כולנו יהודים

מאת: רות קרייתי

בגיל 90 ממשיך פרופ' ארווין בירנבאום, מייסד עמותת שערים נתניה, בחיים מלאי הפתעות ועשייה. את נעוריו עבר במחבוא כשהוא מסתתר מאיימת הנאצים. בגיל 15 ברח לבודפשט והצטרף למחתרת. בעקבות מאורעות השואה איבד את אמונתו בדת, אך מאוחר יותר קיבל תואר רב מהרבנות. הקים משפחה בארה"ב ושב לישראל. פתח בתי ספר לשפות ונשלח למשימות בחו"ל מטעם הסוכנות היהודית.

הוא נולד במאה שעברה, בשנת 1929 בקושיצה צ'כוסלובקיה, בחלק הדרומי שנכבש ועבר על ידי הגרמנים לשליטה הונגרית. בשנת 1944 הונגריה נפלה לידי הגרמנים והיהודים נלקחו למחנה עבודה. את נעוריו עבר ארווין בין מקומות מסתור ובריחה. "אבי סידר לאחי ולי מקום מחבוא בעליית גג מעל בית הקולנוע, תמורת תשלום מכובד. היינו שם תריסר אנשים במשך שלושה שבועות. יום אחד האישה שטיפלה בנו קיבלה מכתב מהשכנים. הם ידעו שאנחנו מתחבאים במקום ודרשו כסף תמורת שתיקתם. באותו לילה החלטנו לברוח, אחי אני וחבר נוסף ועלינו לרכבת חצות עם ניירות מזויפים. הגענו לדירה שאבי הכין לנו מראש בבודפשט ומצאנו עבודה בסנטוריום, אך גם משם ברחנו אחרי שחשדו בנו. קיבלתי עבודה קרוב לגבול האוסטרי בחווה. בעלי החווה טיפלו בי כאילו הייתי הבן שלהם. עבדתי בחווה במקצועיות רבה והאנשים לא ידעו שאני לא יכול להבחין בין סוגי החיטה, עד שיום אחד קיבלתי מכת שמש. בעלת החווה רצתה להזמין רופא ואני סירבתי. בלילה בערתי מחום והבנתי שאם אני רוצה לחיות, אני חייב שוב לברוח".

לאחר השחרור בידי הסובייטים חזר ארווין לבודפשט והתאחד עם הוריו ואחיו. "לא רציתי להישאר באירופה אחרי ששמענו על השמדת היהודים. האדמה הייתה ספוגה בדם יהודים ואני איבדתי את האמונה בדת". ארווין הצעיר הצטרף ל"שומר הצעיר" כמורה ומדריך של מאה ילדים ניצולי השואה ובשנת 1947 עלה עם קבוצתו על אוניית ה"אקסודוס" בתקוה להגיע לארץ ישראל. האונייה כידוע מעולם לא הצליחה לעגון בישראל, היא גורשה חזרה לצרפת וארווין נשלח למחנה ריכוז בגרמניה שהיה בשליטת ארה"ב. "בסיום המלחמה חזרתי לבודפשט לאחר שקיבלתי מברק שאימי חולה ועזבתי את הקבוצה שלי. כמה שבועות אחר כך הקומוניסטים תפסו את השלטון ולא רצינו לחיות תחת שלטון קומוניסטי. שנה אחר כך הצליחו הוריי, אחרי שנים של ניסיונות, לקבל ויזה ויצאנו לארה"ב לפני הכרזת העצמאות של ישראל. הגענו לברוקלין ניו יורק והשלמתי את לימודי התיכון. מאוחר יותר למדתי יחסים בין לאומיים כדי לשרת את מדינת ישראל, וחזרתי לחיק היהדות כשלמדתי יהדות ובשנת 1967 סיימתי את הדוקטורט במשפט ציבורי ומדעי המדינה באוניברסיטת קולומביה. במקביל חיפשתי דרך להתפייס עם אלוהים, במסגרת לימודיי בסמינר לרבנים בניו-יורק, והוסמכתי לרבנות בשנת 1958".

פרק חדש בחיים

רק בשנת 1970 הצליח ארווין להגשים את חלומו לעלות לארץ ישראל עם רעייתו הדסה ושלושת בניו איתן, ליאל ודניאל. הוא התיישב בחיפה ולימד באוניברסיטה, כשקיבל בקשה לנהל בשדה בוקר את בית הספר ואת נתיב הקליטה. "פה מתחיל פרק חדש בחיי. כשהגענו ארצה התחלתי לעבוד כמרצה באוניברסיטת חיפה. אחרי כמה ימים קיבלתי בקשה ממדרשת שדה בוקר שאבנה להם את הקמבריג' של הנגב, על פי חזון הציונות וחלומו של בן גוריון. המטרה הייתה לבנות בית ספר אנגלי עם מקצועות לבגרות בעברית. ניהלתי את בית הספר משנת 1972 עד שנת 1978 ומסיבות מסוימות החלטנו לעבור לנתניה".

במשך 20 שנה שימש פרופ' בירנבאום כרב קונסרבטיבי מסורתי בקהילת "בית ישראל". עם נפילת מסך הברזל בין המזרח למערב פעל לקירוב בין קהילות יהודיות משני המגזרים בעיר ובשנת 2000 ייסד את עמותת 'שערים נתניה', התומכת בקליטת אלפי עולים רוסים בארץ.

