מאת שמעון זהר תורג'מן
אלירן אלקובי מקרית ביאליק, 34, נשוי ואב לשתי בנות, החליט השנה לפרוש ממשחק פעיל אחרי 21 שנה, עקב פציעה טורדנית שהשפיעה עליו רבות במהלך העונה שעברה והשביתה אותו לזמן רב.
אלקובי החל את דרכו בנערים ג', קבוצת הילדים של המועדון מהקריות, ועשה בו חיל במשך שנים רבות. הוא היווה מודל לחיקוי לילדי המחלקה, שראו איך גדל ורצו לעשות את הדרך הדומה.
אלירן אלקובי, ספר לנו על הקריירה שלך בצור שלום.
"למרות שהייתי צעיר בגיל מכולם, הייתי עם ביטחון עצמי מאוד גבוה ורעב להצליח. המשכתי בכל מחלקות הנוער בהצטיינות. בגיל 17 קיבלתי את ההזדמנות הראשונה בחיי במשחק בוגרים, ומאז אותו היום הפכתי להיות חלק מקבוצת הבוגרים של המועדון".
בעונה שעברה אלקובי עבר פציעה, שהכריעה סופית והביאה להחלטה לפרוש ממשחק פעיל, דבר שלא היה פשוט עבורו כלל.
למה החלטת לפרוש מכדורגל?
"הפרישה מכדורגל הגיעה לאחר פציעה לא פשוטה בברך. קרעתי את המיניסקוס, קרע מורחב, ובנוסף היו קרעים קטנים בגידים. נאלצתי לעבור ניתוח, מה שהשבית אותי לתקופה לא פשוטה של כארבעה חודשים. כשחזרתי למגרשים, היכולת שלי לא הייתה טובה. כאחד עם ביקורת עצמית גבוהה, הבנתי שלא אוכל להמשיך לשחק. לאחר התייעצות עם בני משפחתי, החלטתי בצער רב לפרוש".
אלקובי מכיר את המועדון היטב. במהלך השנים הוא שיחק לצידם של שחקנים רבים.
האם העובדה שאתה מכיר את השחקנים לא תשפיע עליך בתפקיד?
"העובדה שאני מכיר את המערכת ואת חלק מהשחקנים, יכולה, לטעמי, לפעול ולהשפיע רק לטובה. אני מביא מהניסיון שלי בקבוצה ובליגה ויכול לעזור לשחקנים הצעירים. בכל נושא שירצו, אני פה".
מאז גיל הילדים לבש אלקובי את המספר 10 על הגב ולא החליף אותו. זה מספר המזל שלו.
מהו עבורך המספר 10?
"את המספר 10 קיבלתי מעדי רבינוביץ, שחקן אגדה אחרת בצור שלום. כאשר עליתי לבוגרים, עדי ושאר החברים לקבוצה אימצו אותי אליהם ועזרו לי להיקלט ולהתקדם לאט-לאט. באחד המשחקים בא אליי עדי ואמר לי שהוא רוצה שהיום אני אעלה עם החולצה. בנוסף, המספר 10 הוא סמל לשחקנים טכניים ומוכשרים. בתור ילד תמיד ידעתי שזה המספר שלי, אפילו תאריך הלידה שלי הוא 10.8".
אלקובי עלה מספר ליגות בקריירה שלו עם הקבוצה הבוגרת ואף זכה לראות כמה רגעי שיאי במועדון, ביניהם העלייה לליגה א' והמפגש בטוטו טרנר עם הפועל באר שבע.
מהו רגע השיא שלך כשחקן פעיל?
"היו לי שני אירועים מרכזיים לאורך הקריירה, והזכור ביותר הוא, כמובן, הניצחון בבית 3-1 על הפועל פתח תקווה. באותו המשחק כבשתי שער ובישלתי. בהגרלה קיבלנו את לא פחות מהפועל ב"ש בטרנר. רק בחלומות חלמנו לשחק מול אלופת המדינה דאז. הייתה התרגשות שיא במועדון, הופענו כמעט בכל כלי תקשורת אפשרי וייצגנו את צור שלום בכבוד. במשחק עצמו אמנם הפסדנו 2-0, אבל יצאנו בראש מורם
"המשחק השני הוא משחק ההישארות בעונה 2014/15 מול אחווה עראבה, שכבשתי בו חמישייה".
כאמור, בצור שלום מכוונים גבוה מאוד השנה ויעשו הכל כדי להישאר בליגה כמה שיותר מוקדם, וביחד עם הסגל והצוות המקצועי שעומד לרשותם, אין סיבה שזה לא יקרה.
מה הציפיות שלך ושל הקבוצה העונה?
"בעיקר ללמוד. תודה רבה ליגאל אלקסלסי ולקובי דנינו על הזכות הזו. את קובי אני מכיר מצוין וזכיתי שהוא יאמן אותי שתי קדנציות משמעותיות. אני חולם בעתיד לאמן את קבוצת הבוגרים, ובזכות דנינו אלמד איך לעשות זאת בצורה הטובה ביותר. מבחינה קבוצתית, אני מצפה שנעשה עונה טובה ולא ניגרר למאבקים בתחתית. אני מקווה שנשיג תוצאות יפות ושנשתלב בחלק הקדמי של הטבלה לאחר שנים של מאבקי תחתית".
קובי דנינו אמר ל"הד הקריות": "אני גאה על כך שאלירן שהיה במשך הרבה שנים שחקן פעיל, הופך להיות חלק מהצוות המקצועי. אלירן הוא דמות חיובית בקבוצה ויכול לעשות דברים טובים, ובבוא הזמן יהפוך להיות מאמן לגיטימי בכל ליגה".
