השבוע, הפתיעו אותה בביתה התלמידים חנה דיין ופריאל שי דלטוף, בשם כל התלמידים של בית החינוך אמית כרמיאל, עם שי מתוק לכבוד שבת ומכתב שריגש אותה עד דמעות.
שוש אחרק [70], היתה ממקימי התיכון לפני 29 שנה. היא חינכה את המחזור הראשון מכיתה ז' עד סוף י"ב. במהלך השנים שימשה רכזת החטיבה העליונה, רכזת פדגוגית ורכזת חינוך חברתי, חינכה והגישה לבגרות בתנ"ך ובלשון וסגנית המנהל.
לפני שנתיים יצאה לגמלאות, אז פנה אליה גאי דקל, מנהל בית הספר וביקש ממנה ללמד עולים חדשים לבגרות בלשון. "לא הייתי צריכה לחשוב בכלל, הבנתי שאני יכולה לתרום לתלמידים ולבית החינוך, לעשות טוב ולהרגיש טוב. אני ממשיכה לעזור ולתרום גם לצוות לשון, והדבר נותן משמעות לנסיון החיים שלי".
שוש הפכה להיות ה'סבתא' של בית הספר. פעמים רבות התלמידים הגיעו אליה הביתה ללמוד בשעות אחה"צ והערב. "גם כשהייתי מרותקת עם רגל מגובסת, הם עשו לי את היום", היא מחייכת. "לקחתי על עצמי ילדים מאתגרים מכיתה י"ב, שלא עברו את הבגרות בלשון בכיתה י"א, אחרי שיחות מוטיבציה ודירבון, למדנו והצלחנו. הלב מתרחב, כשהם מתקשרים ליידע אותי, שהם עברו את הבגרות, אין דבר מתוק יותר מלראות את החיוך על פניהם".
"רצינו להגיד לך תודה על הכל! תודה שאת כאן, לא משנה אם בזמן בית ספר או חופש, תודה שדאגת לשלומנו, הקשבת, השקעת, ניחמת ונתת מילה טובה. על כל הסבלנות וכוח הרצון כדי ללמד לכל אחד מאיתנו. באמת זה בלתי מובן", כתבו לה התלמידים. "היחס שלך אלינו הוא כמו יחס של נכדים אמיתיים, חם ואוהב, ועל כך אנו מודים לך מאוד. מצאנו בך, מורה איכותית שאפשר לפנות אלייך מתי שאנו צריכים וזה לא מובן מאליו. את דמות מופת בשבילנו, היחס שלך לכולם הוא בטוב לב תמיד. את מקסימה ומתוקה עם כל התלמידים. אנו מאחלים לך עוד המון שנים של חיוך על הפנים, של עשייה ואהבה!! אוהבים ומעריכים המון".
גאי דקל, מנהל בית החינוך: "שוש היא סמל ומופת בבית החינוך, שוש מהווה חלק בלתי נפרד ממשפחת אמית כרמיאל וממשיכה לקחת חלק משמעותי בעבודה החינוכית גם אחרי שיצאה לגימלאות, שוש אוהבת את התלמידים, משקיעה בהם ודואגת להצלחתם והם מצדם מחזירים לה אהבה בכפל כפליים".
