"כשסגיב היה ילד קטן, בשנות ה-70, והשיר 'רציתי שתדע' של עוזי חיטמן הופיע בפסטיבל הילדים, סגיב שר את השיר ולא התחיל ישר מהשורה 'אלוהים שלי רציתי שתדע', אלא 'ניגן בפה' גם את צלילי ההקדמה לשיר. אז הבנתי שהוא מוזיקלי במיוחד", אומרת כרמלה כהן, אמו של סגיב כהן, מוזיקאי עסוק ומצליח ותושב פרדס חנה.
היא בת 64 וגרה ב-20 השנה האחרונות במושב אלישיב. אמא לסגיב ולשתי אחיותיו הצעירות וסבתא ל-12 נכדים, 5 מהם הם ילדיו של סגיב. עברה לפני 20 שנה לגור במושב אלישיב. לפני כן חיה המשפחה בפרדס חנה, אליה עברה מזכרון יעקב בילדותו של סגיב. היא מספרת בשמחה על דרכו המוזיקלית של בנה ועל החיים לצידו – מנקודת מבטה של אם.
"הבית שלנו היה תמיד מלא מוזיקה. שמענו מגוון רחב של דברים, החל מסיימון וגרפונקל ועד לצלילי העוד וצלילים תימניים. נחמן, אביו של סגיב, הוא מוזיקאי, שר בחפלות ומנגן על תוף. כל פעם שהמשפחה הייתה מתאספת, כולם היו שרים וסגיב תמיד היה ליד הפח שניגנו עליו. כל הזמן היו תקליטים בבית, כילד קטן הוא הלך לישון עם אוזניות – מוזיקה, תקליטי סיפורים והמון המון שירים. הוא היה מאוד מחובר גם לצלילים ששמע בבית הכנסת. זאת הייתה האווירה וזה מה שספג, וזה כנראה גם משהו מולד שטבוע בו".
כרמלה מציגה תמונה של סגיב כתינוק בן כחצי שנה. האוזניות על האוזניים והוא נראה מבסוט מהחיים.
חשבת שיום יבוא והוא יתפרנס מזה?
"לא, בשלב ההוא בכלל לא. כשהוא היה בגן חובה שלחתי אותו ללמוד פסנתר, הילד לא רצה, והנחתי לו. בכל זאת הוא התבלט במוזיקה, בשירה בהופעות בבית הספר, לקראת בר מצווה קנינו לו גיטרה ופסנתר, ובבר מצווה שלו הוא שר. הוא למד לנגן 'לפי שמיעה', ניגן והתאמן. הכלים פשוט הכניסו אותו לזה. ועדיין, חשבתי שזה רק תחביב".
לימים סיפר לה סגיב שבהיותו בתיכון כבר התחיל לכתוב שירים. "ראיתי שהוא מחובר לזה, אבל אז לא ראיתי בזה משהו עתידי. הוא התחיל להופיע עם חברים במועדונים ופאבים. אחר כך הייתה אכזבה כשהוא עבר את כל שלבי הקבלה ללהקה צבאית, ובשלב האחרון נפל. כמובן, כמו תמיד אצלי בבית, העבודה היא להתמודד עם קשיים ואכזבות כאלה ולהמשיך הלאה, ואכן הוא המשיך הלאה".
השמיים הם הגבול
כרמלה מספרת שאחרי הצבא היה ברור לסגיב שעליו להמשיך וללמוד מקצוע. "זה השדר שקיבל מאיתנו. הוא רצה ללמוד מחשבים, ואחר כך בא ושיתף אותנו בכך שהוא לא מוצא את עצמו, שמה שיושב לו כל הזמן בראש זה מוזיקה והוא לא מתחבר לשום דבר אחר. אמרתי לו: 'אז לך ללמוד מוזיקה. תלמד ברצינות', נתתי לו את ברכת הדרך ואמרתי לו שאעזור לו. הוא הלך ללמוד ממקום של הנאה, זיכוך, משמעות והיה מאושר. משם הוא פרץ קדימה, הלך להרכבים שונים, הופיע במקביל והשמיים הם הגבול.
