שחר מילפלדר, בתם הצעירה מארבע בנות של תמיר ויעל מילפלדר ממושב בית יצחק, ציינה לאחרונה שנה מאז התגלה הסרטן בגופה. היום, לאחר ניתוחים, טיפולים והקרנות, שחר נקייה מסרטן וצועדת על שתי רגליים. היא נעזרת בקביים ובסד המייצב את האגן שלה, ומקווה שתוך זמן קצר גם הוא יוסר. שחר עברה בחודש דצמבר 2013 ניתוח מציל חיים נוסף בארצות שעלול היה להסתיים בקטיעת רגל. היא עוברת שיקום בבית לוינשטיין שיימשך תקופה ארוכה, אבל היא מתקדמת ומפתיעה את הצוות הרפואי ביכולות שלה.
מאז שבה המשפחה מארצות הברית, לפני שלושה חודשים, השלימה שחר בעזרת מוריה מבית הספר התיכון רופין את החומר הלימודי שהחסירה, ואף עומדת לגשת לחמש בגרויות. זאת כאשר לשתיים מהן, באנגלית ובמתמטיקה, היא ניגשת עם ציון מגן של 100.
"היא ממוקדת מטרה ואנחנו החיילים שלה", אומרת יעל מילפלדר אמה של שחר. "ה-MRI האחרון היה נקי. אנחנו צריכים להגיע לארצות הברית לביקורת ולניתוח פלסטי נוסף, אבל זה 'קטן עלינו'. אנחנו מסתכלים קדימה וזה מה שחשוב".
"לא היתה סיבה לדאגה"
שחר, בת 17, היא מודל לנערה המתמודדת עם מחלת הסרטן באצילות נפש. כשחקנית כדורסל גם את ההתמודדות עם המחלה היא עוברת כספורטאית. לפני שנה בדיוק כשחזרה מאימון כדורסל היא הפנתה את תשומת ליבה של אמה, כי לאחר שמיששה את עצמה הרגישה במשהו במותן השמאלי. משהו לא סימטרי בגוף. ההורים לא ייחסו לזה חשיבות והסבירו כי הגוף של כולם אינו סמטרי. רק אחרי חודש, משלא הרפתה, נקבע תור לרופא.
"שחר היא בחורה בריאה, רזה, אתלטית, אוכלת טוב ולא היתה לנו שום סיבה לדאגה. קבעתי לה תור רק כדי לרצות אותה. רופא הילדים שבדק אותה אמר שצריך לעשות לה בירור מקיף בבית החולים. בבדיקת MRI בשניידר גילו גידול גדול באגן, סוג נדיר של סרטן העצם. שחר הופנתה בדחיפות לאיכילוב, למחלקה הראשית בארץ המטפלת במקרים מסוג נדיר זה: כונדרוסרקומה- סרטן של הרקמה הרכה בעצם. המחלה פוגעת במבוגרים ושחר היא הילדה היחידה בארץ עם סרטן
מסוג זה. הניתוח באיכילוב היה מיידי ובמהלכו הוצא הגידול ועקב זליגה של הגידול לעצם הכסל נאלצו להסיר גם אותו. בסיום הניתוח הסביר מנהל המחלקה שייתכן ונשארו תאים מיקרוסקופיים וכדי להבטיח את החלמתה יש צורך בהקרנות פרוטון אותן אין בארץ", מספרת אמה של שחר.
בני הזוג יעל ותמיר מילפלדר, בעלי העסק "שלטי עץ בבית יצחק", הבינו שבמלחמה הזו עליהם לקחת פיקוד והחלו להפעיל את מיטב המוחות והאונקולוגים המומחים בתחום הסרקומה בארץ ובעולם. הם נפגשו עם רופאים מומחים מבתי החולים רמב"ם, הדסה ותל השומר, שלחו ביופסיה למומחה בעל שם בינלאומי במיאמי ונעזרו בחוות דעתו ובניסיונו של הרב פירר.
עברו למהדורה הדיגיטלית של "חדשות נתניה"
"זו היתה נסיעת חירום"
המחלה של שחר נמצאת ברשימה של 15 מחלות נדירות שלהן אין מענה רפואי בארץ, ולכן המדינה מחויבת לשלוח אותה ואת והוריה לחו"ל לקבלת הקרנות פרוטון. הקרנות מיוננות הניתנות בארץ לא מתאימות בשום תנאי לטיפול שהיה נחוץ למיגור התאים הסרטניםי והיו עלולות להסב נזקים בלתי הפיכים לאגן ולאיברים חיוניים נוספים.
