תושב הקריות, בן 63, היה מעורב בתאונת דרכים בדרכו לעבודתו, כאשר רכב צד ג' פגע מאחור ברכב שבו הוא נהג. הוא נחבל ואובחן שבר באפו. אלא ששבוע לאחר התאונה, הוא חש בחולשת פלג גוף עם סטיית פנים ופונה בבהילות לבית החולים, שם אובחן אצלו אירוע מוחי לאחר חסימה עורקית טראומטית בצווארו.
תחילה פנה הנפגע למוסד לביטוח לאומי, כדי שיכיר בתאונת הדרכים כתאונת עבודה. לאחר הליכים מורכבים, לרבות חוות דעת מומחים בתחום הנוירולוגי, הוכר הקשר הסיבתי בין תאונת הדרכים לאירוע המוחי, הגם שאובחן שבוע לאחר מועד התאונה.
לאחר שנקבעו לנפגע אחוזי הנכות על ידי המוסד לביטוח לאומי, הוא הגיש תביעה משפטית אל מול ביטוח החובה של הרכב בו היה כנהג.
לאחרונה, לאחר הליך משפטי ארוך ומורכב, שנידון בערכאות בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי ולאחר ערעור של החברה המבטחת שנדחה, נקבעו לנפגע פיצויים של 900 אלף שקלים, וזאת למרות שנותרו רק ארבע שנים להגיעו לגיל פנסיה.
לדברי עו"ד מאור עזרן, העוסק זה שנים רבות בתחום נזקי הגוף בלבד, מדובר במקרה תקדימי במיוחד במישור הקשר הסיבתי-רפואי-משפטי, שכן מדובר במקרה שבו נמצא קשר הדוק בין הרפואה לבין המשפט.
חברת הביטוח טענה, כי אין קשר בין תאונת הדרכים לאירוע המוחי, שכן לפני התאונה היה התובע אדם מעשן, שסבל מבעיות לב ונשלל גורמי סיכון. טענה זו נדחתה על הסף על ידי בית המשפט המחוזי. לעומת זאת, בית המשפט קיבל את טענת התובע, שדווקא הוא זה שהיה מועד ללקות באירוע מוחי בשל גורמי הסיכון מהם סבל. לעומת זאת, טען התובע, לאדם בריא, שהיה נפגע בתאונה זה לא היה קורה. משמע: טענת המבטחת, בלי לשים לב, פעלה דווקא לטובת התובע.
עו"ד עזרן: "המסר של בתי המשפט בכלל ובמקרה זה בפרט הוא כי 'ניזוק לא בוחרים' מכוח עקרון משפטי הקרוי 'גולגולת דקה'. אל התאונה הניזוק מגיע עם רקעו הרפואי, הפיזי והנפשי, ואירוע טראומטי משפיע על כל אחד לפי 'המטען' שהוא מביא עימו".
