לירדן עדיקה, בת ה-20, לקות ראייה המאפשרת לה לראות באופן חלקי, בלי צבעים ורחוק מהשמש. היא לא רואה בלקות קושי ולראיה, סיימה את "אורט כרמים" במגמת תקשורת, הספיקה להשתתף באולימפיאדה בריו 2016 בענף כדור שער ללקויי ראייה, את השירות הלאומי היא עושה ברפאל ולאחרונה אף זכתה על כך בפרס מצטיינת נשיא המדינה לשנת 2019. שאפו ענק
"אנשים שעובדים איתי בצוות ובמחלקה, הבינו מהר מאוד שהכל בסדר ושאין צורך לרחם עליי. הם הבינו שאני יכולה לעשות הכל", כך מעידה על עצמה ירדן עדיקה בת ה-20, המשרתת ברפאל, ביחידת ה-IT של החברה, במסגרת השרות הלאומי לצעירים עם מוגבלויות קשות בגינן קיבלו פטור משירות חובה בצה"ל.
הצעירה המוכשרת והמיוחדת זכתה בחודש שעבר בפרס מצטיינת נשיא המדינה, לאחר שהומלצה על ידי החברה באמצעות עמותת השרות הלאומי "שלומית".
עדיקה בוגרת בית הספר התיכון "אורט כרמים" במגמת תקשורת, במסלול לימודים רגיל. יש לה לקות ראייה הגורמת לה לראות רק באופן חלקי, הרבה פחות מאדם רגיל. היא אינה רואה מרחוק, עיוורת צבעים, לא יכולה לראות פרטים קטנים ומסנוורת מהשמש. זו לקות מולדת, גנטית.
אל השירות הלאומי הגיעה לאחר שקיבלה פטור מהצבא, אך לא השלימה עם העובדה שתהייה שונה מבני גילה או לא תתרום כפי שחונכה בבית ובבית הספר. היא התלבטה האם להתנדב בצה"ל אך לבסוף הכריעה לשירות לאומי משמעותי. "ברגע שהחלטתי שאני רוצה לעשות שירות לאומי, פניתי לחברות שלי שכבר עושות שירות לאומי והן הפנו אותי ל"שלומית" – עמותה של שירות לאומי אזרחי שפועלת בכל הארץ לאנשים שיש להם פטור רפואי, דתי ממגוון של אוכלוסיות. פניתי ל"שלומית" והם מצד אחד הציעו כמה אופציות אני מנגד העליתי את ההצעות שלי. בשלב מסוים, הבנתי שיש אפשרות לעשות את השירות ברפאל וביקשתי שננסה. בדקנו עוד כמה אופציות במקביל וכשראיתי שברפאל זה מתקדם, החלטתי להמשיך בתהליך".
יש לה אחות תאומה, מעיין, שרואה בצורה תקינה והיא מפקדת על טירונים במערך מג"ל. בין השתיים יש קשר מיוחד והדוק. אמה, חגית, מרכזת את התואר השני בבראודה ואביה, ליאור, מנהל שיווק בחברה לחומרי בנייה.
היום ירדן משלבת את ההתנדבות עם לימודי הנדסת תוכנה, במכללה האקדמית בראודה בכרמיאל, היא עתידה לסיים את השירות הלאומי בחודש אוגוסט הקרוב, אך נשארת באותה המחלקה שבה היא עובדת כעת במשרת סטודנטית.
"כל החיים שלי הייתי בסביבה של אנשים שכן רואים ולכן, לא היו לי ציפיות יותר מידי גבוהות להנגשה מיוחדת כשהגעתי ל"שלומית" ולרפאל. הייתי צריכה מקלדת יותר גדולה, אבל אני מסתדרת גם בלי, אז זה לא היה מאוד קריטי. ברגע שזה נפתר וברפאל דאגו לכל בקשותיי ולסביבת עבודה נגישה, לא הרגשתי שום בעיה. אנשים שעובדים איתי בצוות ובמחלקה, הבינו מהר מאוד שהכל בסדר ושאין צורך לרחם עליי. הם הבינו שאני יכולה לעשות הכל ובמידה והייתי צריכה, עזרו לי".
כל הדרך לאולימפיאדה
עבודתה המצוינת ברפאל ולימודי ההנדסה אינם השיאים היחידים של הצעירה הכל כך נחושה, אינטליגנטית ומוכשרת. היא ספורטאית בנבחרת תחרותית בענף לקויי ראייה ועיוורים, כדור שער והגיעה עד לאולימפיאדה בריו דה ז'נרו, בכך הפכה לנציגה השנייה של העיר כרמיאל באותה אולימפיאדה, לצד המדליסטית מורן סמואל.
