האם לאחר שנים דיירי פרויקט ה"גולדן וילג'" בכפר ורדים, יוכלו להתגורר בפרויקט היוקרתי ששווק להם?
פסק דין שניתן לאחרונה, קיבל את טענות הדיירים כנגד היזם – "אחוזת הוורדים" וכנגד רשות מקרקעי ישראל וקבע שעל היזם לספק להם בתוך 12 חודשים את שירותי הדיור מוגן המוגדרים בחוק הדיור המוגן, וכן את המבנים להם התחייב במסגרת הסכם לדיור מוגן, בהם: שירותי רפואה, מרפאה/מרכז רפואי, אחות, אמבולנס, שמירה היקפית 24/7 וכן מתקני נופש שהובטחו לדיירים, כגון: בריכת שחיה, ספא וחדר כושר, אודיטוריום/אולם התכנסות, אולם קולנוע, ספריה, מינימרקט ולהקצות לשם כך שטח של 1,600 מ"ר כפי שהובטח להם בהסכמי הרכישה.
תחילתה של הפרשה משנת 2014 כאשר היזם – אחוזת הורדים החלה לשווק את הפרויקט ככפר גמלאים יוקרתי בצפון הארץ עם מכלול השירותים לדיור המוגן. למרות התחייבותם לדיירים, ולמרות שהקרקע הוקצתה על ידי רמי לטובת "דיור מוגן לקשיש", היזם לא עמד בסיכומים כלפי הדיירים ולמעשה מאז ועד היום לא סיפק את השירותים שהובטחו לדיירים, לא הקים ובנה את המבנים והשירותים אליהם התחייב ובמשך תקופה ארוכה גרים שם דיירים, קשישים, בתוך אתר בנייה פעיל ורועש, עקב בנייה מאסיבית של דירות אשר את חלקן מכר לזוגות צעירים, דירות אשר נבנו על חשבון המבנים והמתקנים שהובטחו לשירותי הדיור מוגן .
הדיירים הגישו תביעה לבית המשפט המחוזי באמצעות עו"ד אושי אלמליח, שותף במשרד עוה"ד, הלל גרו אלמליח, במטרה לאכוף את ההסכמים שנחתמו בין הדיירים ליזם ובין היזם לרמ"י, ולאחרונה ניתן פסק דין בנושא כאשר השופטת תמר שרון נתנאל קיבלה באופן חד משמעי את מרבית טענותיהם של הדיירים והורתה ל"אחוזת הורדים" להשלים את הבנייה של המבנים והמתקנים כאמור ולספק את שירותי החובה בחוק הדיור המוגן בהם שירותי אחזקה, ניקיון, בקרה בכניסה ויציאה מהמתחם, מענה אנושי לקריאה לעזרה של דיירים לאורך כל היממה, מתן שירותי בריאות בידי אחות, ניהול מידע רפואי, שירותי עזרה ראשונה, אמבולנס, שמירה היקפית, לחצני מצוקה, פעילות תרבות, העשרה וספורט, אשר תיקבע בהתייעצות עם ועד הדיירים ושירותי עבודה סוציאלית בידי עובד סוציאלי.
כמו כן, השופטת היטילה את האחריות המלאה לעיכובים בבנייה על היזם, אשר ניסה לטעון להגנתו כי העיכובים נבעו מהתנגדות הדיירים לתוכניות הבינוי של הדיירים.
בנוסף ובאופן תקדימי, קבעה השופטת כי רשות מקרקעי ישראל אשר שיווקה את הקרקע למטרת הקצאה : "דיור מוגן לקשיש", אך לא אכפה על היזם את מטרת ההקצאה וגיל הדיירים, הפרה בכך את התחייבותה כלפי הדיירים לשמור על המתחם כ"מחתם לדיור מוגן". כך, באופן תקדימי, נקבע על ידי בית המשפט כי החוזה בין רשות מקרקעי ישראל ליזם הוא "חוזה לטובת צד שלישי" שהוא ציבור הקשישים, ובכך שרשות מקרקעי ישראל לא וידאה כי נחתמים חוזי הרכישה והסכמי החכירה רק עם רוכשים העומדים בקריטריונים של הגיל, היא הפרה בהפרה יסודית ומהותית את התחייבויותיה כלפי ציבור הקשישים, והדיירים במתחם בפרט. קביעת בית המשפט במקרה זה עשויה להטיל עליה אחריות למקרים דומים שמתרחשים בקרקעות אותן משווקת רמ"י ואשר אינה אוכפת בהם את מטרת ההקצאה.
עו"ד אושי אלמליח, בא כוחם של הדיירים במתחם ציין: ״פסק הדין שניתן על ידי כבוד השופטת, תמר שרון נתנאל, מדבר בעד עצמו. בית המשפט הוציא תחת ידו פסק דין ארוך ומנומק, במסגרתו פורטו המחדלים הרבים הן של היזם והן של רמ״י, לאורך השנים. השופטת נתנאל קבעה בצורה ברורה כי היזם ורשות מקרקעי ישראל הפרו בהפרה יסודית ומהותית את התחייבויותיהם כלפי הדיירים במתחם ובהתאם הוציאה צווים ברורים להמשך.
בית המשפט הוכיח שוב כי הוא מבצרם האחרון של האזרח הבודד והאוכלוסיות המוחלשות. בית המשפט בפסק דינו זעק את זעקת הדיירים הקשישים, ונעמד כחומה בצורה בעבורם אל מול היזם, רמ״י ורשויות התכנון. מדובר בפסק דין אמיץ ותקדימי בהקשר לרשות מקרקעי ישראל והאחריות המוטלת עליה כנאמן הציבור על קרקעות המדינה. ״