"מנקודת המבט של אמא, סגיב הפך לאדם מאוד ערכי, שבא ממקום של צניעות ואמונה בעצמו ובקב"ה, וכשהוא כתב ושר, מלכתחילה היה לו הסגנון שלו והיה נאמן לדרך שלו. הוא מאוד רוחני. מאז שספג בבית הכנסת את הצלילים, הרוח, הנשמה, הוא פשוט הלך עם ה'אני מאמין' שלו. גם אם מישהו היה מנסה לשכנע אותו לעשות דברים אחרים במוזיקה, הוא המשיך עם האהבות שלו, הנשמה היתרה שלו, מי שהוא, וככה הביא את עצמו לייחודיות. משנה לו איך זה מסווג, ז'אנר מזרחי או לא מזרחי, הוא עושה כמו שהוא יודע ומאמין, ולדעתי, הנאמנות הזאת הביאה אותו למקום שהוא נמצא בו".
זה לא תמיד מקל על הדרך, כלכלית.
"נכון. הוא לא בחל בדרך בעבודות מזדמנות שעשה כדי לקיים את עצמו, ואת הדיסק הראשון הוציא בזיעת אפיו. אין ספק שבהתחלה זה לא פשוט, עד שאמן מתברג ומוצא את עצמו".
כיום סגיב עסוק במובן החיובי. "מעט מאוד יוצא לנו היום לשבת בניחותא ולדבר, כי הוא עסוק מאוד. היו לו עכשיו שבועות של מופעי קיץ, תשובה, סליחות. רגע הוא פה ורגע הוא שם. אני שמחה לדעת שהוא עסוק ושיש פרנסה", מספרת כרמלה, שלמעשה, בזמן השיחה איתי היא בדרכה להופעה של סגיב במרכז לאמנויות הבמה בפרדס חנה. "אני מאוד משתדלת ללכת להופעות שלו, בעיקר לאלה שמתקיימות קרוב. אני חווה שם משהו מדהים: כל פעם אני נהנית מחדש, גם אם ראיתי את אותה הופעה כמה פעמים. יש לי ברכב דיסקים שלו שאני שומעת בדרכים. עכשיו אני שומעת את דיסק התפילות שלו לימים הנוראים. זה מאוד מחבר אותי לימי התשובה שאנחנו נמצאים בהם".
סגיב, מספרת אמו, כותב גם שירים לאמנים לפי בקשה: גלי עטרי, דקלון, אהובה עוזרי. "בהופעה האחרונה שלו עם אהובה עוזרי, מספרת כרמלה, התרגשה במיוחד: "התרגשתי עד דמעות והייתי מאוד גאה בו על היכולת שלו לתת את המקום הנכון והמכבד לאמן שלצידו, בין אם הוא צעיר ובין אם הוא מבוגר, ועם אהובה עוזרי זה היה מיוחד: מכיוון שהיא מתקשה לשיר, הוא הפך לקול שלה, לפה שלה. היא מנגנת והוא שר. הוא היה שותף לבחירה בה כשקיבלה לאחרונה פרס, ובכל פעם שהיא על הבמה איתו, זו גאווה שלי כאם".
גם האחות הצעירה במשפחה, ברקת בת ה~32, עוסקת במוזיקה בעקיפין. "הבת הבינונית יצאה כמוני: אוהבת להקשיב למוזיקה ולהצטרף בשירה, אך לא עוסקת בזה מעבר לכך. ברקת עוסקת במוזיקה לגני הילדים והופיעה עם סגיב תקופה מסוימת".
כרמלה, פנסיונרית של משרד החינוך, עוסקת כיום בהדרכת הורים לפי שיטת אדלר, ועובדת עם קבוצות הורים. "סגיב כתב לי שיר ליום הולדתי ה~50, 'אמא', ואני משמיעה את השיר בקבוצות שלי. השמעתי אותו כשעסקנו בנושא שייכות, מה הילד רוצה, והחיבוק של האם שהילד לא ישכח לעולם, האהבה שהיא נותנת. ריגש אותי שבשיר הזה ניכר שתחושת השייכות שלו מאוד גדולה. עד היום, כשאני באה אליו, אני נותנת לו חיבוק של אמא".