"לפני שהגעתי לרפא"ל הייתי בנבחרת תחרותית בענף ללקויי ראייה ועיוורים – כדור שער. הייתי בנבחרת במשך שלוש שנים וייצגתי את ישראל בהרבה תחרויות, בייחוד באירופה. ההשתתפות באולימפיאדה בריו הייתה בין החוויות הכי אדירות שיהיו לי בחיים, משהו שלא ניתן לתאר במילים. גם הכפר האולימפי, גם התנהלות המשלחת, גם המעמד והדרך שהובילה לשם. הגענו למקום השביעי".
איך הגעת לענף הספורט הזה?
"הגעתי לכדור שער דרך נוער "יחד", תנועת נוער לעיוורים ולקויי ראייה. התחלתי להתאמן בנבחרת העתודה בקיץ 2013 ובאמצע 2014 התקבלתי לנבחרת הבוגרת. טסתי איתן בפעם הראשונה לטורניר בשבדיה. מאז במהלך השנתיים הבאות טסנו כנבחרת וייצגנו את ישראל ב- 12 טורנירים בשמונה מדינות שונות בעולם, ביניהן: אליפויות אירופה, אליפויות עולם, כאשר גולת הכותרת הייתה זכייה במדליית זהב במשחקים העולמיים שהתקיימו בסאול, דרום קוריאה בשנת 2015, בה זכינו בנוסף למדליית זהב בכרטיס כניסה למשחקים הפראלימפיים בריו 2016, אשר היו אחת החוויות המעצימות ומעוררות הגאווה שחשתי מימיי".
כמה פעמים בשבוע את מתאמנת?
"לצערי, בשנת 2017 פרשתי מהנבחרת עקב פציעה בשורש כף היד. מאז אני עוקבת באדיקות אחרי כל הטורנירים והמשחקים של הנבחרת ומאחלת להן להאפיל למשחקים הפראלימפיים בטוקיו 2020".
האם סביבת החיים שלך מותאמת למוגבלות שלך?
"המשפחה שלי מאוד תומכת ועוזרת, אף פעם לא הרגשתי שונה. בבית הספר תמיד יהיו ילדים שיצחקו ולא יבינו, אבל בגדול, רוב הזמן לא נתתי לזה להשפיע עליי. אני יודעת שאני יכולה לעשות כל מה שאני ארצה ואם מישהו לא מקבל את זה – ההפסד כולו שלו".
כתלמידה בבית הספר תמיד מצאה את הדרכים לגשר על לקות הראייה שלה. "ביסודי היה לי טמ"ס (טלוויזיה במעגל סגור) שלמעשה הקרין לי את מה שנמצא על הלוח למסך נייח. בחטיבה ובתיכון עברתי למצלמה קטנה יותר שהתחברה למחשב נייד. לקות הראייה שלי אולי הקשתה עלי להסתדר בהתחלה אבל תמיד מצאתי את השיטות שלי איך כן לראות.
צוות בית הספר מאוד תמך ועזר. נכון, היו כמה ילדים שלא תמיד הבינו, שזה היה להם מוזר ושונה, אז טיפה צחקו או הציקו, אבל ברגע שהסברתי הם הפסיקו. אף פעם לא נתתי לזה להשפיע עלי. החברים שלי לכיתה עזרו לי תמיד ואף פעם לא נתנו לי להרגיש שונה. גם כשהגיע מורה חדש לפני שהייתי מספיקה להגיד משהו כבר כמה ילדים היו אומרים שאני צריכה שיכתבו בטוש שחור, או אם לא הצלחתי לראות את הלוח עם המצלמה, הם היו מקריאים לי או נותנים לי לצלם את מהמחברת שלהם".
איך את מסתדרת עם חיי חברה?
"בזכות תנועות הנוער ללקויי ראייה (נוער יחד, בגובה העיניים) וכדור השער יש לי המון חברות ממקומות רבים בארץ. אנחנו בקשר יום יומי בטלפון ואני משתדלות להיפגש איתן כל חודש אבל לא תמיד זה מצליח בגלל אילוצי לו"ז. חוץ מזה יש לי את החברות פה מהשירות שאני איתן בקשר גם מעבר לשעות העבודה".
איך זה לגדול עם אחות תאומה שאין לה מוגבלות?
"אף פעם לא הסתכלנו על זה שהיא רואה ואני לא. תמיד עזרנו אחת לשנייה בכל מה שצריך. חוץ מזה שתמיד ידעתי שיש לי על מי לסמוך. בחטיבה אפילו היינו באותה כיתה, אז תמיד ידעתי שאני לא צריכה לבזבז את כל ההפסקות שלי על למצוא את הכיתה הנכונה, כי אני פשוט אלך עם אחותי, מה יכול להיות יותר טוב?".
