טרור הסכינאות שהתחולל בכל הארץ, ונגע גם בגליל המערבי לפני כארבע שנים, גרם לשגיא שלו (47) מטפל ברפואה סינית מקיבוץ עברון, לפתוח את הלב ולהושיט ידיים דרך הפחדים והחששות ולחבק את הדו קיום במסגרתו הוא חי כל חייו. קיבוץ עברון ממוקם בשכנות לכפר מזרעה, והיישובים נהנים כבר שנים משכנות טובה. מאורעות העבר בחייו של שלו, הביאו אותו להבנה הפשוטה, שאם לא נדע לחיות ביחד, כולנו נפסיד. הוא כבר חווה את האובדן הגדול במלחמת לבנון השניה, כשאחיו, רב סרן ניסן שלו (ז"ל), טייס מסוק יסעור, נהרג ביום האחרון למלחמה, כשמסוקו הופל. "במלחמות, אין מנצחים ואין מפסידים" אומר שלו. "נפילתו של אחי היתה אחד הטריגרים להקמת גן, שיהיה המקום שבו מתחיל החינוך לדו קיום. בזמן אנתיפאדת הסכינים, נפגשנו כמה משפחות מהכפר ומהקיבוץ, דיברנו בגילוי לב על הפחדים של כולנו, והתחלנו להריץ תהליך הקמה של גן דו לשוני בקיבוץ. בהיסטוריה של האזור היחסים תמיד היו טובים ולי לא היה חשש לרגע. הקיבוץ אישר את ניהול הגן, קיבלנו בית ישן, אותו שיפצנו, ובספטמבר שנה שעברה חנכנו את גן "תות" בהתרגשות רבה".
היום, רשומים בגן 16 ילדים. תשעה דוברי ערבית ושבעה דוברי עברית. "יש לא מעט גנים דו לשוניים בארץ, אבל הגן שלנו הוא הגן היחיד הממוקם בקיבוץ. הסדרנו את התהליך מול הקיבוץ, הקמנו עמותה בשם "חיים ביחד" וכיום, הגן שייך לקיבוץ ולעמותה. אנחנו מדברים כאן על תרבות חדשה שנרקמת בעקבות הקמת הגן. שיח שהוא אחר. בגן חוגגים את כל החגים, ועולים אצלנו דיונים איך חוגגים את החגים ביחד, מה עושים ביום העצמאות? איפה זה נוגע בכל אחד מאתנו? לקראת החגים אנחנו מקיימים מפגשי שיח עם ההורים, מעגלי הקשבה והכלה, ומשתפים אחד את השני בתחושות".
הגן נתמך בעיקר ע"י תרומות. במהלך השנה וחצי האחרונות התקיימו לא מעט אירועים לאיסוף תרומות, על מנת לתחזק את הגן: אירוע התרמה גדול עם אחינועם ניני ומירה עוואד, מירוצי ספורט ועוד. בשבוע שעבר יצא חבר טוב של שלו, האתלט יניב שושן, למרוץ לילה ארוך, במטרה להעלות את המודעות לגן הדו לשוני ולאסוף תרומות להמשך הפעילות: "שגיא תמיד היה מחובר לעשייה טובה. כמטפל אלטרנטיבי הוא לקח את כל האנרגיה שפרצה בו בעקבות נפילתו של אחיו, ויצר איתה את הדבר הכי מופלא שיש. לפני שבועיים דיברתי עם שגיא ואמרתי לו שאני מתכוון לרוץ למען הגן. כתבתי פוסט שאני מתכוון לצאת למרוץ לילה, עם בקשה לתמיכה בגן והוא שותף יפה מאוד ברשת. אם אתה רץ בשביל משהו בעל ערך, הריצה מרגישה אחרת".
"היום אנחנו מחכים להכרה של המועצות בגן, כחלק מוגדר ומוצהר ממערכת החינוך". אומר שלו. "רק ככה נוכל לעבוד ולהתקדם, מבלי להיות עסוקים בגיוס תרומות כל הזמן. נהיה עסוקים בדברים החשובים, כמו איך להמשיך את הדו-קיום גם בגילאים מתקדמים יותר. אנחנו כבר מדברים על כיתה עם מורים שמדברים את שתי השפות. כרגע, ההורים אמנם משלמים בכל חודש, אבל הסכומים אינם מכסים את עלויות הגן, שנזקק לשתי גננות, דוברת עברית ודוברת ערבית ויועץ חינוכי לרב תרבויות ולדו לשוניות".
