ביום חמישי שעבר נערך מפגש של תושבים ומחנכים במרכז פסג"ה כרמיאל בנושא אפליה וגזענות כלפי יוצאי אתיופיה. המפגש התקיים בעקבות זיהוי הצורך בקיום דיאלוג חינוכי סביב המחאה שהתפתחה בחודש יולי האחרון, לאחר מותו של הנער סולומון טקה ז"ל.
את המפגש יזמו ראש מינהל חינוך בעיריית כרמיאל אודי איזק, מנהלת החטיבה העליונה באורט פסגות עידית גל, והמחנך בתיכון אדם חברה וטבע אייל טרצ'יצקי.
בפתיחת המפגש הסביר איזק את חשיבות היכולת של התרבויות השונות המרכיבות את החברה הישראלית ליצור זהות ישראלית במקביל לזהות המגזרית: "כאנשי חינוך ממוסדות חינוך שונים בכרמיאל אנו יכולים לקדם מציאות של מפגש בין הקהילות השונות בעיר כבר בגיל הרך. בנוסף לכך, כל מקצוע לימוד יכול לכלול תכנים המעודדים מפגש והיכרות עם השונה. אנחנו צריכים לעבוד בתהליכים ולא בנקודות שיא ולכל איש ואשת חינוך יש את האפשרות לצקת את התכנים האלה למפגש היומיומי עם הילדים ובני הנוער".
עדן אזב זמרו, בת ה-22, תושבת העיר, מקהילת יוצאי אתיופיה, ממובילות המחאה בקיץ האחרון, שיתפה את הנוכחים במפגש בסיפור ההתבגרות האישי שלה בכרמיאל והמפגש שלה עם הגזענות: "סיימתי י"ב בכרמיאל עם בגרות מלאה, בגרות במוזיקה בקונסרבטוריון, השתתפתי במשלחות של הסוכנות היהודית. עשיתי כל מה שיכולתי, כמו שאמא שלי לימדה אותי, כדי להיות מוצלחת ומועילה לחברה. התגייסתי לצה"ל כתומכת לחימה, לאחר מכן עברתי קורס קצינים ושירתי כקצינת הדרכה ביחידות מיוחדות. לאחר שהשתחררתי מצה"ל הרגשתי שעשיתי את שלי. תרמתי למדינה בכל דרך שיכולתי. בהמשך, עברתי לגור בקיבוץ ואני נוטלת חלק בתוכנית ממשלתית, בה אני עובדת בחינוך. ואז כשהגיע עניין ההריגה של סולומון טקה, בחודש יולי השנה, יצאתי להפגנה והבנתי שזה לא משנה שאני ישראלית לכל דבר כמו כולם. זאת הייתה הפגנה של שעות שבהן פשוט עמדנו והפגנו. אני יצאתי עם שלטים שחברים שלי ואני הכנו. חווינו יחס משפיל ומבזה. בחיים לא חשבתי שירססו עליי גז פלפל או שידחפו אותי על הרצפה, רק כי ניסיתי לעזור לחברה שנפלה".
בהמשך עדותה היא משחזרת את הזיכרונות מימים עברו כשהייתה נערה תלמידת תיכון, שחזרו אליה לאחר החוויה המטלטלת בהפגנה ההיא: "כשחזרתי הביתה מההפגנה עלו בי זיכרונות מהפעם הראשונה שחוויתי גזענות. הייתי בת 15 וישבתי עם חבר לא אתיופי על הספסל בשכונה. שוטר שעצר במקום ביקש רק ממני תעודת זהות והתעקש על כך שאחזור לשכונה שלי. במשך השנים, הגזענות הזו המשיכה להיות מנת חלקי מלווה בקריאות של 'אתיופית מסריחה', 'תחזרי לאפריקה'".
בהמשך, סיפרה זמרו איך יחד עם קבוצה של חברים הקימה צוות שעורך שיחות במסגרת תנועות נוער ובבתי ספר, איך ארגנו הפגנות וגם עצרת לזכרו של סולומון טקה, בנוסף לערב התרמה וגיוס כספים לטובת הליווי המשפטי של המשפחה. "אנחנו לא מתביישים ולא מורידים את הראש. אנחנו מנסים להוביל שיח חינוכי וציבורי לשינוי המציאות. הקו שלנו הוא חינוכי וגם בהפגנות אנחנו דואגים להדריך את הצעירים להימנע מאלימות, כי זו לא דרכנו".
בחלקו השני של האירוע התקיימו מעגלי שיח בהם דנו המשתתפים בשאלה "כיצד אנו כאנשי חינוך צריכים לשוחח עם התלמידים על נושא הגזענות והאפליה כלפי קהילת יוצאי אתיופיה?" – רעיונות הצוותים החינוכיים יבואו לידי ביטוי בהקדם.