גושפנקה מבית הנשיא
את המועמדות לפרס קיבלה ירדן כהפתעה לאחר שהרכזת שלה מעמותת "שלומית", ריקי שכטר, המליצה בחום. "הפרס והמעמד היה מרגש מאוד לי ולכל משפחתי. חווינו יומיים של העצמה והעשרה שאני מודה עליהם מקרב לב. המשפחה והחברות שלי מאוד גאים ושמחים על המעמד שזכיתי לו. מיד כשהודיעו לי התקשרתי לאמא שלי וסיפרתי לה, היא ידעה שהגישו את הבקשה. אמא התרגשה מאוד והייתה גאה בי – כל התחושות השמחות והמרגשות ביחד".
גם העבודה ברפאל מבחינתה היא סוג זכייה, שכן, זה מה שהוביל אותה ללימודי ההנדסה, היכולת להבין שהיא יכולה הרבה יותר מכפי שאולי שיערה תחילה. "בזכות זה שהגעתי לרפאל ועבדתי צמוד למתכנתים, הגעתי ללימודי הנדסת תוכנה. הייתי במגמת תקשורת ובחיים לא חשבתי שאגיע לתחום הזה. במקור רציתי ללמוד משפטים ובגלל שנחשפתי לעולם התכנות ולאנשים המקסימים ברפאל שענו בשמחה על שאלות וחשפו אותי לעולם הזה, הגעתי להחלטה שאני מוכנה לנסות להיכנס לתחום. הכל התחיל מסמסטר ניסיון בו ידעתי שאם לא אתחבר למקצוע אעזוב. בפועל, אפשר לומר שהתלהבתי והתחברתי מאוד למקצוע.
את התואר התחלתי במהלך השירות הלאומי, בשנתיים של השירות הלאומי עשיתי את השנה הראשונה".
ויש לה גם הרבה חלומות. "כרגע הדבר שאני הכי רוצה להצליח לעשות הוא איזה שהוא שינוי טכנולוגי שיעזור לעיוורים ולקויי ראיה. ישנם המון עזרים אבל בכל התחום של הטלפונים, ההתאמה וההנגשה של אתרים ואפליקציות עדיין יש המון ליקויים שאני והחברות שלי נתקלות בהם כל יום. לכן, לפי שעה אני לומדת הנדסת תוכנה במטרה להשתמש בידע שארכוש כדי לעזור ולהנגיש יותר את העולם הטכנולוגי לאוכלוסייה זו".
מה המסר שלך לבעלי הלקויות?
"תמיד תשאפו ותמיד תנסו. אני גאה בהישגים שלי ובזה שלא וויתרתי לעצמי מעולם, כמו גם בעובדה שלא ויתרו לי מעולם. הוריי לא הקלו עליי וכך גם המורים שלי בבית הספר, המאמנים בנבחרת וגם היום בשירות, זה מה שאפשר לי להגשים כל חלום ולראות את הדרך, תרתי משמע. הכי חשוב, אל תוותרו לעצמכם ואל תתייאשו גם כשקשה בסוף הכל עובר ומגיעים למקום הרבה יותר טוב".
ומה אומרת המחנכת רינת פרנקל על ירד?
"איזו התרגשות. הייתה לי את הזכות ללוות את ירדן שלוש שנים ברציפות. ירדן בחורה מדהימה, מלאת כח רצון ויכולת אדירה להתמיד ולהשקיע. היא עקשנית מלידה, לא ויתרה על כלום. 4 יח"ל באנגלית ובמתמטיקה והכל בציוני הצטיינות.
סיימה עם תעודת בגרות איכותית ומעולה. לא ויתרה על טיולים ובחרה להצטרף כדי להיות חלק מהמארג החברתי בכיתה.
עד היום אני שואבת כוחות ממנה ומכח הרצון המרשים שלה. עליה נאמר: "אשרי המורים שאלה תלמידיהם".מגיעה לה ההצטיינות, כי תמיד הצטיינה".
6 קטנות עם ירדן עדיקה
מה את אוהבת לאכול? אני לא בעייתית באוכל אבל אם אבחר משהו אחד זה סושי.
למי תפני ברגעים קשים? אני תמיד פונה קודם כל למשפחה שלי או לחברות הקרובות שלי. אין מישהו ספציפי, זה ממש תלוי איפה אני נמצאת ועם מי.
ליד מי היית רוצה לשבת בטיסה? לא יודעת. אולי ליד הטייס? בשביל החוויה.
מה הדבר הראשון שאת עושה בבוקר? אחרי שאני מכבה את השעון המעורר, אני קמה לשטוף פנים ומתחילה להתארגן.
איך את קונה בגדים?
את תחום הלבוש אני עדיין משאירה לאישורן של אמא שלי ושל אחותי ומשתדלת תמיד להיערך מראש. במידה ואני לבד, אני תמיד שמחה להיעזר בחברה או במשפחה.
משהו שלא יודעים עליך. אני מאוד אוהבת לקרוא, את כל הז'אנרים, זה יכול להיות מתח ואימה ופעם אחרת רומנטיקה, מדע בדיוני או פנטזיה, אני פשוט אוהבת הכל.