"זו היתה נסיעת חירום. כחברי קופת חולים לאומית נאלצנו לדרוש בתקיפות את אשר מגיע לנו באשר לקבלת אישורי מימון ההטסה והטיפולים, דבר שבשעה קשה זו לא היה פשוט כלל ועיקר. בתחילה טענו נציגי לאומית שיש הקרנות בארץ ושלא הוכח שהטיפול בארצות הברית הוא מציל חיים. נדרשנו להגיב בחריפות עד אשר התקבל האישור".
לפני 10 שנים עשו ההורים ביטוח בריאות פרטי לבנותיהם. "בבואנו למשרדי הביטוח התקבלנו בחום ובדאגה רבה על ידי המשנה למנכ"ל פרדי רוזנפלד שאמר: 'אתם תדאגו למלחמה על חייה של שחר ואנחנו נדאג לכסף'. מיותר לציין כמה חשובה היתה האמירה הזו. בסופו של דבר גם קופת החולים אישרה את חלקה בהטסה ובטיפולים ובסוף ספטמבר טסנו לניו ג'רסי לקבלת הקרנות פרוטון בתקווה לשוב עם שחר בריאה הביתה".
"המורות והמנהל בקשר"
בארץ נשארו שלוש הבנות הגדולות שניסו להמשיך בשגרת חייהן ותמכו מרחוק. "את העסק המשפחתי השארנו בידיו האמונות של העובד שלנו, אבי ברכה. מעגלי משפחה וחברים תמכו בנו מהרגע הראשון, חבריה של שחר וצוות בית הספר רופין שבו שחר לומדת הפכו להיות משפחתנו השנייה. הנהלת בית הספר ציידה את שחר באייפד שתמך בלמידה מרחוק וכל הזמן מנהל בית הספר והמורות עמדו איתנו בקשר", מספרת יעל.
שחר החלה לקבל את ההקרנות במכון בניו ג'רסי. על מנת להקל על ההתמודדות עם הסרטן החליטו בני המשפחה לנסות ליהנות מהשהות ובמקביל לטיפולים הם טיילו ונפגשו עם ישראלים ויהודים מהקהילה המקומית. לאחר שקיבלה 22 טיפולים מתוך 40 מתוכננים, החלה שחר להתלונן על כאבים בדיוק באזור ממנו הוסר הגידול. משגברו הכאבים בוצע MRI והסתבר שהסרטן חזר גידול בגודל של לימון התפתח תוך פרק זמן קצר יחסית וגרם לכאבים.
"המנתח ד"ר בולנד וד"ר וקסלר קבעו באופן חד משמעית שהניתוח ייאלץ להידחות בכחודש וחצי כדי לתת לגוף להתנקות מההקרנות, וככל שהם הבינו את חומרת המצב היתה סבירות גדולה שיהיה צורך בקטיעת הרגל".
"לא אישרה קטיעה"
ההמתנה של חודש וחצי עד למועד הניתוח היתה מורטת עצבים. שלושה ימים שחר והוריה לא עצמו עין. במכון ההקרנות הכירה שחר את דניאלה, ישראלית בת 24, שולה באותה מחלה נדירה ובין השתיים נולדה חברות אמיצה ואהבה גדולה. לאחר שיחה עם דניאלה, הודיעה שחר להוריה שיש רופאים נוספים בעולם ושהיא אינה מאשרת את הקטיעה כי רגל לא ניתן להשיב בחזרה.
יעל: "שחר היא נערה בוגרת עם חוסן נפשי וחשיבה חיובית. ידעתי שההחלטה שלה איננה ניתנת לשינוי. אמרנו לה שלמרות גילה הצעיר, אנחנו עומדים מאחורי כל החלטה שלה. בפגישה שהתקיימה עם הרופאים המנתחים אמרה שחר שני דברים: שהיא אינה מאשרת קטיעה והסבירה את עמדתה. סנוסף, ביקשה אווירה חיובית בחדר ניתוח, שהרופאים ידברו אליה דברים חיוביים וגם ביניהם. כל זה אמרה שחר לרופאים באנגלית. ד"ר לני ווקסלר, יהודי דתי, אמר לשחר שלמרות שאינו משתתף בניתוחים הוא יהיה לידה ויתפלל עבורה וידבר אליה דברים חיוביים. שחר למעשה החליטה בשבילנו. נושא הקטיעה היה קשה לי באופן מיוחד. אבי שנפטר חודש לפני שהתגלתה המחלה של שחר היה נכה צה"ל קטוע רגל ממלחמת השחרור. נולדתי למציאות הזו".
עם הגיעם של שחר והוריה לארצות הברית, נציגת עמותת "גדולים מהחיים" בארצות הברית, נטע נתנאל, איתרה את המשפחה והעמותה ומתנדביה הרבים, ובראשם היו"ר אבי כהן ובני משפחתו, הפכו להיות הכתובת לכל מחסורם ומענה לכל הדברים הכי בסיסיים בחיי היומיום רחוק מהבית.
להמשך קריאה לחצו על חדשות נתניה
