תקשיבו לצבע האדום

הסרט "אדום" של עמית שמיר מכרמיאל כיכב השבוע בפסטיבל הסרטים היהודי בקופנהגן וכבר זכה בפרס "הסרט הקצר הטוב ביותר" בסינמטק תל אביב. זה סרט שמביט פנימה אל האינטימיות של הנערה-אישה וחושף מחשבות ותחושות שנראה כי זנחנו אי שם. אנחנו עוד נשמע על הבמאית הכרמיאלית שכבר כותבת סרט חדש ובאורך מלא

עמית את במאית. נקודה

"אדום", סרטה של עמית שמיר מכרמיאל, כבר הוקרן בפסטיבלים נחשבים בעולם, זכה בפרס "הסרט הקצר הטוב ביותר" בסינמטק תל אביב והוא מוזמן לתחרויות בינלאומיות נחשבות. זה סרט שהופק על ידי קבוצת חברים, בוגרי כרמיאל, בתקציב מינימלי ומספר על נשיות מנקודת מבט אינטימית. בימים אלה היא כבר מסיימת לכתוב סרט חדש באורך מלא ואתם מוזמנים לעקוב אחר הצבע האדום

בשבת האחרונה הוקרן הסרט "אדום" בפסטיבל הסרטים היהודי בקופנהגן CPH Jewish Film Festival 2020."אדום" הוא סרט על מלחמה פנימית, שמסופר מנקודת מבט אינטימית של נערה הכמהה להיות אישה, אך לא בהכרח על פי הגדרות הנשיות המקובלות במשפחתה ובחברה. הסרט מתרחש במהלך ארוחת ליל הסדר בה ליאון, נערה בת 14, מאלצת את משפחתה המרוקאית להתמודד עם הנשיות הכבויה בביתם המסורתי. קבלת הווסת הראשונה שלה משחררת את המחסומים שהציפו אותה מילדות.

על התסריט והבימוי אמונה עמית שמיר, בת העיר כרמיאל, בוגרת מגמת הקולנוע בתיכון אורט מגדים (היום פסגות) "אי של שפיות" שזכה בפרס הסרט הטוב ביותר במכללות אורט באותה שנה.

מבט ראשון על הבחורה בת ה-29 (שנראית צעירה בהרבה לגילה) מגלה בחורה שברירית ועדינה, ואינו מסגיר את מה שמתברר למי שצופה בסרטה הראשון, שמדובר באישה חזקה, אינטליגנטית, בעלת תובנות ברורות ושאינה מהססת להביא לאקרנים גם סוגיות רגישות שנראה כי טואטאו מתחת לשטיח.

את שירותה הצבאי עשתה כבמאית ומפיקה ביחידת ההסרטה של חיל החינוך והנוער. "עד היום אני ממשיכה לביים סרטים על ערכי צה"ל במילואים. למדתי הנחיית קבוצות "תקשורת מקדמת", העצמה אישית באמצעות סרטים ואני עובדת בעיקר עם נוער בסיכון או בפריפריות לעורר שיח מקדם דרך אמנות".

במשך השנים עבדה כעוזרת במאי בסדרות, סרטי קולנוע ופרסומות בתל אביב, למשל עם ניר ברגמן בסדרה "רק להיום", עם קובי מחט בסרט "פול גז" ועם סיגל אבין בסדרה חדשה שטרם יצאה בשם "לאבד את אליס".

לסרטה "אדום" שותפים המפיקה אביטל יוספי, הצלמת יעל קלופמן, בעריכה עומרי עובדיה והשחקנים שחר דוד, ריימונד אמסלם נידם, אריק משעלי, הילה סורג'ון פישר ומרקי ממן.

הסרט הוקרן בפרמיירה בחודש ספטמבר בסינמטק תל אביב. מאז מוקרן בהקרנות פרטיות ברחבי הארץ לנערות, בערבי נשים, בהקרנות פתוחות לקהל הרחב, מהדרום ועד לצפון וכבר מוזמנות הקרנות קדימה. בנוסף, זכה במקום הראשון בפסטיבל "לונג שורט" לסרטים קצרים בסינמטק תל אביב, וב-9 בפברואר הוקרן בבכורה בינלאומית בפסטיבל נשים באריזונה, שם התחרה על פרס "הסרט הקצר הטוב ביותר" למרות שלא זכה, היה זה כבוד גדול להשתתף בפסטיבל היוקרתי. על הפרק: פסטיבלים בנוואדה, ניו אינגלנד, ברלין, ודובאי ועכשיו כבר מותר לספר שהסרט מתחרה על פרס "הסרט הקצר הטוב ביותר" בפסטיבל המוערך CINEQUEST בקליפורניה, שיתקיים בחודש מארס הקרוב.

