יהונתן גפן, עיתונאי, משורר וסופר שזכה להצלחה גדולה לאורך עשורים, הלך לעולמו בגיל 76.
גפן, יליד נהלל ובן למשפחת דיין, היה בעל טור קבוע בעיתון מעריב במשך כ-40 שנה, ופרסם ספרים רבים למבוגרים ולילדים ושירים שהפכו לחלק בלתי נפרד מהפסקול הישראלי. עוד בהיותו חייל הוציא ספר פזמונים ראשון: "שירים שענת אוהבת במיוחד", אשר הוקדש לאחותו בת הארבע[.
במהלך שירותו מתה אמו אביבה, אחותו של משה דיין, מנטילת מנת יתר של תרופה. בספרו "אשה יקרה" גילה גפן שלדעתו מדובר בהתאבדות, וכי אמו הייתה שרויה בדיכאון. עם שחרורו בשנת 1969 עבר לתל אביב ופרסם כמה שירים על פי עצתו של המשורר הנערץ עליו, נתן אלתרמן. גפן הרבה לשבת בכסית שם התחכך בבוהמה הישראלית והיה קרוב לחבורת לול המוערכת, אך לא השתלב בה. ב-1970 הועלתה הצגה מוזיקלית שכתב, "קרחת", בהפקת מיקי פלד, ובהשתתפות אברהם מור, שולה חן, קובי רכט וקובי אושרת. באותה שנה נסע לאנגליה ללימודים באוניברסיטת קיימברידג'. במהלך לימודיו שם קיבל את הידיעה על התאבדותה של אחותו נורית
. עם חזרתו לארץ ב-1972 התיישב בתל אביב והחל לכתוב טור שבועי בעיתון "מעריב".
מספר ספרים של גפן מכילים איורים של אחותו, נורית גפן בצר. ביניהם "שירים שענת אוהבת במיוחד", "יום אחד…כך מתחילים כל הסיפורים שענת אוהבת במיוחד" ו"הכוכבים הם הילדים של הירח".
נשיא המדינה יצחק הרצוג ספד לכותב והיוצר יהונתן גפן ז״ל שהלך לעולמו: ״יהונתן גפן נפטר, ואיתו הלך מאיתנו חיוך שובבי ונצחי, של מי שידע ללכוד את הרגעים הקטנים ביותר והגדולים ביותר, ולהפוך אותם לטקסטים נצחיים. קשה לדמיין את הוויית היצירה הישראלית, את הפזמונים שלנו, את עולמות הספרות והתיאטרון – ללא תרומתו הייחודית והבלתי-נשכחת.
איבדנו היום בטרם-עת יוצר חד ונפלא, יחיד מסוגו, בן למשפחה עתירת זכויות שגם זכה להעמיד אחריו דור שני, יוצר ומוכשר, שכולנו מתברכים בכישרונו. הנסיך הקטן מהעמק, בן נהלל שהיה ללוחם ולקצין, מי שאהב את הארץ ואת אנשיה, ודווקא בשל כך לא חסך מהם את שבט ביקורתו השנונה.
נכסי צאן הברזל שהותיר לנו הם מורשת נצח ואנדרטה חיה ולא פחות מכך בועטת – לפועלו המרשים, הייחודי והישראלי כל כך. י(ה)ונתן סע הביתה, אנחנו כבר מתגעגעים. תנחומיי הכנים למשפחת העמק, למשפחות גפן ודיין ולכל אוהביו.״
