בארי עזרא – רוצה להגיע לטופ
בארי, כרמיאלי בן 16, תלמיד תיכון "כרמים", אלוף העולם באגרוף תאילנדי בשלוש השנים האחרונות, מתחרה מטעם איגוד WMF. את דרכו כמתאגרף החל בארי בגיל תשע במועדון "פגאסוס" בכרמיאל, שם הוא מתאמן גם היום תחת חסותו של אוהד קורלנד. כבר בשנה בה החל בארי להתאמן, הוא יצא לתחרות בקפריסין, ומאז קוטף הישגים בכל תחרות בה הוא משתתף. בארי, נער תכול עיניים, שלו, רהוט, חריף מחשבה, ושקול בדבריו. את השלווה שעוטפת אותו, הוא זוקף לזכותו של האגרוף: "לא הייתי מי שאני בלי האגרוף. אני בא לבית הספר רגוע. אם לא הייתי מתאמן, לא הייתי ככה." נסים מחזק את בארי: "כשהוא התחיל להתאמן, הציונים התחילו לקפוץ."
בארי עסק בספורט מאז שהוא זוכר את עצמו, בעבר עסק בקראטה ואף בכדורגל, אך התחרותיות וההישגיות
שבוערות בו הובילו אותו לתחום האגרוף. טלי: "בארי הוא עילוי של ספורטאי, הספורט גם בנה אותו כאדם." ואכן, משפחת עזרא משתפת אותי במעטפת שנדרשת לתמוך ספורטאי בסדר הגודל של בארי, שכוללת אימון מנטאלי, ליווי תזונתי, אימוני כושר וריצות, את כל אלו נדרשים ההורים לממן כמעט לבדם. בארי נתמך על ידי הרשת למוצרי בעלי חיים "היפופוטם", אשר מסייעת ככל יכולתה, אך גובה ההוצאות עדיין גבוה מאוד. בשל כך, עסוקה משפחת עזרא בגיוס ספונסר שיסייע לבארי לשמור על הישגיו. בארי מונה את המקומות בהם התחרה: "פעמיים רומניה, פעמיים קפריסין, פעמיים בלרוס, איטליה, ארבע פעמים תאילנד… אני עושה שתי תחרויות בשנה בחו"ל, אני רוצה לעשות חמש- שש, מחנה אימונים פה ושם. איך אני יכול לממן את זה?"
המשפחה גם מספרת על תמיכה מצידה של עיריית כרמיאל באגרוף התאילנדי בכלל ובבארי בפרט. ניסים: "מאז שקונינסקי נבחר העירייה תומכת במועדון ככל שניתן, אבל זה לצערי טיפה בים." טלי: "יש איגודים שמקבלים מימון מהמדינה, בגלל שבארי לא משתייך לאיגוד כזה, הוא לא יכול לקבל מימון מהמדינה." "בסופו של דבר, זה לא בארי עזרא של המאמן אוהד קורלנד ניצח באליפות עולם. זה בארי עזרא מישראל ניצח אליפות עולם." מוסיף בארי. טלי: "בארי הניף את דגל המדינה כבר כמה וכמה פעמים, ואתה רוצה שיכירו בך, ולא מכירים בך… אחד מהפספוסים הגדולים זה שבארי לא יוכל להיות ספורטאי מצטיין כי הוא לא משתייך לאיגוד מסוים. אם הוא לא יהיה ספורטאי מצטיין, הוא יאלץ להפסיק להתאמן." בארי: "ואחרי שלוש שנים אתה לא יכול לחזור."
לשאלתי על עניין האיגוד, משיבה טלי: "לא ידענו שזה ייקח אותנו כל כך רחוק, כשבארי התחיל להתאמן לא היינו מודעים לעצם העניין של האיגודים." החיבור המיוחד בין בארי למאמנו, אוהד, משאיר את משפחת עזרא נאמנה לאיגוד בו היא חברה, טלי: "אוהד, לפני שהוא מאמן, הוא אדם, אדם עם ערכים, מחנך. החיבור שלו עם בארי הוא בנימים הכי עמוקים, הוא מבין את בארי."
