מה שהכדורסל נתן לו בילדותו, מנסה דניאל מלכה (22), שחקן עירוני נתניה לשעבר, להעביר לילדי מועדוניות ברחבי נתניה שאותם הוא מאמן במסגרת פרויקט HOOPS FOR KIDS שייסד לפני מספר שנים דיוויד קולבורן, הבעלים לשעבר של אליצור ברק נתניה.
מלכה נולד בנתניה ובגיל 12, לאחר שהוריו התגרשו, עבר להתגורר עם אביו. הכדורסל נכנס לחייו עוד כשהיה ילד בבית הספר היסודי בן גוריון והמשיך גם בתקופת התיכון בשרת. "עברתי ילדות לא פשוטה. לאחר שההורים שלי התגרשו, שלושת אחיי ואני גדלנו ללא אמא. חיינו עם אבא, שהוא הבעלים של מוסך אופק. כולנו נרתמנו כצוות להתנהל בחיי הבית. זה היה לא קל אבל היינו חזקים. למדנו לחיות ולהתנהל בצוות, כך שהנטל נפל על כולנו, בעיקר בדאגה לאחינו הצעיר. הדבר המשמעותי בחיי ששמר עליי להישאר במסלול הנכון היה מגרש הכדורסל. המשחק עורר בי מוטיבציה ואתגר להצליח בחיים, להיות תלמיד טוב ולהשיג ציונים טובים. הבנתי שבעבודה קשה, בדיוק כמו בכדורסל, אני יכול רק להרוויח. היום אני רוצה להחזיר לחברה ולתת לאחרים, והצעד הראשון היה לקחת חלק בפרויקט 'סלים לילדים' בנתניה".
מלכה שיחק שנתיים בעמק חפר, שנתיים באליצור עירוני נתניה (לשעבר ברק נתניה) ובחודש האחרון עבר לכוכב יאיר. בשנים האחרונות, עוד לפני שהתגייס ובזמן השירות הצבאי, אימן ילדים בהתנדבות בשכונות ברחבי נתניה. לאחר השחרור נסע לארה"ב לאמן ילדים במחנה קיץ במסגרת הסוכנות היהודית, וכשחזר לארץ קיבל טלפון מחברו דיוויד לדסי שביקש ממנו להצטרף לפרויקט. כיום הוא מאמן בשלוש מועדוניות שלוש פעמים בשבוע. "לא היססתי לרגע. הייתי בטוח שזה מה שאני הולך לעשות השנה. העבודה היום יומית עם הילדים במועדוניות היא התחייבות מבחינתי. אם בעבר הייתי בא לשעה והולך הביתה, עכשיו אני דמות קבועה ומרכזית בחיים שלהם, הילדים האלה מחכים לי בהתרגשות. המטרה שלי לנטוע בהם ביטחון וערכים, ובו זמנית אני אסיר תודה להם שהם נותנים לי חום ואהבה ללא תנאי. אני יודע שהחיים שלהם לא קלים, יש להם בעיות בבית, לפעמים גם בבית הספר, וכשאני רואה אותם מחייכים ונהנים אני מאושר. אני עושה הכל כדי לעזור להם לחלום ולהשתפר כבני אדם וכשחקנים".
מעבר לכדורסל, מנסה מלכה להנחיל לנערים משמעת, דרך ארץ וכיבוד הזולת. "מחמם את הלב לשמוע ממדריכה על ילד שחווה בעיות בבית הספר ובמועדונית, שקשה לו עם ילדים אחרים, אבל אצלי באימון הוא מצטיין במשך שעה שלמה. אני מעודד ומציין אותו לשבח, וזה נותן לו תקווה וכוח להמשיך, גורם לו להאמין בעצמו. לילדים האחרים אני מראה שלא מרימים ידיים, שילד שדבקו בו סטיגמות, שוויתרו עליו, הופך להיות מצטיין כי יש לו את זה. בשבילי זהו הישג ותחושת סיפוק הכי גדולה בעולם".
מלכה מספר כי לא פעם הוא מגיע לאימונים אחרי הפסד בקבוצת הבוגרים ומצב רוחו לא בשמיים, אבל הילדים הופכים את הקערה על פיה. "אני כועס ועצבני עד הכניסה למועדונית. שם הכל משתנה כשאני פוגש את 27 הילדים שמצפים לי ומקבלים אותי באהבה ובהתרגשות כאילו כל יום הוא יום הפרס שלהם. זה מחמם את הלב, אי אפשר להישאר אדיש לזה ואז ישר חוזר לי החיוך לפנים. הם לא מודעים כמה כוח, אושר וסיפוק עצמי הם נותנים לי. אני מאמין במשפט קטן וחכם שאומר: 'אתה יכול לבחור לעסוק בעצמך ואתה יכול לבחור לעסוק בדברים גדולים יותר'. HOOPS FOR KIDS – זה לגמרי גדול יותר".
הכדורסל הוא מהות הפרויקט, אבל הדברים שנלווים מסביב הם שעוזרים לילדים לרכוש כלים לחיים. "באמצעות האלמנט החינוכי שטמון בכדורסל ובעזרתם של שחקנים בוגרים, אנחנו נותנים לילדים כלים לחיים, עוזרים להם להשתלב חברתית, לשכוח מהצרות בבית ולהתרכז בדברים הטובים שספורט יכול לתת. זה כמו שילד חסר ביטחון מקבל הזדמנות לעלות על במה ולהוכיח את הכשרון שלו. כאן אנחנו מאפשרים לילדים להוכיח את הכישרון שלהם על המגרש, לפרוח במהלך אימון, לספוג אנרגיות טובות ולחזור הביתה עם מטען חיובי לחיי היום יום. כל מה שהם לומדים על המגרש – עבודת צוות, משמעת, ביטחון עצמי, מנהיגות, להיות דוגמה לאחר – הם לוקחים איתם לחיים. המטרה לגרום להם להאמין בעצמם ולחלום בגדול. העובדה ששחקנים בוגרים מתעניינים בהם, משחקים איתם, מאמנים אותם, נותנים להם טעימה של משהו אחר בחיים – כל אלה מעוררים בהם מוטיבציה לשאוף, לחלום ולהצליח".
