בשנים האחרונות התרבות הישראלית מחבקת את הנובי גוד, חג השנה החדשה שנחגג בברית המועצות לשעבר. אם בשנות התשעים, לאחר גלי העלייה הגדולים מברית המועצות, החג היה נחגג בבתי העולים, בהיחבא, לאחרונה ניכר שהחג הפך לרשות הכלל. שוחחנו עם כרמיאלים, עולי ברית המועצות, שסיפרו על החג ומשמעותו עבורם.
הנובי גוד, שנה חדשה בתרגום חופשי מרוסית, הוא חג אזרחי בעל סממנים שונים. "בגלל שבברית המועצות היה איסור על קיום דת, ביטלו את כל החגים ועשו מעין אוסף כזה, לקחו מוטיבים מכל מיני חגים, כדי שיהיה קצת כיף לאנשים". מספרת ז'אנה ברזין, מנהלת אומנותית וכריאוגרפית של להקת המחול המודרני נון סטופ. טלי (זומבה) מחליס, מאמנת כושר וזומבה: "היה אסור ענייני דת, לא יהדות, לא נצרות, אז אנחנו חגגנו שנה חדשה, ככה גם צריך להתייחס לזה. כל העולם חי לפי התאריך הזה". "חשוב להדגיש, עדיין יש אנשים שמדברים במושגים של כריסטמס וסילבסטר, בברית המועצות ענייני דת היו אסורים בהחלט". מוסיף גיורא צ'שקין, סגן ראש העיר כרמיאל. ליבי קפלן סוליי, מנהלת התרבות בבית אבות 'בראט': "אין שום קשר לדת, לסנטה קלאוס או לנצרות. אף פעם החג לא היה חלק מאמונה, זה מה שמעצבן את רוב עולי ברית המועצות לשעבר".
טניה מזרסקי, סגנית ומ"מ ראש העיר כרמיאל: "מדובר בליל המעבר בין השנה הקלנדרית החולפת ב-31 לדצמבר לבין השנה המתחילה ב-1 לינואר. זה היה לילה של חגיגות עם קרנבל, מסיכות, תחפושות, הופעות וכיבוד. אף אחד לא נשאר לבד באותו הלילה. בלילה הזה כולם מתכנסים עם קרובי המשפחה וחברים סביב שולחנות מלאים במאכלים מסורתיים. בחצות היו מקובל להרים כוסית עם שמפנייה ולחלום על משהו, לעצום עיניים ולבקש משאלה שכולנו מקווים שתתגשם בשנה החדשה". מוטיב המשפחה חוזר שוב ושוב במהלך השיחות עם כל המרואיינים.
ז'אנה ברזין: "זה חג נורא משפחתי, היה לי ברור, גם בתור נערה שהייתי רוצה לחגוג עם החברים, קודם כל חוגגים עם המשפחה שלי, כשהמשפחה מסיימת והולכת לישון, אז אני הולכת לחברים. החג לא היה נהוג פה בישראל, זה היה בעיקר בתא המשפחתי. לא היה את העץ, אבא שלי היה קוטף ענף מעץ ברוש והיינו מקשטים אותו".
מקס ליבס, הבעלים של הוילה בר הכרמיאלי: "אני זוכר את הבילוי המשפחתי ברחובות העיר ערב השנה החדשה, המון עצי אשוח, מנורות וקישוטי חג בכל מקום. בתור ילד זה החג הצבעוני ביותר והאהוב ביותר עליך. וכמובן החלק הכי טוב וזה הארוחה עם המשפחה והחברים. ים מתנות, הרבה מוזיקה והמון מצב רוח. ממש כמו בסרטים".
ליבי קפלן סוליי: "הבנים היו מתחפשים לארנבים, הבנות לפתיתי שלג".
גיורא צ'שקין: "בכל שנה היו עושים נשף, היו מחלקים מתנות והפתעות, היו ארוחות חגיגיות. זה היה הזמן שכל המשפחה המורחבת תתכנס במקום מסוים, בכל פעם אצל מישהו אחר".
ייחודו של החג, מלבד היותו חילוני, הוא השמחה הגדולה שמאפיינת אותו. טניה מזרסקי: "הנובי גוד היה החג המשפחתי היחיד שלא היה קשור לפוליטיקה ולמשטר הקומוניסטי". מקס ליבס: "המגזר הרוסי חוגגים מרימים כוסית גם לכבוד השנה הישנה, לטוב ולרע, על זה שצלחנו אותה ועם כל זה באה הציפיה לאתגרים וההרפתקאות של השנה החדשה. משמעות החג עבורי היא סגירת מעגל ויציאה לדרך חדשה".
גיורא צ'שקין: "החגים האחרים שציינו בברית המועצות, כמו הראשון במאי, השביעי באוקטובר, שזה יום החוקה, השמיני בנובמבר, שזה יום המהפכה הבולשביקית, כל החגים היו מאוד אפורים, לא שמחים בלשון המעטה. החג היחיד שהיה באמת שמח לכולם היה הנובי גוד".