בשנת 1982 לשכת הקשר במשרד החוץ שלחה אותו לזקרפטיה, פרובינציה באוקראינה לחקור את הקהילה היהודית הקטנה של ניצולי השואה מציפורני המיסיונרים. "נשלחתי לזקרפטיה לחקור את האפשרות להציל את הקהילה היהודית שנשארה שם אחרי המלחמה. היהודים קיבלו מהם מצרכים ומזון אך לא נפלו בפח שלהם. כשחזרתי לישראל הגשתי דו"ח מסודר על מצבם והמשכתי לעבוד איתם עוד ארבע שנים". הוא יזם הקמת בית מדרש למורים יהודים בבודפשט ובמשך שנים שימש כמנהלו. כמי שמדבר שש שפות בהן עברית, גרמנית, אידיש, אנגלית, הונגרית וסלובקית עבד פרופ' בירנבאום עד שנת 2002 על קו ישראל אירופה מטעם התנועה המסורתית הקונסרבטיבית ומטעם הסוכנות היהודית. "בתקופה של אחרי גורבצ'וב, בשנת 1990, הגיעו לישראל עולים חדשים מאוקראינה אך גם רבים מהם עזבו את רוסיה לטובת גרמניה. בישראל לא אהבו את זה ונשלחתי לגרמניה כדי לשכנע אותם לעשות עלייה לארץ. האוקראינים בגרמניה לא ששו לעלות לישראל".

קונצרטים גם בקורונה

אל עולם המוזיקה והקונצרטים הוא הגיע בעקבות שיחה עם ראש העיר דאז, יואל אלרואי, שסיפר לו על אלפי מוזיקאים עולים רוסים בנתניה שאינם רוצים לעשות הסבה מקצועית לפרנסתם. "ראש העיר אלרואי אומר לי, זה לא יאומן מה שקורה לנו בנתניה. היינו יותר מ- 30 אלף עולים רוסים, חמשת אלפים מהם אומנים והם לא רוצים לעבור הסבה מקצועית. הם כל כך גאים באמנות שלהם, שהם רוצים להישאר אמנים והוא לא ידע מה לעשות איתם. גיבשתי את המוזיקאים והתחלנו לעשות קונצרט צהרים, זה התחיל בשנת 1989 ומאז זה רץ ואנחנו הבטחנו להם גם משכורת בכל שבוע. זה נחל הצלחה מעל המצופה. הקונצרט ממשיך גם בימי קורונה בכל יום שני משעה 12:00 עד 13:00 בזום. הקונצרטים מאוד פופולאריים והגיעו אלינו בקשות מאנגליה לקיים את הקונצרט בשעות שגם הם יוכלו לצפות בו. ולכבוד השנה החדשה יתקיים קונצרט גאלה ארוך במיוחד ביום ראשון ה- 13 בספטמבר, בשעה 17:30 עד שעה 20:00, בהשתתפות שבעה נגנים".

הנתינה האין סופית אינה מסתכמת רק בגיבוש אמנים וקונצרטים. פרופ' בירנבאום ראה כי יש בעיה גם לאימהות חד הוריות שצריכות ללמוד באולפן, או לצאת לעבודה. הוא אירגן צהרון לילדיהם שכולל ארוחת צהרים לאחר הלימודים בבתי הספר. במקום נערכים חוגים לציור לילדים ולמבוגרים, ופעם בחודש נערך טיול בארץ. הפעילויות רבות ומגוונות וכוללות מסיבות, הרצאות וכיתות גיור.

גם בגילו המופלג הוא ממשיך ליצור וליזום פרויקטים חדשים וחדשנים עבור העולים המגיעים לנתניה ולרווחת הקהילה. בעבור כל אלה, הוענק לפרופ' בירנבוים עיטור יקיר העיר נתניה.

בספר שיצא לאור בשנת 2014 מספר ארווין את תולדות חייו ומסכם: "אנחנו חייבים לעשות ניסיון עליון כדי שנהיה עם מאוחד. שלא יקרה דבר כזה שבעיני החרדים, או הרפורמים, בעיני המסורתיים או החילוניים יהיו כאלה שיגידו: הם לא יהודים. אנחנו כולנו יהודים, כל אחד בדרך שלו. אלו ואלו יהודים בצורה ובדרך שלהם. לי יותר חשוב שהבן אדם יהיה אדם ישר ומוכן לעזור לזולת. אנחנו שמים יותר הדגש על החיצוניות היהודית, מאשר על הפנימיות ועל היושר, על הטוב והעזרה לזולת. אדם לא צריך לחשוב שרק הוא צודק. האמת יכולה להיות עם אלף פנים. לא לנו הזכות לשפוט כל בן אדם שחושב אחרת. יש לנו פה פוטנציאל גדול, אנחנו עם חכם, עם מבריק שעוזר לכל ארצות העולם. אנא יהודים בבקשה, נעזור לעצמנו ונלמד לחיות ביחד כעם, כאחים ואחיות ושהקב"ה ייתן לי את הכוח להמשיך, אני אעשה זאת ברצון עד הטיפה האחרונה של המרץ שלי".

אהבתם את הכתבה? כתבו לנו בתגובות

והישארו מעודכנים באתר בלינקר או בפייסבוק חדשות נתניה