לפני 12 שנים היה אילן גריבי מבנימינה איש קבע, ולא תיאר לעצמו שיתפרנס כאמן אוריגמי מצליח, באמנות העתיקה שאותה יביא למחוזות מודרניים של עיצוב. אבל זה בדיוק מה שקרה.
הכל התחיל כשגריבי, כיום בן 54, נשוי + 3, היה בכיתה ו', ואחד מחבריו הגיע יום אחד לכיתה עם ציפור אוריגמי. "שאלתי אותו איך עשה אותה, והוא אמר שלמד מספר שכולל הוראות. מיד קניתי את הספר, 'אוריגמי – אמנות קיפולי הנייר', ולמדתי ממנו. ההוראות, שדורשות הבנה תלת מימדית של המרחב, היו ברורות לי, המוח שלי מחווט כך שאוכל לעשות זאת. מאז המשכתי תמיד לקפל ולעשות זאת, אבל להבדיל מהילדים שדגמיהם מופיעים בספר, לא הצלחתי להמציא דגמים בעצמי, על אף ניסיונותיי".
את ההסבה עשה ב-2008, אחרי שנים של צבא קבע, אותו סיים בדרגת סא"ל כשתפקידו האחרון היה ביחידת הפענוח בחיל מודיעין. ב-2006 נחשף ולמד דגם של אוריגמי עם קיפולים החוזרים על עצמם ויוצרים דוגמא מופשטת, ז'אנר פחות ידוע בתחום האוריגמי, וניסה אותו בבית. "יצא לי משהו אחר, ובהתחלה הייתי מתוסכל מכך, אבל המורה אמרה 'יופי, המצאת משהו חדש'. הבנתי שנישת הדגמים המופשטים הרבה יותר מתאימה לי, ומשם והלאה התחלתי להתנסות, להמציא עוד דגמים ולהצליח".
במקביל, ב-2007 אמר לו מפקדו בצבא בכנות שאין לו, למעשה, אופק ממשי בצבא מכאן והלאה. "הוא אמר לי שאין לי סיכוי לקבל דרגת אל"מ", מתאר גריבי. "רוב הניסיון הצבאי שלי היה בהטסת מזל"טים, ויחידת המזל"טים בעין שמר נסגרה. לא היה לי עוד הרבה מה לעשות בצבא. בכלל, תמיד הייתי אאוטסיידר בצבא". שנה לאחר מכן פרש מהצבא. "לפרוש זה כמו לצנוח: מכינים אותך, ברור שתגיע לקרקע, אתה מכיר את כל התרגילים שאתה אמור ויכול לעשות, אבל כשאתה מתקרב לקרקע, זה עדיין מפחיד, והנחיתה עדיין מאתגרת. החלטתי לקחת חופש של שנה. היה גם מאפיין של תסכול, 'אני אראה להם שאצליח'. באותה שנה, יצירות האוריגמי מילאו פתאום את עולמי. הייתי נכנס לאתר שיתוף תמונות של קהילה חזקה המתמחה באוריגמי בסגנון הזה של דגמים, בודק את התמונות, משתף. לייקים היו עושים לי התרוממות רוח, ההנאה מכך שמישהו מכיר בערך של העשייה שלך. והחלטתי להיות אמן אוריגמי".
החלטה לא שגרתית עבור מי שפורש מקריירה בקבע. –"נכון. כל מבחני האל"מ סובבים סביב השאלה 'איך תנהל ארגון גדול', וחלק מהעניין הוא החזון. בדקתי איפה אהיה בעוד עשר שנים ובחרתי בכוונה יעד גדול ורחוק: שאהיה אורח הכבוד בכנס האוריגמי השנתי ביפאן, מולדת האוריגמי. עשר השנים האלה כוונו לשם: איך אעשה זאת?" אז אורח הכבוד בכנס ביפאן הוא עוד לא היה, אבל ב-2014 היה אורח הכבוד בכנס האוריגמי הפולני, ב-2015 אורח הכבוד בכנס האוריגמי האיטלקי, הנחשב ביותר באירופה, שנה לאחר מכן בצרפת ובשנה שעברה במכסיקו. הוא הוזמן לגוגל העולמי לספר על עצמו, ובבחודש שעבר התארח בפדקס בפאלו-אלטו".
בדרך לשם הייתה לו תכנית עבודה רצינית. "חלק מתכנית העבודה שלי היה להמציא דגמים ולהציג אותם בתערוכות, ועד היום המצאתי כבר מעל 200 דגמים. התערוכה הראשונה שלי הייתה בהיכל התרבות באור עקיבא. בהמשך הצגתי בגלריית חנקין בחולון, ובגלרייה לעיצוב של גל גאון בתל אביב. גל אמר לי שהגלרייה מחפשת שולחנות, קעריות, מנורות. אוריגמי היא אמנות שמאוד מתאימה למנורות, והוא נתן לי חודשיים להכין מנורות עד פתיחת הגלריה מעולם לא הכנתי מנורות לפני כן, למדתי בעצמי איך להכין גם את גוף המנורה, והצגתי. אלבי צרפתי, בעלי חברת תאורה מהמובילות בעולם, 'אקווה קריאיישן', ביק בתערוכה והתעניין, נוצר שיתוף פעולה, ושתי מנורות שלי הוצגו כתוצאה מכך ביריד העיצוב במילאנו ב-2011".
