כל יום הוא מתנה אומר בן כהן מנתניה. לפני חמש שנים הוא חזר לחיים: "היום לפני חמש שנים מתתי וחזרתי לחיים. חזרתי לחיות! אני זוכר כל רגע, כל פריים באותו יום שישי. אני זוכר את השריפה הגדולה בבית החזה את המחנק. את הזיעה הקרה היורדת לאט לאט ואת התחושה של חוסר השליטה".
במילים אלה פתח בן כהן, 54 נשוי ואב לשלושה את יום הולדתו החדש. החמישי. לחדשות נתניה הוא מספר:
"אני זוכר את ההחלטה המהירה להיכנס למכונית ולנסוע לבית החולים. כשאני לוקח בחשבון שאני לא אצליח לשרוד. אני זוכר את החלונות פתוחים בנסיעה, את המהלומות של היד על בית החזה. את פניה של הבת שלי, לי, ואת הדמעות יורדות. אני זוכר את הרצון לחיות ובעיקר את ההבנה שאני חייב להגיע למיון. זאת היתה תחושה של פאקינג רוקנרול. אני זוכר את היד שלי מכה על דלפק הקבלה. כשאני בשארית כוחותיי אומר לפקידה 'אני חושב שיש לי התקף לב'. שניה אחר כך אני רואה את כולם רצים לעבר הגוף שלי שמוטל על הריצפה. אני זוכר מנהרה ואחר כך שקט. אני זוכר שפקחתי את עיני וראיתי את עיניה של בתי. ואני מחייך חיוך שאומר "יהיה בסדר, אני חי".
זה קרה ביום שישי לפני חמש שנים. המוסיקאי בן כהן מנתניה היה בעיצומם של ההכנות לשבת כפי שהוא עושה בכל שבוע: הוא חזר מקניות, החל לנקות את הבית כשלפתע חש ברע: "הרגשתי לפתע שריפה בבית החזה, כאילו שהכניסו לי שני ברנרים והחזה שלי עולה בלהבות. הרגשתי חולשה, קושי בנשימה וכאב ברמות שקשה להסביר. אני לבד בבית, מבין שזה לא צרבת אלא התקף לב".
היה בטוח שהוא יעבור את זה בחיים
אנשים שמרגישים כל כך רע. שמבינים שהם במהלכו של התקף לב מתקשרים למד"א. ומחכים לפינוי מהיר לבית החולים. אבל בן בקור רוח ובהתנהגות אוטומטית עשה משהו אחר. הוא ידע שהוא צריך להגיע לבית החולים לניאדו. וכל הזמן היה בטוח שהוא יעבור את זה בחיים.
"בהחלטה של אלפית השנייה. כשאני לא מתייעץ ולא מספר לאף אחד, נכנסתי למכונית שלי ונסעתי לבית החולים לניאדו. כאשר כל הדרך אני אומר לעצמי שאני מתגבר על זה, עובר את זה ונשאר בחיים. נעמדתי בדלפק של המיון ואמרתי שאני בעיצומו של התקף לב קשה. הרופאים במיון שבדקו אותי בדחיפות אמרו לי שאם הייתי מתעכב עוד דקות ספורות יכול להיות שהייתי כבר בעולם אחר. אני לא גאה על המהלך שעשיתי. שפיניתי את עצמי לבד ואני יודע שזו היתה החלטה אידיוטית. זה היה מעשה אוטומטי ללא מחשבה עמוקה. מה שהחזיק אותי הוא שהייתי בטוח שאני אשאר בחיים".
אתה בבית החולים ואף אחד מבני המשפחה שלך עדיין לא יודע?
"נכנסתי למיון ומיד טיפלו בי באספירין. כל המדדים שלי היו כאלה שהראו התקף לב בעיצומו. הייתי בהכרה ואמרתי לעצמי שאחרי כל מה שעברתי בבוקר ומה שהרופאים אמרו לי אני אעבור את זה. העבירו אותי לטיפול נמרץ לב, הזריקו מדללי דם, הייתי בהשגחה. ילדי ידעו ובתי הגדולה הגיעה. החלטנו שלא לספר לרעייתי אתי כהן חטב, מורה באלדד שהיתה בטיול של כמה ימים עם תלמידיה ב"מסע ישראלי".
בן כהן לא אוהב דרמות
"אני לא אוהב דרמות ומה שהיה חשוב לי הוא להכניס דברים לפרופרוציות. ברגע שהבנו בשעות הערב שאני מיוצב ומטופל סמסתי לאתי כמה מילים. לראות באיזה מצב היא נמצאת ואמרתי לה שעברתי ארוע לב. הכל בסדר ואני נשאר בחיים. שהיא לא צריכה לשנות תכניות ואני אחכה לראות אותה במוצ"ש."
ביום ראשון עשו לו צינתור וגילו שהמערכת שלו מאד חולה. שעורק וחצי סתומים. אך למזלו שריר הלב לא ספג מכה אנושה.
"עוד ראו שבשנה האחרונה עברתי כמה התקפי לב בלי שאדע. אני פרשתי אותם כצרבות קשות וקלקולי קיבה. עכשיו אני יודע שהגוף אותת לי שמשהו לא בסדר. ואני לא הבנתי את זה".
לאחר שהתייעצו עם חברם פרופסור ארם סמולנסקי מרמת פולג החליטו בן ואתי שבן הולך באופן מידי לעשות ניתוח מעקפים.
