בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים מנהליים דחה ערעור על דחיית בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד עיריית חדרה שהגישו בני הזוג נסים ובלה פסחוב.
בני הזוג מתגוררים בחדרה בבית פרטי שבחצרו בנויה בריכת שחייה ומשלמים עיריית חדרה ארנונה שנתית הכוללת גם חיוב עבור שטח בריכת השחייה. הם חלקו על חובת התשלום עבור שטח הבריכה והגישו בבית המשפט המחוזי בחיפה בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד העירייה, בנימוק שהחיוב נעשה שלא כדין ובניגוד לחוק ההקפאה (הערה: חוק שנחקק בשנת 1985 במסגרת המאבק באינפלציה הדוהרת בשנות ה-80, כחוק לייצוב המשק אשר הגביל את סמכות הרשויות המקומיות להקטין את גירעונן באמצעות העלאת תעריפי הארנונה, ואת הסמכות להעלאתם מעבר לתקרה מסוימת הוא העביר לשרי הפנים והאוצר).
בית המשפט המחוזי קבע כי העירייה הייתה מוסמכת להטיל חיוב על בריכות שחייה בנכסים למגורים ללא אישור השרים, ולכן דחה את הבקשה לאישור התובענה הייצוגית ואף פסק נגד בני הזוג הוצאות משפט.
בני הזוג פסחוב לא השלימו עם דחיית הבקשה והגישו ערעור לבית המשפט העליון. שופטי העליון, בראשות הנשיאה השופטת אסתר חיות, הבהירו למערערים כי הם סבורים שיש לדחות את הערעור והציעו כי יידחה בהסכמה ואילו העירייה תוותר על הוצאות המשפט שנפסקו במחוזי.
בהסכמת גזבר העירייה הסכימה עיריית חדרה לוותר על הוצאות המשפט, ובהתאם דחה בית המשפט העליון את הערעור.
בא-כוח העירייה בבית המשפט עו"ד אביעד כהן ממשרד אליהו מלך ושות', עדכן כי הערעור נדחה באופן שנותן "תעודת הכשר" לגביית הארנונה על בריכות שחייה, מקורות ובלתי מקורות כאחד.
