טור אישי מאת איציק לב
מערכת חינוך הינה אחד המדדים המרכזיים לפיו נמדדים ראשי רשויות. שנת הלימודים החלה טרם הבחירות לרשויות המקומיות, ולכן יש לראשי העיר והרשות פחות משנה להיערך ולהציג את תוכניותיהם וחזונם לשנים הבאות.
אחד השירותים הממלכתיים שניתנים על ידי הרשויות הוא החינוך, וראש הרשות המקומית מוגדר על פי חוק כ “ראש רשות החינוך המקומית“. לכן עליו להיות מעורב אישית ופעיל בעשייה החינוכית ולהיות גורם דומיננטי ולא מתווך מול משרדי הממשלה. השוני שקיים בין הרשויות מעיד על סדרי העדיפות של מקבלי ההחלטות שלדעתי נובע מתפישת העולם של ראש הרשות בנוגע למערכת החינוך. שוני זה מתבטא בצוות המקצועי שסביבו, ובעיקר מחלוקת התקציבים והמשאבים שמשתנים בין הרשויות, בעקבות ההרכב הדמוגרפי של תושביה (מדד סוציואקונומי) ומיקומה הגיאוגרפי של הרשות.
אלא שהאחריות לשירותי החינוך נתונה בידי משרד החינוך. הרשות המקומית מופקדת בעיקר על התשתיות והתנאים הפיזיים במתחמים של מערכת החינוך, אחראית על ניהול הרישום ושיבוץ תלמידים למוסדות החינוך. האבסורד הוא שאם הרשות רוצה לקדם ולהקים מבנה לבית ספר חדש עליה לקבל אישור ממשרד החינוך. משרד החינוך הינו הסמכות הפדגוגית והתקציבית שמפקחת על בתי הספר, ולא השלטון המקומי.
טענות המופנות לראש הרשות לגבי טיב המחנכים ורמת הלימודים אינן רלבנטיות. ראש הרשות אינו המעסיק של הגננות ושל המורים, אין לו את הסמכות לפטר אנשי חינוך והוא לא קובע את תכני הלימוד והמבחנים בבתי הספר שבתחום אחריותו. ובכל זאת, על הרשות המקומית להוביל את העשייה החינוכית ולהתנהל באוטונומיה ניהולית. ולכן, בשנים האחרונות ניכרת מגמה של העברת סמכויות ממשרד החינוך אל הרשויות המקומיות.
עוגת תקציב החינוך המקומי מתבססת על הכנסות ממשרד החינוך ומהרשות המקומית, תב"ר, תרומות מהמגזר השלישי, סיוע ממוסדות ציבוריים ותשלומי הורים. תקציב בית הספר מחושב לפי מספר הכיתות / התלמידים ובהתאם לצרכים הייחודיים של המוסד. לפי החלוקה הנ"ל, עליה אמון משרד החינוך, הרשות המקומית מעסיקה את עובדיה בתחום החינוך. תשלומי ההורים נקבעים אף הם בידי משרד החינוך, באמצעות חוזר מנכ“ל המשרד.
לבית-הספר ניתן מרחב גמישות באשר לשימוש במשאבי הרשות המקומית ומשרד החינוך וכל חיסכון בסל התפעול בגין התייעלות יישאר לטובתו. מנהל אגף החינוך אחראי על הטיפול בתשתיות, פדגוגיה, גיוס ובקרה תקציבית והוצאה לפועל של החזון החינוכי של ראש הראשות המקומית.
מנהל מחלקת החינוך פועל בזירה פוליטית ועם מספר רב של "שותפים" כמו ראש הרשות, חברי הרשות, יו"ר ועדת החינוך, צוותי החינוך במערכת, הממונה על החינוך, וכמובן משרד החינוך; וגם מול ועדי הורים והורים באופן פרטני.
כפועל יוצא של שינויים במשרד החינוך והאצלת הסמכויות לרשויות המקומיות, התרחבו סמכויותיו של מנהל מחלקת החינוך ברשות המקומית והתחזק מעמדו.
לצד מנהל מחלקת החינוך פועלת ועדת חינוך. זוהי ועדת חובה ברשויות מקומיות, שתפקידה ליזום, לתכנן פעולות בתחום החינוך והחינוך הבלתי פורמאלי, להגיש לאישור המועצה את תוכניותיה ולעקוב אחר יישום התוכניות המאושרות. לוועדת החינוך אין סמכות קבלת החלטות וביצוע אלא דרך מועצת הרשות.
נושא החינוך הוא אחד הנושאים החשובים ברשות ולכן ראש הרשות מעוניין להשפיע ולהיות מעורב. מסיבה זו, בדרך כלל ראש הרשות ממלא את תפקיד יו“ר ועדת החינוך.
החינוך יכול וצריך לשמש מנוף של יצירת תרבות והווי מקומיים שמעודדים גיבוש זהות מקומית קהילתית בבתי הספר וחיבור הקהילה למקום מגוריו. כיום שירותי החינוך הפכו למגדלור שמהווה פרמטר משמעותי בקבלת החלטה על מקום מגורים כמשפחה עם ילדים.
הכותב היה חבר מועצת פרדס חנה כרכור ובעל הבלוג "הזירה המוניציפאלית"
