עם פרוץ המלחמה, ב-7 באוקטובר, היה רס"ן ד"ר שכיב בדר תורן במלר"ד (מחלקה לרפואה דחופה) של המרכז הרפואי לגליל בנהריה. ברגע ששמע את הדיווחים הראשונים על הטבח ביישובי העוטף והפנים את חומרת האירוע, היה לו ברור שישוב במהרה לשירות הצבאי, ממנו הושאל למרכז הרפואי כדי להתמחות באורתופדיה. אלא שספק אם אפילו הוא האמין, שבחלוף יותר מארבעה חודשים, הוא עדיין יהיה שם. "מאז ועד עכשיו אני נמצא עם הפלוגה שלי, כמ"פ במסגרת חטיבת צנחנים במילואים", הוא מספר.
רס"ן ד"ר בדר, בן 35 מהכפר הדרוזי חורפיש, החל את לימודי הרפואה בגיל 18, במסגרת העתודה האקדמית. במהלך לימודיו השלים את הטירונות, הכנה לקורס קצינים ואת קורס הקצינים עצמו, ומאז סיום לימודי הרפואה, בשנת 2014, שימש במשך שבע שנים כקצין רפואה במגוון תפקידים צה"ליים. לפני כשלוש שנים "הושאל" מהצבא למרכז הרפואי לגליל, כדי להתמחות באורתופדיה, תחת שרביטו של ד"ר חיים שטארקר, מנהל מחלקת אורתופדיה א'. כחלק מההתמחות הוא מוגדר "מתמחה אחראי" (אחראי המתמחים במחלקה).
ד"ר בדר זוכר בדיוק את הרגע בו החליט שהוא רוצה להיות רופא, למרות שהיה זה לפני 30 שנה. "דוד שלי, פרופ' טריף בדר, שהיה קצין רפואה ראשי, והיום מנהל את המרכז הרפואי קפלן, מהווה עבורי מודל לחיקוי והשראה. כשהייתי בן 5, נכחתי בטקס סיום לימודי הרפואה שלו, ואני זוכר זאת כאילו היה זה היום. בזכותו החלטתי ללמוד רפואה. אגב, את ההתמחות שלו הוא עשה במרכז הרפואי לגליל, ממש כפי שאני עושה היום".
מזה יותר מארבעה חודשים שהוא נמצא עמוק בתוך שטח רצועת עזה, יחד עם חיילי מילואים בצנחנים, עימם הוא עוסק במשימות לחימה והצלת חיים מסביב לשעון. "המטרה שלנו היא להציל פצועים בשטח ולספק מענה רפואי מתקדם. עד כה הצלנו עשרות פצועים, כולל ביצוע פעולות החייאה מתקדמות, תוך ייצוב מצבם בשטח ושליחתם לבתי חולים", הוא מספר.
ד"ר בדר מסביר, כי הטיפול בשטח לחימה שונה מאוד מהטיפול בבית חולים. "התנאים לא סטריליים. אין את מיטת הטיפולים, חדר הניתוח, התאורה המותאמת והגובה הנכון. אתה נמצא בתנאים סביבתיים לא פשוטים, לעיתים מתפלש בבוץ ובאבק. אבל ברגעים כאלה, פחות חושבים על הסיטואציה מסביב, אלא ממוקדים בטיפול בפצוע ובהצלת חייו. זה חלק מהסיפור: להגיע לשטח, לטפל לעיתים תחת אש, לבצע את הפעולות מצילות החיים ולפנות את הפצוע כמה שיותר מהר לדרג הבא, בדרך כלל למסוק, כדי שנוכל להציל את הפצועים שלנו".
ויש לו גם דוגמא שנחקקה בזיכרונו: "באחד המקרים היה פיצוץ מטען בו נפגעו ארבעה לוחמים שלנו. הצוות שלי ואני היינו הכוח הראשון שקפץ לאירוע. כשהתחלנו בטיפול, ראינו שיש פצוע אחד קשה. רופא שלי ואני טיפלנו בו תוך כדי פינוי ב'האמר'. זו הייתה נסיעה לא פשוטה ומאתגרת עד הפינוי למסוק, ולשמחתי חייו ניצלו".
במקרה אחר, מסמר שיער, הוא מגלה שהגיעה אליהם לשטח ילדה עזתית כבת 3, בשעת לילה מאוחרת שנשלחה על ידי מחבלי החמאס בניסיון לפתות את חיילי צה"ל לצאת לעברה ובכך לחשוף בפני מחבלי החמאס את מיקום הכוח. "ילדה בת 3 שמסתובבת לבדה באמצע הלילה, יחפה, בקור מקפיא, זה המראה הכי הזוי שיכול להיות. הרי מדובר על מקום שאמור להיות ללא אזרחים. כמובן שמיד טיפלנו בה ודאגנו לה למקום לישון. זה היה קטע מרגש ואנושי".
למחרת, יצר צה"ל קשר עם גורמי סיוע הומניטרי שפועלים בעזה והעביר אליהם את הילדה.
ד"ר בדר מגלה, כי הוא נמצא בקשר הדוק עם מנהל המחלקה, ד"ר שטארקר: "אנחנו מדברים לפחות פעם בשבוע-שבועיים. הוא נותן לי גיבוי מוחלט, מעודד ותומך ללא הרף, ואני מודה לו על כך".
מנהל המרכז הרפואי, פרופ' מסעד ברהום, מסר כי הוא גאה בד"ר בדר על שירותו הצבאי המרשים, וכן בעובדים ועובדות רבים מהמרכז הרפואי העושים מילואים בחודשים מאתגרים אלו.