שקט מצלמים פה

על תהליך היצירה היא מספרת: "לפני שנתיים הרגשתי שאני חייבת לחזור ליצור ולהשמיע את הקול האמנותי שלי ולא של אחרים. הגשתי בקשות למספר קרנות בארץ לעזרה במימון הסרט שכתבתי וקיבלתי תשובות שליליות. ישבתי עם חברתי הטובה, אביטל יוספי, שגדלה גם היא בכרמיאל ועוד מימי התיכון והמכללה אנחנו בלתי נפרדות ועובדות רק יחד, ואמרתי לה שאני רוצה להפיק את הסרט בתקציב סמלי שהיה ברשותי. לאביטל ניסיון רב בהפקות ואחרי שצחקה מהתקציב שהצעתי היא בנתה תקציב מוערך לסרט איכותי שמופק עצמאית. היה לנו ברור שכדי שהוא ייצא כמו שדמיינתי, אנחנו הולכות לעבור דרך ארוכה, ואין ספק שאנחנו יוצאות אליה ביחד".

הן פנו לחברים ואנשים מהשורה הראשונה בתעשיית הסרטים בארץ. "הצלחנו לסחוף אחרינו צוות מוערך ליומיים של צילומים אינטנסיביים בהתנדבות. חברות, פוסט, חברות השכרת ציוד, רכבים וקייטרינג התגייסו כדי להוזיל עלויות עד כמה שניתן. היה ברור שהם האמינו בתסריט ובשתינו כיוצרות צעירות, ועל כך אני מוקירה להם תודה גדולה".

החברים מהמכללה בכרמיאל גם הם חלק מההצלחה. "כשסיימנו את המכללה בכרמיאל, המשכנו לעבוד יחד כחבורה וזו המתנה הגדולה ביותר שקיבלנו מהלימודים, מעבר לרעב ליצור, זכינו בצוות שייתן את הכל אחד בשביל השני, גם מאחורי הקלעים אנחנו החברים הכי טובים. עד היום מדברים על הקבוצה שהיינו במכללה ובכלל על הסטודנטים שיוצאים מהמכללה בכרמיאל ברחבי התעשייה. חשוב לי לציין את קהת פינקל, המרצה שלנו לבימוי שממשיך ללוות אותי עד היום ועזר לי מאוד ביצירת הסרט. הוא היה הראשון שאמר לי: 'עמית את במאית, נקודה'".

כל איש צוות נתן לסרט הזה את כל הלב כשהתמורה היא בכלל לא כלכלית, אלא סיפוק אדיר של עשיית סרט ביחד עם מסר שמדבר לכל כך הרבה אנשים. "הייתי צריכה לעבוד במשך שנה ימים ולילות כדי להצליח לממן את הסרט באופן עצמאי. לעשות סרט עולה הרבה מאוד כסף. במיוחד כשהבמאית לא מוכנה להתפשר על שום פיפס הכי קטן מהוויז'ן שלה", היא מסבירה בקריצה.

"העורך עומרי עובדיה, גם הוא מכרמיאל, ישב איתי שעות על גבי שעות, ניסינו גרסאות שונות, רעיונות משוגעים, דיוק של כל קאט בסרט, בסבלנות והכלה שיש רק לעומרי. אדוה כהן, שעשתה את העיצוב והאנימציה בסרט, בנתה שפה עיצובית שלמה לכותרות הסיום של הסרט. היא עצמה השראה ענקית עבורי".

גם היה לה מאוד חשוב שאת הסרט תצלם אישה. "יעל קלופמן, אמא לשני ילדים, עושה עבודה רגישה ועדינה בבחירות הפריימים שלה בסרט באופן שגורם לאנשים להרגיש קרוב לסיטואציה האינטימית הזאת".

הסרט צולם במשך יומיים בתל אביב, כאשר כל אחד מחברי הצוות מדייק את תפקידו וכולם עובדים יחד כמשפחה אחת. "המשפחה הזאת מלווה אותי במסע הזה שנקרא "להיות במאית". הרי בשביל להיות במאית לא מספיק שיהיה לך סיפור לספר, או רצון להשפיע, אפילו ראש מלא בשיגעונות אמנותיים. בשביל להיות במאית צריך שתהיה לך רשת תמיכה חזקה, כזו שתשמור עלייך מהאכזבות הרבות בדרך ותרים אותך חזרה למעלה לנסות שוב. הצוות שלי והמשפחה שלי הם הרשת שלי".

תכירו את הקאסט

מהיכן שאבת את הרעיון לסרט ?