בארי משתף אותי בשאיפות שלו: "אני רוצה להגיע ל-ONE, זו ליגה אחרת, אלו טורנירים הרבה יותר מקצועיים, זה הטופ."
ליהיא ברשישט – להופיע בדה ווייס
בת 15, נולדה וגדלה בכרמיאל, נכדה למקימי העיר, תלמידת תיכון "פסגות". אימה, לילך, מספרת עליה: "ליהיא נולדה עם מיקרופון ביד, מאז שהייתה קטנה הייתה מופיעה לנו בבית. כל אורח שהיה בא, היא היתה מושיבה אותו להופעה." לילך מספרת על הקול של ליהיא בעיניים מבריקות: "אני מעריצה אותה, אני שומעת אותה שרה ובוכה. אני אומרת- אם ה' נתן כזו מתנה, אז צריך להשתמש במתנה."
בשנים האחרונות, ליהיא מופיעה ושרה (תמיד בהתנדבות) בטקסים שונים עיר, בהם פתיחת רח' דרור, מופע הפתיחה של פסטיבל מחול כרמיאל, מופע יום העצמאות השבעים למדינת ישראל ועוד. "היכל התרבות, לילך רנה ושלומי בטאן ממש תומכים בנו מההתחלה, אגף הנוער- אילת, אביבה סלומון, מנהל התרבות- אלי שדה, הדר סמנה ושרון רז. הם האמינו בנו מההתחלה." בנוסף, ליהיא מופיעה באירועים ובשמחות: "בן דוד של אימא התחתן", משחזרת ליהיא, "הצעתי לו שאני אשיר את השיר בחופה. הייתי בת 12, בכיתה ז', שרתי את 'פרחים במדבר' של אייל גולן. זה היה האירוע הראשון, פחדתי שאני אפול מהעקבים." לילך, אימה, מוסיפה: "היה מדהים,
נדהמו." מאז, ליהיא מופיעה באירועים אליהם היא מוזמנת, בהתנדבות, כאמור, כשאימה מסיעה ותומכת.
בשנה האחרונה החלה ליהיא ללמוד פיתוח קול ונגינה על קלידים. לילך מספרת על תמיכה מקיר לקיר: "הכרמיאלים מפרגנים באהבה כזו, בכל מקום. אפילו ברח'כשאנחנו הולכות, מדברים על הזמרת, מנשקים, מחבקים. הכרמיאלים יודעים לתת אהבה." שירה, אחותה הצעירה של ליהיא מוסיפה: "התחילו אפילו להכיר אותי לפי שם המשפחה." ליהיא מספרת שאביה, אבי, מתגאה בהישגיה, מתרגש מכל שיר שמקליטה.
לשאלתי על שאיפותיה, משיבה ליהיא: "אני רוצה להגיע רחוק, ואולי גם להתחרות בתכנית הטלוויזיה דה ווייס."
שירן אחרק – תקציבים לפריפריה
בת 31, ילידת אבן יהודה. נשואה לעידו ואימא לגאיה (3) ולאודם (שנה וחצי), מתגוררת בכרמיאל כשנה, לאחר תקופה בה התגוררה עם משפחתה בניו יורק. "תכננו להיות במנהטן שנה- שנתיים ובסוף נשארנו חמש שנים. אנחנו אנשים דתיים, אז הלכנו בשבת לבית כנסת. באמריקה בית הכנסת זה עניין, הוא מאוד מחבק, מי שמחפש את הקהילה והחום הולך לבית הכנסת. זה לא ללכת לתפילה ולחזור, יש את הקידוש והארוחה אחר כך. זה שונה מישראל מאוד." שירן היתה מורה לעברית בבית הספר "Harlem Hebrew", ללימוד עברית, כאשר רוב תלמידיו אינם יהודים, בעוד בן זוגה הועסק בחברת הייטק כמנהל פרויקטים ולאחר מכן כמנהל מוצר. "כשחזרנו ההורים שלו (עידו) הציעו לבוא לגור אצלם, שתהיה לנו קליטה נעימה וטובה, ולא נצטרך להשכיר דירה. הם ממש חיבקו אותנו ואמרו לנו 'בואו', ואנחנו עדיין כאן איתם."
