אמא, יצאתי בסדר!

לפני חמש שנים כתבת צפון-1, תאיר פז, פגשה את השחקן משה אשכנזי (36), יליד עכו, בין חומות העיר העתיקה. אז, אשכנזי שחקן עולה בשמי התרבות הישראלית, מספר לה על הדרך שעבר כילד בעיר הפריפריאלית והמעורבת, דרך המשברים, הכאב והעצב שפקדו את משפחתו. אז הגיע אשכנזי להופיע באזור, עם אימר מלול שותפו לסטנדאפ "אשכנזי ומלול". בסילבסטר הקרוב, יגיע שוב לגזרת הבית, והפעם יופיע לראשונה, עם מופע סטנדאפ יחיד, בהיכל התרבות נהריה, כשהמופע הוא הגשמת חלום, עליו עמל במשך תקופה ארוכה.

בחמש השנים שחלפו מאז הכתבה, מעבר לכניסתו לרשימת היפים והנכונים של המגזין פנאי פלוס, פיתח אשכנזי לא רק קריירה החוצה יבשות, אלא גם משפחה למופת. הוא התחתן עם לירון, ובשנת 2016 נולד בנם הבכור רום, ובשנה שעברה, נולד בנם השני ים. "לפני הכל, בשנים האחרונות התחתנתי ונולדו לי שני ילדים מהממים, וזה הפרויקט שמעסיק אותי יותר מכל. במקביל עלו שלוש עונות של "מטומטמת", סדרה המשודרת בהוט, ובה אני משחק את לירז, דמות שקיבלה הרבה אהדה מהצופים. בנוסף, שודרה הסדרה "בשבילה גיבורים עפים".

הסדרה, ששודרה בשידורי קשת, עשתה רעש מאוד גדול והדים עצומים, שהדהדו לא רק בארץ, אלא גם בחו"ל, כשזכויות השידור נרכשו ע"י רשת נטפליקס, ובאפריל 2018 זכתה הסדרה בפרס "הסדרה הטובה ביותר" בפסטיבל Canneseries הראשון בקאן.

"הנסיעה לפסטיבל קאן היתה סוריאליסטית לגמרי. השחקן מייקל סי הול, שמשחק את דקסטר, העניק לנו את הפרס. זכינו במקום הראשון והיינו מאושרים. כל החוויה הזאת של להיות בפסטיבל כאן עם סדרה שאתה משחק בה היתה מיוחדת במינה. פרשו שטיח ורוד, ו – 40 צלמים עמדו בשוליים וקראו בשמות שלנו. אמרתי לעצמי, מי היה מאמין! איזה כיף שלא ידעתי מה יקרה. למדתי להיות פתוח בראש ולהבין שהכל דינאמי וזה חלק ממה שמוביל אותי. הרגשתי גאווה לאומית, עכואית, צפונית, להיות שותף ביצירה הזאת שזוכה בהכרה בינלאומית. זה הרגיש כמו שליחות. אתה מייצג משהו הרבה יותר גדול ממך. אשתי עברה איתי את החוויה הזו, כשהיא בחודש השישי. שלושה חודשים אחרי היא ילדה".

איך היה לעבוד עם המאמי הלאומית, נינט?

"נינט מקסימה. הקשר בינינו הפך מעבר לקשרי עבודה. אנחנו מדברים הרבה. יש בה משהו שמרגיש לי זהה. גם היא גדלה בפריפריה, והגיעה לעיר הגדולה מהמקום הזה. עליי תל אביב לא השפיע לרעה, הפוזה של תל אביב לא עבדה עליי בשום צורה. עד היום אני יודע שיצאתי לדרך מתוך שליחות. כל השאר בתל אביב זה חרטא. מי שגדל במקומות הקטנים, היותר מחוברים לקרקע שומר על איזושהי שפיות גם בעיר הגדולה. יש משהו אותנטי באנשים שגדלו בפריפריה. מדברים אתך בגובה העיניים. מתייחסים לאנשים כשווים. תל אביב לא השפיעה עליי אף פעם. הערכים שקיבלתי בעיר עכו טמונים בי היטב, והם אלה שגרמו לי להבין שהחיים בתל אביב, כפי שהרוב חיים אותם, הם בזבוז".

לגבי השליחות, הוא מחדד: "כל מי שמכיר אותי בעכו ידע שזה מה שיקרה. הייתי מציג בכל רגע נתון. ההורים שלי מנהלים את מועדון צעירי עכו, ותמיד הייתי מופיע שם. בתיכון למדתי תיאטרון באורט דרסקי בעיר, ובסיום הלימודים הצטרפתי לצוות בידור. לא עשיתי טיול אחרי צבא. עברתי לתל אביב ללמוד משחק בסמינר הקיבוצים. נסעתי להודו למשך חמישה שבועות במהלך הלימודים. והנה, שנים מאוחר יותר, יוצא לי לעשות גם לא מעט פרויקטים בחו"ל".

במקביל לצילומי הטלוויזיה, אשכנזי משחק בהצגה "גבעת חלפון" של תיאטרון הבימה את דמותו האגדית של סרג'יו קוסטנזה, כשכבר 150 הצגות מאחוריו. לפני כן שיחק בהצגה שנקראת "מיקה שלי". גם כן בתיאטרון הבימה.

גם אתה חווית את המשבר האחרון בתיאטרון?

"היתה בעיה בחודשיים האחרונים, אבל כפי הנראה, המשבר נפתר, והחובות טופלו. התיאטרון נכנס לתכנית הבראה, והכל בסדר עכשיו. דרך אגב, אני לא מכיר שחקן שלא היה עולה לבמה למרות שלא משלמים לו. שחקנים זקוקים לבמה כמו אויר לנשימה".