"כאחת שאוהבת לשאול הרבה שאלות, יש שיגידו יותר מדיי, שאלתי את עצמי האם נערה הופכת לאישה עם קבלת הווסת או כאשר היא לומדת לווסת את קשת הרגשות והחוויות בחייה? ומה זה אומר בכלל לווסת? בטוח לא להשתיק. גם לא לצרוח בקולי קולות, המילה הכי פשוטה שמצאתי לזה היא: להקשיב. ההקשבה לצבע האדום, על גווניו השונים, הובילה אותי להבנה שהדרך שבה הסביבה רואה את המחזור הנשי, ולעיתים אפילו נשיות בכלל, היא לא דרך ההתבוננות שלי.

בטלוויזיה, בקולנוע, בעיתונים מראים לנו בגאווה בלי סוף קרבות עקובים מדם, מלחמות "גבריות", חיים ומוות שקלים על ההדק. "אדום" הוא סרט על מלחמה פנימית שכזו, הוא מסופר מנקודת מבט אינטימית של נערה הכמהה להיות אישה, אך לא בהכרח על פי הגדרות הנשיות של משפחתה והחברה בה היא חיה".

איך הגעת לשחקנים?

"שלחתי את התסריט לשחקנית מאוד מוערכת בארץ ובחו"ל, בלי לפתח יותר מדיי ציפיות. אני זוכרת שיצאתי באמצע יום צילום לדבר אתה בטלפון, מחכה לשמוע את ה-"לא תודה" הרגיל, והוא לא מגיע. אותה שחקנית ישבה וניתחה איתי ברגישות את הדמות המורכבת של האמא, חלקה איתי את המקומות שהסיפור לקח אותה ובדרכה הצנועה, עם חיוך אוהב ומרגיע, נתנה לי את הזכות לביים אותה, ובעיקר ללמוד ממנה. זוהי ריימונד אמסלם נידם, מי ששיחקה בין היתר בסרט הקולנוע "אחותי היפה", בסדרה אלי בנטפליקס, ביום שהאדמה רעדה, בני ערובה, תפוחים מן המדבר ועוד.

אחריה הגיע אריק משעלי. שבדיוק הצטלם לסדרת הטלוויזיה שנות השמונים והופיע כמעט כל ערב בתיאטרון, אבל אני כמו סטוקרית טובה תפסתי אותו בסוף הופעה ואמרתי לו "אתה חייב להיות האבא". שלחתי לו את התסריט ולא עברה שעה, הוא חזר אליי עם תשובה חיובית. עוד מתנה שקיבלתי זו הילה סורג'ון פישר (מוטלים בספק, הנערים ועוד) שריגשה אותי כל כך שהסכימה לתפוס את מקומה של הדודה. למרקי ממן הגעתי ממש במקרה, אחרי חיפושים ארוכים. הוא נתן את הטעם המרוקאי המוכר והאהוב שאי אפשר בלעדיו. אבי אזולאי, הדר דדון, עמית נובחוב ושלמה עמרני גם הם מאירים את ארוחת החג בגוונים שונים ומוכיחים כמה כוח יש במבט.

אחרונה, שחר דוד, הכוח שלי, היא ליאון, שרק על העיניים שלה אני יכולה לכתוב תסריט שלם. אני לא אשכח שהיא ישבה מולי בבית קפה בפעם הראשונה כשנפגשנו, ולא הפסיקה לדבר. אני יושבת ומקשיבה לה כמו מתוך כישוף. מדמיינת אותה עם הסיכה האדומה ועם האתגר הזה שנקרא "לחדור ללב הצופה בלי מילים" ונדמה שעד עכשיו אני עוד מדמיינת, אחרת איך אפשר להסביר חיבור כזה?

למרות שזה הסרט הראשון שהיא משחקת בו היא בטחה בי כבמאית והתמסרה. עד היום אנחנו שומרות על קשר הדוק ואין לי ספק שהחיבור הזה ניכר ומורגש גם בסרט".

מה המסר שלך לעולם?

"כמו שאני אומרת במפגשים שאני מקיימת ברחבי הארץ בסיום הקרנות, אני מקווה שהסרט יפתח לכם דלת לעולם הפנימי שקיים בכל אחד ואחת מאתנו, ומחכה להשמיע קול, רק תקשיבו".

תוכניות לעתיד?

"לפני מספר חודשים עברתי לגור בצוקים, בערבה. נהנית ושואבת השראה מהשקט של המדבר ובימים אלה מסיימת לכתוב פיצ'ר (סרט קולנוע באורך מלא) ומגייסת כספים להפקה. אפשר לפנות אליי להזמנת הקרנה ומפגש ולעקוב אחרי המשך היצירה שלי באמצעות הפייסבוק".