על דרור משעני, על ע' שחזר הביתה ועל טעמה של הפפאיה

על דרור משעני וטעמה של הפפאיה – הבלוג היומי של עלית קרפ

שלשום בערב, אחרי שנמנמתי לי אל מול "ארץ נהדרת", התעוררתי בתוכנית הראיונות של רפי רשף, "אינטימי". על פי רוב אינני מגיעה לשעות אסטרונומיות שכאלה, אבל אתמול איכשהו כשהתעוררתי גיליתי שרשף מראיין את דרור משעני.

מאוד אהבתי את ספרו של משעני "שלוש", וכשהשתתף בראיון בצ'ט שאני עורכת לעתים ביחד עם חברי קבוצת הפייסבוק "לא סופרים – מועדון הקריאה של הארץ" שאני מנהלת, ענה בעומק וברצינות רבה לכל השאלות שהופנו אליו. זה לא מובן מאליו.

לעתים קרובות קורה, שדווקא סופר שיצירתו מאוד ריגשה אותך, מעניק ראיון מאכזב. זה נובע בדרך כלל מזה שיצירה ספרותית היא חוויה אסתטית שהיוצר משקיע בה את כל תאוות היופי שלו כדי לעצבה כראוי, והוא, הסופר עצמו, הוא רק בשר ודם. אבל הראיונות עם משעני איכשהו רק מגבירים את האהבה כלפיו, בדומה למה שקורה עם דמותו של אברם אברם, הבלש שעומד במרכז יצירתו.
רשף העיר שהדמות הזאת מעוצבת על פי דמותו של משעני ומשעני הסכים.

גם ליהוקו של מוריס כהן לתפקיד בסדרה "תיק נעדר" המשודרת בימים אלה בקשת 12, שנעשתה על פי ספרו של משעני, זאת הברקה שאני לא מפסיקה להתפעל ממנה.

בראיון הוסיף משעני וסיפר שהוא נשוי לאשה פולנייה שהיא דוקטור לספרות עברית ותיאר איך הם נפגשו בכנס של חוקרי ספרות והתאהבו זה בזו עד מעל לראש. אני חשבתי לעצמי, שרק הסיפור הזה, בנוסף לחיים המשותפים של סופר יהודי ישראלי מפורסם עם חוקרת ספרות לא יהודייה – זה כבר נושא לרומן עב כרס ומצחיק מאוד.

ספר וצנצנת ריבה

אתמול בבוקר נפגשתי עם א' הטובה והחביבה שטרחה והביאה לי ספר שאני זקוקה לו להרצאה שאערוך ביום חמישי הבא על אהבה בימי מגפה בזום של בית אביחי. לספר צירפה גם צנצנת ריבה מעשה ידיה. אמרתי לה, שכנראה עשיתי משהו טוב בגלגול שעבר אם קיבלתי אותה בגלגול הזה.

נפרדנו לשלום, ואני נסעתי לנתניה כדי להביא את ע' מהקומונה אחרי שלא ראינו אותו כמעט חודשיים. ברור, ששמחנו מאוד מאוד זה לקראת זו, ויצאנו בדרך הביתה.

בדרך ע' קרא לפניי שיר של ברכט וגם סיפר לי מעט על תוכניותיו לתיקון העולם. בשורה התחתונה, עד כמה שאני מצליחה להבין, זה שהשלטון, לא חשוב איזה שלטון, שולט בנתינים כדי לנצל אותם לצורך רווח אישי של השליטים, ויש לפרק את מוסד המדינה כמה שיותר מהר. למזלנו, הוא מבין שהחזרה לחברה של לקטים וציידים לא ממש מתאפשרת ברגע הזה שבו נמצא כדור הארץ, אבל זה לא אומר שהוא לא שואף לשם.

הקריירות הסמויות של ל'

חזרנו הביתה ומאז, קרצפתי, בישלתי, ניקיתי וסידרתי ביחד עם ל', שגם צבע לי את השיערות (יצא פגז, ואולי זה הזמן לספר, של' הוא אמנם פרופסור למתמטיקה, אבל יש לו כל מיני קריירות סמויות שייתכן שיפנה אליהן אחרי צאתו לגמלאות, מה שלא נורא רחוק. בין היתר, הוא רוצה להיות מתדלק בתחנת דלק, שרברב וספר).

אחרי שהאכלתי את החתולים אחרי הצהריים, סוף סוף נכנסתי הביתה (אני כל כך אוהבת את ההרגשה שמלווה את הרגע שבו אני נכנסת הביתה שלא על מנת לצאת ממנו עד מחר בבוקר), ועכשיו אני מתפנה למה שאני באמת אוהבת, כתיבה.

ביום חמישי, כשהלכתי לקניות ניסיתי לחפש משהו שהוא גם טעים וגם טבעוני, ואם אפשר לא טובע בקלוריות. גיליתי, שפפאיה נבדלת מהקולורבי בצבע, אבל לא בטעם, שאננס ישראלי עולה 40 (!) שקלים (לא קניתי) ושחנויות הטבע מסודרת כמו בתי מרקחת ומריחות כמותם וגם המחירים שלהן בהתאם.

מה אני אוכל? נראה, כנראה שאני עוד צריכה לבדוק. היום נסענו לאמא שלי למפגש שלא התקיים מאמצע מרץ לדעתי.

אהבתם את הבלוג היומי של עלית קרפ על על דרור משעני וטעמה של הפפאיה? בלוגים נוספים כאן