הפועל חיפה יוצאת לפגרת הנבחרת במצב מוזר. היא השיגה נקודה אחת בשני המשחקים שלפני הפגרה, כולל תבוסה ביתית של 3:0 במשחק האחרון, ולמרות זאת לחיים סילבס יש הרבה דברים טובים לקחת מהמשחקים האלה.
סילבס מצא את השיטה הנכונה לסגל הזה ואת ההרכב שעובד הכי טוב בשיטה הזאת. הקבוצה שלו יודעת איך לשלב בין הגנה חזקה ויציבה ליציאה להתקפות חכמות. במחצית הראשונה באשדוד רק חוסר מזל מנע הבקעת שניים-שלושה שערים. במחצית הראשונה מול הפועל ב"ש האדומים היו טובים ותכליתיים יותר מול אחת הקבוצות החזקות בליגה והבקיעו שער שנפסל בהחלטה מעצבנת (הטענה שמהראן לאלה הפריע לשטקוס קלושה ביותר).
הגנה ירודה
הבעיה בהפסד לב"ש לא הייתה מקצועית אלא מנטלית לחלוטין. הפועל חיפה שוב התפרקה לאחר ספיגת שער. זה קרה לה בשני משחקי הליגה בהם היא ספגה ראשונה. לעומת התפרקות המערך מול הפועל חדרה, מול ב"ש העמידה הטקטית נותרה סבירה, אבל הקשיחות שמאפיינת את משחק ההגנה של האדומים רוב הזמן נעלמה לגמרי. הם הפסיקו להיות ראשונים לכדורים ברחבה, אפשרו לשחקני ההתקפה שטחים, היו רכים מאוד בהגנת האחד על אחד. כך הפועל ספגה שני שערים של ערבוביות וכדורים ניתזים, בדיוק סוג המצבים שהיא ידעה להימנע מהם במשחקים בהם ההגנה הייתה מפוקסת.
הנקודה הזו צריכה להיות זו שתלווה את סילבס בשבועיים של הפגרה. אם במחזורים הראשונים נדמה היה שלקבוצה שלו יש אופי טוב מהרגיל בליגת העל, המחזורים האחרונים הבהירו שזה נכון רק עד לרגע בו היא נקלעת לפיגור. מעבר לעבודה הספציפית על מצבים של פיגור, המבחן של סילבס בשבועות הקרובים יהיה ביכולת לספק לשחקנים את השקט והביטחון שנדרשים להם כדי להביא לידי ביטוי באופן עקבי את הפוטנציאל המקצועי שבהחלט קיים. כדי שזה יקרה הפועל תצטרך לדעת להתאושש מהפסדים, להתעלם מרינונים של שחקנים שלא מרוצים ממעמדם (בסגל הזה תמיד יהיו כאלה) וליצור תלכיד שמקטין את הרינונים האלה.
הבעיה היא שזה המבחן של כל מאמן בהפועל חיפה וכמעט כולם כושלים בו. מדוע שסילבס יצליח היכן שכולם חוץ מניר קלינגר נכשלו? הסיבה המרכזית לטפח תקווה היא שמה שהוא בנה מבחינה מקצועית נראה טוב ויציב מהרגיל. אולי יהיה לו יותר סיכוי לשכנע את השחקנים להאמין בשיטה שלו, אולי היא תאפשר מספיק הצלחות כדי להימנע ממשבר של ממש, אולי ההגנה תהיה מספיק טובה כדי לא לספוג ראשונים ברוב המשחקים.
לאן ממשיכים מכאן?
על מנת לחזור מהפגרה במצב טוב מבחינה מנטלית, עדיף לאדומים לא להתמקד בתוצאה האחרונה אלא להתבונן בששת המחזורים הראשונים כמכלול. מנקודת מבט רחבה, קצב צבירת הנקודות שלהם סביר, היכולת די טובה ביחס לציפיות, הם שיחקו מול שתיים משלוש הגדולות ובאופן כללי פגשו בעיקר יריבות במומנטום חיובי. בחזרה מהפגרה הם ישחקו מול הפועל רעננה, הפועל ת"א ועירוני קריית שמונה, שלוש מהקבוצות החלשות בליגה כרגע. זו הזדמנות לחזור ולצבור נקודות. בכל הקשור לסגל השחקנים, ההחלטות שסילבס יצטרך לקבל קשורות לחוליית ההתקפה. בהגנה ובמרכז השדה כל השחקנים נראים מתאימים מאוד לעמדות שלהם. יש כמה חסרונות ברמה האישית, שרובם בלטו מול ב"ש: קל מדי לעבור את דור מלול, בן והבה לא מספיק טכני לתפקיד הבלם הימני, ניקולה גולאן לא בולט באף תחום הגנתי, אלי בלילתי איבד את הטאץ' בהגבהה, פרנסיסקו ג'וניור מסתמן כשחקן מאוד מועד לפציעות, אבל באופן כללי חוליות ההגנה ומרכז השדה הן חוליות טובות ומאוזנות שאין צורך לשנות בהן כלום.
בהתקפה, סילבס יצטרך להחליט עד כמה הוא נותן קרדיט קבוע לשלישייה שפתחה בשני המשחקים האחרונים ועד כמה הוא מנסה לתמרן בין שבעת השחקנים שנאבקים על שלושה מקומות בהרכב. גידי קאניוק מסתמן כבאנקר היחיד מבין השבעה. הוא נייד, יודע להגיע לאזורים שמהם הוא מסוכן, מהווה איום תמידי של בעיטות ומסירות מפתח (שנוטות להיות כמעט מדויקות) והופך כל מצב נייח להזדמנות פוטנציאלית.
נקודה אדומה
למרות התבוסה הביתית, גם לאלה ונס זמיר המשיכו להיראות כמו שני שחקני ההתקפה הנוספים הטובים ביותר כרגע. זמיר נמצא כל הזמן בתנועה ומעורב בהרבה התקפות מסוכנות, לאלה חד ומסוכן ברחבה. האם הם ימשיכו לקבל את המקום בהרכב על חשבון עדן בן בסט, גילי ורמוט ואלמוג בוזגלו עמוסי הקבלות? האם אמרי וולשמן ימשיך לקבל הזדמנויות בתוך הצפיפות הזאת?
סילבס יתקשה להשאיר שחקנים בכירים כל כך על הספסל אם שחקני ההתקפה שבהרכב לא יביאו תוצאות. השאלה היא כמה סבלנות תהיה לו, עד כמה הוא יצליח להדוף לחצים חיצוניים והאם הוא מתכוון לשמור על הרכב קבוע או להעלות את מי שנראה לו הכי טוב ומתאים בכל רגע נתון. התשובות בעוד שבועיים.