באוקטובר האחרון החלה שירן ללמוד בתכנית "צוערים לשלטון המקומי" מטעם שותפויות רוטשילד, מנהל התכנון במשרד האוצר ומשרד הפנים. התכנית כוללת לימודים אקדמיים לצד הכשרה מעשית לתפקידים בדרג ביניים ברשויות המקומיות. במסגרת התכנית, שירן לומדת לתואר שני במסלול היוקרתי "תכנון ערים ואזורים" בטכניון בחיפה. לאחר סיום ההכשרה, הצוערים ישובצו לתפקידים שונים ברשויות מקומיות בפריפריה, צוערים שלומדים במסלול "תכנון ערים" ישובצו במחלקות ההנדסה.
לשאלתי על התכניות של שירן לעתיד, היא משיבה "יש החלטות ממשלה שמעבירות הרבה תקציבים לדרום, אבל איך שהוא התקציבים הללו לא ממומשים וחוזרים חזרה למשרד האוצר. בא לי להיות האדם הזה שיצליח לממש את התקציבים האלו לפיתוח הדרום."
התכנית כוללת סמינרים שונים, מלבד ימי הלימוד וההכשרה, תכנית עמוסה ומאתגרת. אני שואלת על שילוב בין הלימודים להורות. "רוב הסטודנטים רווקים, אני יודעת שאני ברת מזל, יש לי בן זוג תומך, וההורים שלו מאוד תומכים. אני יכולה להגיד שהאמונה שלי בעצמי התחזקה. ידעתי שאהיה מסוגלת להתמודד עם הלימודים, אבל יש את החששות לפני, במיוחד עם הבנות שלי. זה לא קל שאני הולכת לשלושה ימים מהבית, או בתחילת השנה, שהיה לנו סמינר של שבוע, לא הייתי בבית שבוע." עוד, מוסיפה שירן, "אני שמחה שיש תכניות כאלו בשביל אנשים בפריפריה, כי לפעמים זה נראה שרק בתל אביב יש הזדמנויות. רציתי לעשות שינוי בחיים שלי, לא ידעתי מה, אבל ידעתי שזה פשוט יבוא לי. חשוב לי שהילדות שלי יראו אימא שעובדת בדבר משמעותי, בעשייה מאתגרת."
גל זגורי – דמות שילדים אוהבים
בן 27, יליד העיר, רקדן ושחקן, השתלב בשנים האחרונות במספר הפקות גדולות, בהן הפסטיגל, מותק של פסטיבל, נסיך מצרים, סמי הכבאי ועוד. כבר כשהיה בן 10, בעידוד אמו, ורד, ניגש גל לאודישן לפסטיגל 2002, שם כיכב כילד פסטיגל לצדו של בן אל תבורי (בתמונה- גל ותבורי- בשנת 2002 מול תמונה מ-2017). כבר אז, זכה גל לסיקור מצד תקשורת מקומית, ככרמיאלי בעולם הבידור: "הכרמיאלים מאוד מפרגנים ותומכים."
כשהיה בן 15 החל גל לרקוד בלהקה כרמיאלית מקומית, ולאחר שירותו הצבאי עבד כחלק מצוות בידור בבית מלון. גל צלח אודישן להפקה של "מותק של פסטיבל", ומשם החל להשתלב בהפקות שונות כרקדן. "זה אורח חיים מאוד כיף, הכל דינמי ומשתנה, מכירים המון אנשים מכל הארץ."
אני שואלת על חוסר היציבות בתחום הבידור, וגל מספר לי שמלבד ההפקות בהן הוא רוקד, יש בבעלותו עסק להפעלות ימי הולדת ואירועים לילדים, "חגיגל": "יש בי אהבה מאוד גדולה לילדים ולהופעות לילדים." בעתיד, גל היה רוצה להיות כוכב ילדים מוכר, זה שמגיעים לראותו מכל רחבי הארץ. החזון שלו, כף הוא מספר, הוא לגבש דמות ילדים שתהיה מוכרת, לכתוב הצגות ושירים ולצאת להופעות בכל רחבי הארץ.
