איך הרגשנו כמו אחאב ואיזבל ומה קורה כשאין תקשורת

יוצאים לגינה – בלוג הקורונה היומי של עלית קרפ – 26.4.20

מכיוון שאתמול ביקרנו במשתלה, הרי שהיום צריך לשתול את השתילים, אחרת חלילה יצמחו לנו שיחים ועצים בתוך כלי פלסטיק קטנים. מי ששתל אי פעם משהו, יודע כמובן, שדבר כזה לא ייתכן.

בקיבוצי הקיבוץ הארצי נהגו לספר פעם, שבאחד הקיבוצים הצעירים שתלו עובדי המטע את העצים בלי להוציא אותם מהמכלים שבהם הגיעו. כמובן שהעצים לא גדלו, אבל עובדי המטע לא הבינו למה. עד שנשלח אליהם איזה מומחה מטעם התנועה, כמו שקראו להם, ופתר את הבעיה, חילץ את הצמחים מתוך מכליהם ואפשר למטע לגדול. כמובן שלסיפור הזה יש המון תוספות, כמו המקום שממנו הגיע הגרעין וגם כמה דברי רשע כלליים, אבל האמת היא, שהם באמת היו כנראה אנשים צעירים וחסרי ניסיון באגרונומיה ובכלל.

השותלים

ל' ואני כבר לא צעירים כמובן, אבל עדיין ידיעותינו באגרונומיה לא מאוד מפותחות, ובמקרה כזה אנחנו נוהגים כמו שאנחנו נוהגים תמיד כשאנחנו שותפים לאיזה פרויקט שלאף אחד מאיתנו אין מושג בו: כל אחד מאיתנו בטוח שהרעיון שלו הוא הרעיון הטוב ביותר ושהרעיון של הצד השני פסול מיסודו.

מכיוון של' בילה את כל ילדותו בקיבוץ, שלא כמוני, שחלק גדול מילדותי היה בירושלים, ומכיוון שלאמא של ל', שרקה חמותי המנוחה, הייתה גינה מטופחת, הוא כמובן חושב שיש לו פור רציני עלי ותופס פיקוד. ראשית הוא מחליט באיזה עציצים צריך להחליף אדמה. אינני יודעת איך בדיוק נופלת ההחלטה הזאת, אבל הוא מרוקן חלק מהעציצים, ממלא אותם באדמה חדשה מהשק שרכשנו אתמול ושותל בהם את הצמחים שקנינו, ובאותה ההזדמנות גם את שתיל הריחן (שעל פי הדקמרון מיטיב לצמוח בעציץ שיש בתוכו ראש של אדם שנרצח, אבל לזה עדיין לא הגענו), שהביאה נ' בתנו מירושלים לפני כמה שבועות טובים, והציגה אותו בפנינו כנכד שלו אנו מייחלים וגם הוא חיכה לתורו להישתל, כדי שנוכל לתלוש ממנו בעתיד עלים למטרות פסטה.

הטרגדיה של איזבל

אחרי ששתלנו הכל, וגם דישנו חלק ב-20-20 וחלק בדשן שמתפרק באיטיות, אספנו הכל, שטפנו וניקינו ופינינו את המכלים. הבטנו מסביב והרגשנו כמו אדם וחווה או לפחות כמו אחאב ואיזבל בכרם נבות, רגע לפני שאליהו הנביא הגיע וקלקל להם את כל השמחה.
בוויקיפדיה קראתי, שהסופר המקראי קרא לה אִיזֶבֶל כדי להעליב אותה, אבל למעשה היה צריך להגות את שמה איזְבֻל ופירוש השם הזה הוא שופט או רם ונישא, ושגם השם זבולון מקורו באותו שורש.

הטרגדיה של איזבל נבעה קודם כל מהעדר אמצעי תקשורת ראויים: היא הייתה בתו של מלך חשוב והגיעה להישרף כאן ביקוד חמסין בעמק יזרעאל, ואם היה לה טלפון או אפילו סתם שירות דואר ישן וטוב – שבאמצעותו הייתה יכולה להתלונן לאחיותיה, לאביה ולאמה על אחאב שהיה די גולם, על אליהו הנביא שלא מפסיק לנדנד להם ובכלל, על העם הזה, עם ישראל שמתפלל לאיזה אל בלתי מוכר ובלתי נראה, ולא משנה מה קורה, הוא תמיד בטוח שהוא צודק, ועל זה שאף אחד לא רוצה להצטרף אליה לחגיגות הבעל הכיפיות שכל כך ניסתה להנהיג כאן – אפשר היה לחסוך מהמזרח התיכון הרבה כאב, צער ובעיקר דם לא רק מנבות, אלא גם מ-400 נביאי הבעל שאליהו שחט על יד הקישון ומעוד אנשים שנפלו קורבן למעשים קיצוניים משני הצדדים.

לפעמים טוב להוציא קצת קיטור מילולי; זה חוסך לא רק זיעה, אלא גם חיי אדם.

אהבתם את "יוצאים לגינה" – בלוג הקורונה היומי של עלית קרפ? בלוגים נוספים כאן