"אחרי חמישה ימים עשו לי ניתוח לב פתוח ובו ארבעה מעקפים. כשקיבלתי את ההתקף הקשה בבית כבר ראיתי את עצמי אחרי ניתוח. כלומר הגעתי מאד חזק מנטלית לתהליך הזה ואני חושב שזה מה שהחזיק אותי בחיים. כל הפרוצדורה של הניתוח ערכה 9.5 שעות כאשר שני רופאים, מנהל וסגן מנהל מחלקה שבחרתי בהם מטפלים בי".
נולדת מחדש?
"ממש ככה. כי אחרי ההתאוששות מהניתוח אתה מרגיש שחזרת לגיל 18, בגלל הזרמת דם טובה לכל חלקי הגוף. שנה לפני הארוע הייתי מתעייף מהר מפעולות פשוטות עכשיו אני מרגיש מלא אנרגיה, שיש משהו שנותן בוסט בגוף".
בן כהן: אני כל כולי בהודיה גדולה על הקיים בחיי
מה התובנות שלך חמש שנים אחרי ההתקף?
"אני חי את חיי כמו שלא חייתי אותם לפני הארוע. אני הרבה יותר מדוייק לעצמי, מדוייק מול האנשים היקרים שסובבים אותי. בעיקר אני כל כולי בהודיה גדולה על הקיים בחיי. אני זוכר את העבר, אבל חיי הם כאן ועכשיו. אלה לא סיסמאות – זה קורה יום יום".
למה חשוב לך לשתף את החברים שלך בחוויה הזאת?
"מכוון שאם יש משהו שאני בטוח בו ביום ההולדת הזה, זו ההכרה היום יומית בכותרת הזאת שקוראים לה "חיים". לפעמים אנחנו נוטים לקחת את המושג הזה כמובן מאליו – אבל זה ממש לא! אני חי בשלום עם עצמי. אוהב, נאהב, מחבק, מחובק. אני חי בשלום עם הסובבים אותי ואני נמצא אך ורק במקום שעושה לי טוב.
בתוכי נולד גם האקטיביסט. האופטימי הנצחי. ולכן אני משקיע לילות כימים כדי להשפיע ולהביא את המקום האהוב עלי, להיות טוב ומיטיב לכולם. אני בוחר היכן להיות והכי חשוב – היכן שלא".
איך זה משפיע למשל על היצירה שלך?
"אני מרגיש בשירה ובעיבודים ובמילים שאני כותב שהדרך היא שונה. דברים שהיו 'עקומים' לפני הארוע לא יהיו יותר. ואת הדברים הטובים אני מעצים. כמו הבית, החברויות, האהבה לאתי והילדים שתמיד היתה במקום הראשון. אני רוצה סביבי אנשים שאני אעשה להם טוב והם יעשו לי טוב. אני רואה את חצי הכוס המלאה. ברגע שאני רואה שמשהו לא מסתדר אני לא נתקע ומרפה מהר יותר מאשר קודם היום אני רואה את עצמי במרכז וכנראה שהייתי צריך לעבור את התהליך הזה".
יצירה חדשה בעת קורונה
"בתקופת הקורונה לא היו לנו הופעות וזה היה זמן להכנס ליצירה חדשה. וזה מה שאני וגל בני עשינו ביחד וכל אחד בנפרד. גל מוציא בימים אלה סינגל ראשון מאלבום חדש עם השותפה שלו שיר טל עזר. הוא על ההפקה המוזיקלית שלו. אלבום באנגלית. אני עובד על חומרים חדשים לאלבום חדש. כמו כן עובד כבר על פרוייקט ספר השירה החדש שלי. שמו "שירת נשים" והוא יצא בפורמט יחודי כווידאו-ארט. כמו כן אני מקווה שנחזור בקרוב עם המופע שלנו "אב ובנו דיאלוג" כי אנחנו מתגעגעים לקהל. בתחום הצילום מתוכננת תערוכה שלי. של הצילומים שצילמתי במשך השנה האחרונה מהמחאה בבלפור. .אני ממשיך בצילום מסחרי של פורטרטים, לייפסטייל וארועים"
אני חזרתי לחיים והיה לי מזל גדול.
"ישנן שאלות שהצלחתי לענות עליהן וישנן שלעולם לא תימצא התשובה וזה בסדר. למדתי גם לשחרר. אני קם כל בוקר ונושם אוויר חדש, שומע את דפיקות הלב ומחייך. מסתכל מסביבי ואוהב את מה שאני רואה, מריח וטועם. ואני לעולם לא שוכח את היום הזה לפני חמש שנים התאריך 4.3.2016 היום שבו למעשה בחרתי לחיות בתוך החיים מאשר לצידם".
לא פוחד
"המשמעות של הבחירה הזו שמאז אני לא פוחד מכלום. ואני חי בעוצמה גדולה כל יום שעובר".
מה אתה רוצה עוד להעביר לקוראים?
"תקשיבו ללב שלכם .הוא לעולם לא ישקר לכם. כי אהבה מביאה אהבה
זה בדוק. פשוט תחיו באהבה. כי כל יום הוא מתנה"
לחדשות נוספות בנתניה הקליקו כאן * לדף הפייסבוק שלנו הקליקו כאן