הנובי גוד מלא בסממנים תרבותיים שקשורים למזג האוויר החורפי. ליבי קפלן סוליי: "אחד הדברים הכי מוכרים בחג זה מזג האוויר, ברגע שמתחיל להיות בין גשם לשלג, הנובי גוד מתקרב. החג תמיד קשור לריח מנדרינות באוויר".
טניה מזרסקי: "עץ אשוח מקושט שמסמל את שנה החדשה, את התקווה לחיים יפים ובריאים (עץ חזק ותמיד ירוק). כוסית שמפנייה שמסמלת חיי אושר ועושר". במרכזו של החג, דד מרוז (סבא כפור) ונכדתו סנגורצ'קה (נערת השלג), שמדליקים את עץ האשוח, 'יולקה' (יולצ'קה). סבא כפור וסנגורצ'קה מחלקים לילדים מתנות. האסוציאציה הכי חזקה של החג היא חוויית המתנות. ילדים לא קיבלו את המתנות מאת הוריהם, הקסם של המנהג היה לקבל את השי מידי סבא כפור או סנגורוצ'קה או למצוא את החבילה מתחת לעץ אשוח בבוקר ה-1 בינואר".
ליבי קפלן סוליי: "הטקס של היולקה, זה בדר"כ קורה בהיכל התרבות ובכל מיני מקומות כאלו, באמצע יש רחבה עם עץ אשוח ענקי. מתחילים במופע ברוח של סבא כפור, אחרי שמסיימים את המופע יוצאים לקראת היולקה. הטקס סובב סביב הדלקת העץ, ההדלקה קוראת על ידי הצעקות של הילדים, שסופרים עם סבא כפור וסנגורצ'קה וקוראים ליולקה להידלק ולנצוץ." ז'אנה ברזין: "היינו מתכוננים לחג חודש לפני, מתחילים עם רכישת עצי האשוח ואז מקשטים אותו, זה ממש תהליך". טלי מחליס: "הציפייה והקישוט של היולצ'קה, זה מה שזכור לי. כל קישוט מסמל משהו, זה מרגש מאוד".
טניה מזרסקי מספרת על חוויה אישית מרגשת: "כשהייתי בת 10, קיבלתי הצעת עבודה בתור דמות סנגורוצ'קה בסטודיו לצילום. אני וסבא כפור בתחפושות אגדתיות עמדנו בכיכר המרכזית של אחת השכונות בעיר ליד עץ אשוח ענקי והצטלמנו עם התושבים. הייתה אווירה של חג וקסם". אחד הדברים המרגשים ביותר בחג הוא מנהג מתן המתנות לילדים: "יש את המנהג של המתנות מתחת לעץ. אז היתה תקופת צנע, לא מקבלים מתנות כל הזמן, אין את השפע של היום, וזו היתה עוד סיבה למתנה". מספרת ז'אנה ברזין.
טלי מחליס: "אני זוכרת כילדה ששמו את העץ, והילדים חיכו לקשט אותו והמתינו למתנות מתחת לעץ".
גיורא צ'שקין נזכר בסבו: "היה את החנוכה געלט (דמי חנוכה ביידיש), הנכדים היהודים, היו מחכים ויודעים שבדצמבר נקבל את החנוכה געלט".
החוגגים מספרים על מאכלים עשירים ומיוחדים לחג: "כמו שאמרתי, זו תקופת צנע, אז בחג היו מכינים דברים מיוחדים שלא אוכלים כל יום". אומרת ז'אנה ברזין. נרשמה הסכמה נרחבת בין המרואיינים שהמאכל האהוב הוא האוליבייה, סלט תפוחי אדמה במיונז. גיורא צ'שקין: "זה לא מאכל יומיומי, זה היה גולת הכותרת, באמצע השולחן. עד היום, ב-31 כשמתיישבים סביב שולחן החג, אין דבר כזה שהאוליבייה לא יהיה במרכז העניינים". היחידה שהשיבה תשובה אחרת היתה טלי מחליס, שציינה את הקוויאר כמאכל האהוב ביותר.
לסיום, ביקשתי מהמרואיינים לספר על האיחולים העצמיים שלהם לשנה החדשה. מקס ליבס: "יותר סבלנות לעצמי ולהתפתחות שלי, יותר חוויות, יותר אתגרים והמון מצב רוח ואנרגיות לצלוח את כולם".
גיורא צ'שקין: "אני מאחל שקודם כל נזכה לבריאות איתנה, כל הדברים האחרים יתגשמו בעקבותיה. שכל אחד שמתביית על משהו, שיגשים את חלומותיו".
טלי מחליס: "הייתי רוצה לגרום לעוד אנשים לרקוד, לעשות ספורט ולנהל אורח חיים בריא. יש כאלו שמרימים גבה, שזה חג לא קשור, אני אומרת: כל חג שהוא שמח, צריך לאמץ אותו. כל סיבה למסיבה".
טניה מזרסקי: "אני רוצה לאחל לכל אחת ואחד מהקוראים שנה טובה. העזו לחלום, כי חלומות אכן מתגשמים!".