בימים אלה משודרת גם העונה השניה של תוכנית הטלוויזה "מפלצות קטנות". "צילמו את הסדרה לפני ארבע שנים. לא היו לי ילדים אז. היום אני לגמרי מבין במה מדובר. כל כך הרבה דאגות. אתה מבין שהתקופה שהיית אדון לעצמך נגמרה. זה מטלטל את הזוגיות, משפיע לא מעט, העייפות מצטברת ומה יש לומר, החזקים שורדים, אבל זה שווה. כל רגע איתם זה אושר".

אוטוטו תעלה בקשת סדרה חדשה בכיכובו, בשם "הנחלה", שם ישחק את בנו של בראבא, בקומדיה מופרעת על משפחה במושב. בסדרה, מהיוצרים של "היהודים באים", הוא משחק גם לצדן של נלי תגר ושני כהן.

ממשיך להגשים חלומות

"אני עדיין מרשה לעצמי לחלום, והפרויקטים שאני מגשים עכשיו, הם חלומות עצומים שגיבשתי בתוכי הרבה מאוד זמן. תמיד חלמתי לעשות סטנדאפ ולמלא אולמות, מבחינתי הקומדיה היא חלק בלתי נפרד ממי שאני כשחקן, כמעט תמיד ניתן להבחין בניחוח קומי, והדמות של לירז במטומטמת, זו הדוגמא הכי טובה. אנשים פשוט נקרעים ממנו. חוץ מהמשפחה, זהו הפרויקט הכי גדול ואישי שאני עובד עליו בחמש השנים האחרונות. עבדתי שנים בצמד "אשכנזי ומלול", ואפילו שידרנו עם דידי הררי, אבל לצערי לא הצלחנו לשבור את תקרת הזכוכית. אמנם זה לא צלח, אבל הרצון שלי להצחיק וליצור מופע משלי בער בי, ובין כל העשייה הצלחתי לכתוב את המופע. בהתחלה הופעתי על במות קטנות, בדקתי חומרים, והשנה יצאתי עם המופע המלא. בסילבסטר אני מגיע להיכל התרבות בנהריה, וזה יהיה מצחיק לחשוף את החומרים שלי במקום הכי קרוב לבית. במופע האישי אני מספר מה עברתי בתור ילד בעכו, על שיטות החינוך של ההורים לעומת שלנו ומה קורה לילד טוב עכו, שנחשף לעיר הבלאגן תל אביב. אני עומד על הבמה במשך שעה ועשר דקות וזה מרגיש כמו טריפ. זה פשוט ממלא אותי באנדרלין והסיפוק הוא ענק. בכלל, העובדה שאנשים יוצאים מהבית כדי לראות אותי, זה לא מובן מאליו. עוד פרויקט שאני עובד עליו בימים אלה, הוא כתיבת סרט משלי. זכיתי במלגת פיתוח מהקרן לקולנוע. מתוך 320 יוצרים שניגשו לקבלת המלגה מהקרן, רק שישה זכו, ואני ביניהם. בקרוב אגיש את התסריט. אני מצליח לנהל את הזמן שלי כמו שאני רוצה. אני מופיע בערב ואת הבקרים אני משאיר לחלומות".

ואם זה לא מספיק, הוא מרצה בפני נוער בפריפרייה, עם הרצאה "מהפריפריה לפריים טיים". "ההרצאה היא סיפוק אדיר, להביא לילד שגדל בדיוק כמוני, את ההבנה שהכל אפשרי. ושאם יש לך חלומות – צריך להגשים אותם".

איך ההורים מגיבים להצלחה שלך?

"בגיל 20 עברתי לתל אביב וההורים תמכו בי מאוד. היום הם מאוד גאים כמובן. בסה"כ יצאתי בסדר. לאמא גם לקח זמן להבין שלפעמים העיסוק בזה מביך אותי, אבל היא אומרת שהיא אשת יחסי הציבור הכי טובה שלי. אני אתן לך דוגמא: "מלצרית רצתה סלפי. אמא שלי ישר התחילה לדבר איתה ושאלה אם היא מכירה אותי. אני מבין שהיא גאה בי.. אבל קצת מביך לפעמים שאמא מתערבת".

כפי שהוא דואג להזכיר לא פעם במהלך הריאיון, אשכנזי נשאר בסייף סייד של חיי הזוהר. בתוך כך, מנתב לעצמו את הדרך, בין גבולות היצירה שסימן, אותם הוא לא מוכן לעבור, ועדיין מצליח לעבוד  ובגדול. עוד בשנת 2017, גילה בכתבתו של רן בוקר, ב – ynet, כי סירב בתוקף לסצנת סקס עם השחקן אבי דנגור, ואף צוטט: "אם אפשר למנוע משהו שיגרום לבן שלי להרגיש לא נוח כשיהיה גדול – אז אמנע". מה שמוכיח את הצלחתו וענוותו באחד התחומים המשוגעים שיש ביצירה.

"אני מרגיש שאני אפילו לא בפיק שלי ואני מבין שההצלחה נמדדת לאורך זמן. אני מופיע לא מעט, ולפעמים בסוף הופעה אני פשוט לא מאמין שזה קורה, שזה חי, שאני באמת עומד על הבמה עם מופע משלי. שמח שהתחלתי עם הסטנד אפ דווקא עכשיו, בגיל שיש לי הרבה מה לדבר עליו, כמו ילדים, זוגיות ומשפחה. זה הרבה יותר מעניין מחיים של רווק הולל".