לפני המשחק, נדמה היה שהכל מסתדר נכון לעוד דרבי מוצלח של הפועל חיפה. טיול נעים בגביע אמור היה להחזיר את הביטחון לשחקני ההתקפה, מכבי נגררה להארכה שלושה ימים לפני הדרבי, מכבי התקשתה לאחרונה מול יריבות מתגוננות, והפועל יודעת להתגונן ולצאת למתפרצות. זאת נראתה כמו הזדמנות פז להתגבר על פערי הרמות, בדרבי הראשון זה שנים אליו מכבי חיפה מגיעה כקבוצת צמרת אמיתית.
בהתאם לכך, הטקטיקה של חיים סילבס הייתה להחזיק מעמד. הוא חזר להרכב שלושת הבלמים שיודע להתגונן בצורה טובה ועשה זאת בדרבי הקודם. המטרה הייתה להעביר את המחצית הראשונה, ואז לבדוק איזה משני כוחות חזקים יותר אצל היריבה העירונית. מצד אחד, הירוקים נהדרים במחצית השנייה השנה ופיתחו אופי שיודע להכריע משחקים גם בשלבים מאוחרים שלהם. מצד שני, הלחץ לנצח בדרבי אחרי כמעט ארבע שנים גדול מלחץ של משחק ליגה רגיל והעייפות מהגביע הייתה יכולה לתת את אותותיה. אני מניח שסילבס קיווה להחזיק עד לאזור הדקה ה-60 ואז להכניס את גילי ורמוט מול יריבה לחוצה ועייפה, כדי שיארגן עקיצה.
במחצית הראשונה, על פניו, נראה היה שהאדומים עומדים במטרה. משחק ההגנה היה מצוין, השחקנים קראו סיטואציות נכון, חיפו אחד על השני והיו ממוקמים נהדר בעמדות ההגנתיות שלהם (פרט לנס זמיר שנמשך יותר מדי לאמצע והפקיר את האגף). מכבי חיפה אכן נלחצה ככל שהמחצית התקדמה והצליחה ליצור רק מצב הבקעה אחד.
אבל כבר במחצית הזאת ניכר היה עד כמה שחקני הפועל חיפה חסרי ביטחון עם הכדור כרגע. משחק הגביע לא שינה כלום בהקשר הזה. השחקנים של סילבס התקשו לבצע פעולות פשוטות, איבדו כדורים במקומות מסוכנים וחלקם נראו מבוהלים מהאפשרות שהכדור יגיע אליהם. בהתחלה ניתן היה לשייך את זה להתרגשות של הדרבי ושל משחק מול קהל כל כך גדול, או אולי לקושי של האדומים להתגונן ולתקוף בו זמנית. אך ככל שהמחצית התקדמה קריסת היכולת לבצע פעולות עם הכדור התחילה להזכיר תקופות רעות בעונות רעות של הקבוצה.
בלט בחולשתו פרנסיסקו ג'וניור. השחקן המצטיין של עשרת המחזורים הראשונים חזר לפני כמה שבועות מהיעדרות שחקן אחר. במשחקים האחרונים הוא מרבה להחליק, להתבלבל ברגליים ולפספס מסירות פשוטות. לרוץ עם הכדור ברגל הפכה לפעולה בלתי אפשרית עבורו. בלבול רגליים כזה קרוב לרחבה של יסמין בוריץ' הוביל לשער הראשון של מכבי. זה היה מהלך יפה של מחליף חד וקשר עם יכולת הבקעה נהדרת, אבל הוא לא היה קורה אלמלא איבוד הכדור באזור המסוכן. במחצית הראשונה התחושה הייתה שמכבי לא מצליחה לסכן כל עוד הפועל לא נותנת לה מתנות קרוב לשער, בסופו של דבר כך גם הוכרע המשחק.
מי שעוקב אחרי הפועל חיפה השנה ידע שאחרי השער הראשון הסיפור פחות או יותר נסגר, שהשער השני יגיע וסביר שזה יקרה מהר. מכבי השתחררה והביאה לידי ביטוי את האיכות שלה בהתקפה, לכן במקום שער נוסף אחד היא הבקיעה שניים בתוך עשר דקות. כל השערים של הירוקים הגיעו ממהלכי כדורגל נפלאים, אך הם גם חשפו את סף השבירה הנמוך כל כך של האדומים אחרי ספיגה. המערך התפרק לגמרי, אלי בלילתי חזר לסגירות הגרועות שלו, ולמרות ריבוי השחקנים הוותיקים על המגרש, אף אחד לא הצליח להרים את הקבוצה ולעצור את המפולת.
אחרי הדרבי, המטוטלת של הפועל התמקמה רשמית בצד השלילי. בחודשים האחרונים התקופות הרעות ארוכות ומשכנעות יותר מהטובות, השבועות הקרובים יכריעו האם מדובר בהמשך התנודות או במשבר של ממש.
המטרה העיקרית של סילבס תהיה למצוא מחדש את משחק ההתקפה של הקבוצה שלו. במובן הזה, המשחק מול בית"ר ירושלים יכול לשמש יותר כהכנה למשחקים הבאים מאשר משחק חשוב בפני עצמו. במצב הנוכחי נקודות מול בית"ר הן בונוס, וזו יכולה להיות הזדמנות לאפשר להרכב התקפי ויצירתי לשחק מול יריבה שנותנת לשחק. שלושת המשחקים החשובים בשבועות הקרובים יהיו המשחקים מול חדרה ואשדוד, בהם ניתן וצריך לקחת נקודות, ומשחק הגביע מול כפר קאסם. אלה המשחקים שיקבעו האם הפועל חיפה בדרך לעונה טובה מהרגיל או למשבר העונתי שאף מאמן לא שורד.
למזלו של סילבס, חודש ינואר מגיע ועימו ההזדמנות להתחזק וליצור שינוי שיגיע מתוך הסגל. אבל בזמן שקבוצות אחרות כבר עובדות על החיזוק של ינואר, הפועל חיפה עוד לא החלה להתארגן להביא שחקנים במהירות שיוכלו להשפיע כבר על המשחקים החשובים שייערכו בינואר עצמו. הצורך המרכזי הוא בחלוץ עם יכולת פריצה, אך לאור היכולת של בלילתי וניקולה גולאן בשבועות האחרונים כדאי לאדומים לחשוב גם על הצורך במגן שמאלי.
