היכולת הכמעט מיסטית של הפועל חיפה לשמור על יתרון הייתה בשיאה השבוע. ההגנה המאולתרת התייצבה ומנעה מהיריבות יותר מדי מצבים, יסמין בוריץ' התאושש והציל כמה הזדמנויות טובות, מערכת ה-VAR התערבה בדיוק בזמן ונעלמה בדיוק בזמן, וכשקריית שמונה כבר הצליחה להשוות, הפועל הייתה זקוקה לדקה כדי שעדן בן בסט של לפני שנתיים יפציע לרגע.
הגיבורים
יש לא מעט גיבורים לצמד הניצחונות הזה, אבל אחד מאוד לא צפוי ראוי לציון מיוחד. בשבועות האחרונים כתבתי על שחקנים חדשים שהכניסו רעננות להרכב, כולל כאלה שישבו על הספסל רוב העונה ונכנסו להרכב עם רעב. לא ציפיתי שלרשימה הזאת ייכנס גם גיא משפתי. אבל בעשרת הימים שהחלו בתיקו מול הפועל רעננה, עברו דרך הניצחון על הפועל תל אביב והסתיימו בניצחון בקריית שמונה, משפתי הוא הכוכב הגדול.
הבלם המחליף, האופציה השביעית של סילבס בעמדת הבלם השנה, שחקן שהוא נמנע מלהשתמש בו עד שממש לא נותרה ברירה, הפך לשחקן ההתקפה המסוכן ביותר של הפועל חיפה בעשרת הימים האלה. זה קרה הודות לתיאום חריג שנוצר לו פתאום עם גידי קאניוק בקרנות. ארבע פעמים בשלושת המשחקים האלה הגבהת קרן של קאניוק מצאה את משפתי, התוצאה הייתה שני שערים, קורה והדיפה קשה של השוער. בקריית שמונה קאניוק ממש חיפש את משפתי בהגבהות שלו.
יכולת הנגיחה של הבלם הלא גבוה במיוחד לא הייתה מוכרת עד לשבועיים האחרונים, ופתאום היא העניקה לאדומים את השער הראשון בשניים משלושת המשחקים האחרונים. מול רעננה, בפיגור 2:0, זה היה השער ששינה את המשחק, מול קריית שמונה זה היה השער שהוביל ליתרון הראשון, שממנו מול הפועל חיפה השנה אין דרך חזרה.
אבל משפתי לא הסתפק בנגיחות ממצבים נייחים. יש לו חלק חשוב גם בשער היחיד במשחק השלישי, מול הפועל תל אביב. מהלך השער התחיל בפריצה שלו קדימה עם הכדור, מאזור אמצע המגרש עד לכ-30 מטר משער המארחת, ומסירה טובה קדימה וימינה לדור מלול, שהגביה אל הירך של יאקוב סילבסטר. הכדרור והמסירה של משפתי ביטלו את כל מערך הקישור של הפועל תל אביב, הפעולה שלו הייתה החשובה ביותר בשער הזה.
מילה טובה
מגיעה מילה טובה להרבה מאוד שחקנים נוספים על צמד המשחקים הזה. ברוב המקרים קיבלנו את הטוב והרע של שחקני הסגל של סילבס ביחד, והשבוע הטוב הצליח להעפיל על הרע. בן בסט, למשל, הצליח להטות את המטוטלת שלא עובדת לטובתו השנה בזכות פעולה אחת יוצאת דופן. גם סילבסטר, שלא בלט בשני המשחקים האחרונים, שם את הגוף ברגע הנכון. קאניוק ממשיך להיות נכס גם במשחקים פחות טובים. מלול, גם בעונה בינונית מינוס, צובר כמות יפה של כדורי רוחב מוצלחים.
בוריץ' שילב בין הצלות גדולות לכמה פספוסים גדולים בכדורי גובה, עם כל הבעיות שלו הוא הביא הרבה יותר נקודות מאשר לקח השנה. קווין טאפוקו מתחיל להרגיש כמו בעל בית במרכז השדה ועושה יותר פעולות חיוביות כל משחק, אבל מדי פעם מאבד כדור במקום רע, ומול קריית שמונה היה רע מאוד בהגנה על כדורים נייחים. בגלל הגובה שלו סילבס ממקם אותו בעמדה מרכזית, אך תזמון הנגיחה שלו רע וזה עלה להפועל בשער וכמה מצבים מסוכנים. גם פרנסיסקו ג'וניור, מיקי סירושטיין וניקולה גולאן מאבדים כדורים באופן מרגיז, אבל בשורה התחתונה עושים עבודה טובה בעמדות שלהם.
השחקן הטרי ביותר בשכונה הוא תומר אלטמן, קשר צעיר שיכול לשחק בכמה עמדות והחליף את סער פדידה כקשר התקפי בקריית שמונה. אלטמן פעלתן מאוד וממוקם מצוין כדי להניע התקפות, פעמים רבות הוא היה החוליה המקשרת בין החלק האחורי לקדמי, היו לו גם מסירה-שתיים נהדרות. אבל רוב הזמן הוא קיבל החלטות רעות מאוד. יכול להיות שעם הניסיון והביטחון זה ישתפר, בכל מקרה מדובר בעוד שחקן שמוסיף רעננות לקבוצה.
המשחקים המכריעים
מועד ההעברות מסתיים בחמישי ובזמן הכתיבה אני לא יודע האם הפועל חיפה צרפה שחקן נוסף. סילבס יוכל להיעזר בשחקן קו עם יכולת פריצה, אבל גם הסגל הנוכחי עבר התרעננות משמעותית והמומנטום החיובי יוכל לעזור לו בישורת האחרונה של העונה הרגילה. ארבעת המשחקים שנותרו לאדומים כוללים משחקי בית מול הקבוצה הטובה בליגה ומול הקבוצה החלשה בליגה, אני לא חושב שמישהו במועדון יתנגד לתוצאות צפויות בשני המשחקים: הפסד למכבי תל אביב בשבת וניצחון על נס ציונה.
שני המשחקים הנוספים הם מול יריבות ישירות על הפלייאוף העליון: מכבי נתניה ובני יהודה. כשמוסיפים גם את משחק הגביע מול בני יהודה, יכול להיות שאלה שלושת המשחקים שיכריעו האם העונה הזאת תוכתר כהצלחה או כעוד עונה בינונית לאוסף.