משם זה התגלגל לקריירה של ממש ולמקור ההכנסה העיקרי שלו, כשהבין שמצא לעצמו נישה חשובה וייחודית, כי רוב עולם האוריגמי לא עוסק בעיצוב. "עשיתי דגמי אוריגמי כבסיס ליציקת אגרטלי קרמיקה. בשלב מסוים הבנתי שהנייר לא מספיק בתחום הזה. נייר מתכלה והערך שלו בעיני הלקוחות הוא לא גבוה. הוא גם מוגבל בגודל וביכולת הייצור. חשבתי: 'אם אני לא יכול להקשיח נייר, אולי אוכל לקפל חומרים קשיחים?' התחלתי לחקור חומרים כמו מתכת, פלסטיק ועץ. מצאתי טכניקות לעשות בהם אוריגמי. לדוגמא, קיפול בסיסי במתכת, כשחותכים בלייזר את רוב קו הקיפול. קיפלתי במתכות עבודות אמנות לקיר, שולחנות מקופלים מנירוסטה, ראי מקיפולי נירוסטה. עשיתי שולחן-באר מקיפולים למסעדה בהרצליה. אני עושה תכשיטים מקיפולי עץ ומתכת. אני מוכר כיום עבודות בכל העולם: ארה"ב, אירופה, דובאי, סין. בסין יש קירות בבניינים שמעוטרים בעבודות שלי. כיום כבר יש לי גם אמירה אמנותית מעבר לטכניקה, בסדרות אמנותיות שאני עושה, כמו סדרה של מתכת וחלודה, או סדרה בצבעי שחור ומתכת".
האהבה לאוריגמי הולידה גם עיסוקים נוספים מעבר ליצירה ומכירות. "לימדתי בטכנודע בחדרה חשיבה יצירתית, חשיבה מדעית וחשיבה מתמטית דרך אוריגמי. אני מלמד גם במכון הטכנולוגי למעצבים בחולון, ומלמד עיצוב פנים ועיצוב תעשייתי, אוריגמי למעצבים תעשייתיים, כל זאת בלי שלמדתי עיצוב מעולם. השנה התחלתי ללמד קורס למורי אוריגמי באורנים. הרעיון הוא איך להשתמש באוריגמי כדי ללמד דברים אחרים. אני מלמד דרך זה על הסימטריה, פיקסלים, אבולוציה ועוד. יש המון נושאים שעולים דרך אוריגמי. אוריגמי נותן לילד מוטוריקה, קשר עין יד, ראייה תלת מימדית, סבלנות, העצמה. לא ברור לי למה לא מלמדים את זה כמקצוע קבוע בבתי הספר. לפני שבע שנים הקמתי עם שלושה משותפים את 'אוריגמי ישראל', ארגון אמני האוריגמי בארץ, עלכ"ר. יש לנו כנס שנתי שאליו אנחנו מביאים אורחי כבוד מחו"ל. אני כתב ראשי ב'אוריגמי MSA', ואני מארגן כנס בינלאומי לאמני אוריגמי שיתקיים בפברואר הקרוב בסרגוסה. הוצאתי גם חמישה ספרים בנושא, ביניהם ספרי חידות בתחום".
גם עם הצבא סגר מעגל, כשלפני שנתיים וחצי הצטרף לתכנית המנטורים של חיל המודיעין, שבה מלווים אנשים בפרישה, כמנטור לנישה מיוחדת של פורשים: אלה שהופכים את חייהם המקצועיים והולכים לכיוונים שונים ולא שגרתיים. כיום הוא מלווה כמנטור גם אנשי צבא פורשים וגם אנשים בשוק הפרטי. "רוב אנשי הצבא שפורשים ממשיכים ישר לתעשייה הבטחונית. אני מלווה את אלה שרוצים לעשות הסבה למשהו שונה לגמרי, כמו שאני עשיתי. ליוויתי, למשל, אישה שפרשה ורצה להיות מדריכת כושר. רוב אנשי הצבא לא מאמינים שהם יכולים לעשות משהו אחר ושונה ממה שעשו. אם הם רוצים לעשות זאת, הם צריכים להבין שעליהם להתחיל מהתחלה ולוותר על האגו. זה מה שנדרש ממני כדי להפוך להיות אמן מצליח. למשל, לדעתי כסף הוא אוברייטד. אני עושה כיום מספיק כסף כדי לא להיות מוטרד מכסף, אבל אני לא מונחה על ידי שאיפה לעשות 'כמה שיותר כסף'".
"המשפט ההוא של המפקד, 'גריבי, אלוף משנה לא תהיה', הביא אותי בסופו של דבר לגבהים שלא חשבתי", הוא מסכם. "עבורי יש גם משהו בעבודה לבד. אין לי צוות, פקידה, מזכיר, סגן, חיילים. אני לבד, והכישלון, ההצלחה והדרך – כולם שלי".
חמש שאלות עם אילן גריבי
מודל לחיקוי: יש שניים: אחד, שאול שחר, שהיה מפקד שלי במשך שנים ארוכות בחיל מודיעין וממנו למדי לא להתפשר, ושאם לעשות משהו, אז הכי טוב שאפשר; השני הוא אבא שלי, שהידיים שלי באו ממנו. הוא ידע לעשות הכל בבית, ונתן לי תחושה שאם יש לי את הכלים הנכונים, גם אני יכול לעשות הכל. ערבבנו ביחד בטון בסלון וסגרנו מרפסת, למשל, ובנינו יחד ארון מטבח בגלילי פורמייקה.
מה לא תאכל לעולם? דייסת סולת.
מה הדבר הראשון שאתה עושה כשאתה קם בבוקר? זה משתנה מיום ליום. בודק מייל, או מתלבש ויוצא להליכה, שותה תה.
מה לא יודעים עליך? השיא שלי בקובייה הונגרית הוא 36 שניות. הגעתי להישג הזה בכיתה י', בזכות תהליך פתרון שפיתחתי לבד.
אמונה טפלה: מקיש בעץ.
