשורת חזותית.

"אכלנו פצצות מרגמה"

בך היה בחופשת שחרור מחיל השריון, כאשר נקרא על ידי מפקדיו לחזור לשירות קרבי במבצע צוק איתן ברצועת עזה שנמשך 50 יום.

"קיבלתי טלפון מהקצין שלי שאמר לי שמצופה לנו כניסה לתוך עזה, ובאחד הלילות נכנסו לשג'אעיה", מספר בך, "הלילה הראשון היה כמו סרט אקשן עם פיצוצים והפגזות. באיזשהו שלב היינו צריכים לחלץ נגמ"ש של גולני. יצאתי מהטנק ותוך כדי הפעילות ראיתי שאני מול שתי מנהרות. ראיתי דמות שרצה באחת המנהרות ורוקנתי עליה מחסנית שלמה. הלחימה נמשכה, חזרתי לטנק ולא הצלחתי למצוא מילים לדבר עם הצוות.

"בהתחלה חשבתי שפגעתי בחייל שלנו ולאחר מכן התברר שזה לא היה חייל שלנו. אחר כך כבר היו עלינו הפצצות מכל הכיוונים. נאלצנו לעמוד במקום כי היה חייל פצוע של גבעתי. פשוט 'אכלנו' פצצות מרגמה בלי סוף".

בך מוסיף ומספר: "במהלך ההפגזות היינו למעשה קפואים. הרגע הזה, הקפוא, שבו אי אפשר לתקוף או לברוח, זה מצב ביניים בין שני קטבים, מצב שבו אין מה לעשות. זה מה שהוביל חבר צוות שלי למצב של פוסט טראומה. המזל שלנו היה שפצצות המרגמה נחתו כמה מטרים לידנו. אחרי יומיים יצאנו משג'אעיה. הימים שאחרי זה היו קשים מנטלית, ועיקר הפעילות שלנו הייתה מארבים ומשימות חיפוי על כוחות אחרים".

קרב שג'אעיה היה קרב בין צה"ל לחמאס בשכונת שג'אעיה שבעזה, שהחל ב-20 ביולי 2014, בעיצומו של מבצע צוק איתן, ונמשך עד 23 ביולי, מועד השלמת השתלטותו של צה"ל על השכונה. גם לאחר מכן נמשכו ההפצצות וחילופי האש בשכונה. משימתו העיקרית של צה"ל במהלך הקרב הייתה לאתר ולהרוס מנהרות לחימה שמובילות לישראל ולפגוע בתשתיות הטרור של ארגון חמאס. הקרב זכה לכיסוי תקשורתי נרחב בשל הפגיעה בנגמ"ש של צה"ל שהביאה למותם של שבעה לוחמים מחטיבת גולני.

חוברת הסברה

מה שהוביל את בך לחקור את הנושא היו שני מקרים של הלומי קרב. "חבר צוות שלי לקח את זה קשה, וכשהיה בטיול בדרום אמריקה הוא חטף התקף. במהלך השירות הכרתי בחור נוסף שסובל מפוסט-טראומה שהובילה לניוון שרירים. אני כנראה עברתי את זה יותר טוב, כי לא סבלתי מפוסט טראומה".

בך החליט ליצור חוברת הסברה ולהציף את הנושא. "אני יודע שהמצב של נפגעי הלומי הקרב הוא מאוד קשה", אומר בך, "זה נושא שהוא טעון עבורי. החוברת שעשיתי הגיעה ממקום של מחאה והיא מציגה את נושא הפוסט טראומה, כי חשוב לי להציף את זה. אני מרגיש חיבור לאלו שסובלים מפוסט טראומה כי הייתי שם ונלחמתי. אני רוצה שאנשים יבינו מה קורה לאלו שסובלים מפוסט טראומה". בחוברת ההסברה שלו מציין בך שהמדינה יכולה לעשות עוד הרבה על מנת לעזור לנפגעי הלם קרב וגם לסובלים ממחלות נפש, והוא אומר: "החוברת מייצגת ביקורת שמגובה בנתונים. בנושא של טיפול בנפגעי פוסט טראומה אין לי משהו טוב לומר, על הטיפול של המדינה. מתייחסים בקלות ראש לאנשים שסיכנו את חייהם, לא מכירים בהם כמו שצריך ולא מטפלים בהם כמו שצריך".