"אז היה כדורגל שמח, שיחקו מהלב והנשמה. היום אני שומע שהולכים מכות במקום לשחק כדורגל", אומר מריאן, שזכור לותיקי נצרת עילית כשחקן כדורגל מצטיין בימים היפים של המועדון, אי שם בתחילת שנות ה- 80.
מריאן, שאת שם משפחתו איש בנצרת עילית אינו זוכר, נמצא בימים אלה בישראל. הוא הגיע למספר חודשים כדי לעבוד מספר חודשים ולעשות כסף כדי להביא הביתה, מתעתד לחזור לרומניה בדצמבר לקראת חג המולד.
הוא מתגורר בבוקרשט ועדין מחזיק בתעודת זהות ישראלית. הטלפון הראשון שעשה כשנחת בארץ לפני כחודשיים היה לברוך (בורקה) טבורינסקי. "גדלתי אצלו בבית", הוא אומר, "הוא ואשתו לולה היו כמו ההורים שלי". מריאן הצטער לשמוע על לכתו בטרם עת של עובד גרינפלד ז"ל אתו שיחק. "הוא היה שחקן גדול ואדם גדול", הוא אומר.
תחילה שכר דירה בעפולה בה התגורר חודש ועבד בתל אביב כ… שומר בקזינו. "הרווחתי כסף טוב אבל הכל הלך על הימורים", הוא אומר. הוא הבין שכדי לחסוך קצת כסף הוא חייב להתגורר ולעבוד בנצרת עילית השקטה. הוא שכר דירה בעיר והחל לעבוד באבטחה. מי שזוכר אותו יודע שהוא היה לא רק כדורגלן מצטיין אלא גם רקדן מצטיין. "אהבתי ריקודי עם, רקדתי בכל מקום, זה היה חסר לי ברומניה, כאן התחלתי לרקוד בקיבוץ אלונים", הוא אומר.
הוא בן 63, אב לבת אחת בכורה, שבעקבותיה נולדו לו עוד חמישה בנים, נשוי לצוענייה. הוא הגיע לארץ ב- 1970 כעולה חדש מרומניה, התגייס לצבא ושירת בגולני, ב- 1989 עזב חזרה לרומניה בעקבות משפחתו שעזבה לפני כן.
מסתבר כי… בכלל לא קוראים לו מריאן, השם שדבק בו והיה מזוהה איתו. הוא שולף תעודת זהות ומראה לי שהשם שלו הוא אבי הרשקוביץ בכלל. "כשהגעתי לארץ אמרו שאני מזכיר את מריו קמפס מארגנטינה, השם קצת השתבש והפך למריאן, מאז זה רץ, קראו לי 'מריאן הרומני'", הוא אומר.
