בכל שלב בחיים אפשר לעשות שינוי, ולפעמים הסבה מקצועית פשוטה יכולה להוציא אדם מלופ שנראה ללא מוצא ולחבר אותו לחיי שמחה ועשייה. אורלי ויסוצקי, תושבת בנימינה ב-16 שנים האחרונות, בת 49, נשואה ואם לשניים, עשתה שינוי כזה כשעברה ממסך המחשב הביתי לעולם המכשכשים בזנב, הנבחנים שובי הלב והמחייכים בכל שיניהם.
מרגע שסיימה את הצבא נכנסה ישר למסלול ברור מאוד: גרפיקה. "צמחתי לתוך עולם הדפוס. התחלתי כשעוד לא עבדו עם מחשב, ועשיתי קורס מונטז'רים, הכנה לדפוס של פעם, מקצוע שכיום, בעידן המחשב, כבר לא קיים. עבדתי במספר מקומות כגרפיקאית, עשיתי תוך כדי העבודה את המעבר לעבודה במחשב, ובמקום העבודה האחרון שלי עבדתי כשכירה מהבית במשך 15 שנים".
בשלב הזה, היא מעידה על עצמה, הייתה שחוקה לגמרי מהמקצוע, אך התקשתה לצאת מכלוב הזהב של מקום מסודר ובטוח. הדחיפה לשינוי הונחתה עליה לבסוף כעובדה מהצד השני, כמו שרבים מאיתנו חולמים לפעמים שיקרה להם: היא פוטרה מעבודתה. "במקום העבודה עשו שינויים גדולים ויום אחד פוטרתי. לא רציתי להתחיל מחדש בתחומי, לעבוד בבית דפוס במשכורת מינימום, ולא רציתי לשבת יותר מול מחשב. הגוף שלי כבר צעק 'הצילו'. היו לי כאבים קשים בגב ובידיים, ואחרי כל כך הרבה שנים, רציתי לצאת החוצה ולעשות משהו אחר לגמרי. רציתי עבודה פיזית יותר, וחיפשתי משהו שאהנה ממנו במחצית השנייה של חיי. במשך מספר חודשים הסתובבתי בלי עבודה. חשבתי לעבוד בפנימייה עם בני נוער, אבל משהו בתוכי אמר לי שזה לא הדבר שיתאים לי באמת. יום אחד לקחתי את הכלבה שלי לספרית הכלבים, כפי שהייתי עושה תמיד, וראיתי את הספרית יורדת במדרגות ביתה עם חיוך על פניה, מרוצה מהחיים. הייתה לי הארה באותו רגע, אמרתי: 'למה לא אני?' ותוך ימים ספורים מצאתי קורס הסבה מקצועית לספרות כלבים בבית הספר 'ארבע על ארבע' בכפר הס. סיימתי ללמוד ובספטמבר 2015 פתחתי מספרה קטנה, אינטימית ומסודרת בבנימינה. בקורס פגשתי אנשים מדהימים, וחיי השתנו לגמרי. אני מאוד מחוברת לעבודה החדשה. מאדם מדוכא הפכתי לאדם מאושר".
איך הגיבה המשפחה לרעיון של שינוי קיצוני כזה של הקריירה?
"כשהעליתי את הרעיון בפני משפחתי, כולם נדלקו מיד, מאוד עזרו ותמכו".
למרות שם המספרה, "הכלבלבייה", באים אליה גם חתולים. "יש חתולים ארוכי שיער שנוצרות אצלם 'ראסטות' שיש לטפל בהן. מכיוון שאת הסכמתם של החתולים לטיפול קשה עוד יותר להשיג מאשר את זו של הכלבים, אני עובדת עם וטרינר שנותן לחתולים חומר מטשטש בתחילת התספורת".
ספרות כלבים היא כבר מזמן לא רק עבודה עונתית שנעשית בעיקר באביב ובתחילת הקיץ, כפי שהיה מקובל פעם. "אנשים באים יותר בקיץ, כי אז הם בטוחים שהכלב סובל מחום. אבל הכלב צריך תחזוקה כל השנה. הצרכים שהוא עושה נתפסים לו בפרווה וזה מסריח, והוא צריך טיפול ניקיון גם בחורף, גם אם לא עושים לו תספורת, כדי שיהיה נקי ונעים בבית. יש אנשים שרוצים עבור כלביהם תספורות מעוצבות, אבל אחרים פשוט מביאים אלי את הכלב לצורך תחזוקה: דילול, סירוק, הוצאת הראסטות, ניקוי אוזניים, גזירת ציפורניים".
ההנאה הגדולה שלה מהעבודה היא מהאינטראקציה עם הכלבים. "יש כלבים שפוחדים מאוד בפעם הראשונה שהם מגיעים. זה טבעי: הם מגיעים למקום חדש להם, גדול, מלא בריח של כלבים אחרים, פוחדים מהרעש שעושה מכונת הפן וצריך להרגיע אותם, להעביר להם את המסר שזה לא כואב, שלא עושים להם שום דבר רע, שהרעש הוא רק רעש. אי אפשר לגשת אל הכלבים בכוח, הכל חייב להיעשות בהסכמתם ומתוך כבוד אליהם. זה תהליך מאוד עדין שאין בו שום כוחניות, ובסופו הם מבינים שאני פועלת לטובתם, ובביקורים הבאים כבר אפשר לראות כלבים נכנסים בריצה וקופצים מרצונם על השולחן ומהשולחן לאמבטיה, מושיטים לי רגל אחרי רגל ומשתתפים באופן ממש פעיל בתספורת".
אתה בלחץ? הכלב בלחץ
הגישה הפסיכולוגית-אמפתית שלה לאו דווקא אופיינית לכל העוסקים במלאכה. "לפני כמה זמן בא אליי אדם שהביא כלבה גדולה לתספורת, לא הכביר מילים והלך מהמקום בזמן התספורת. עבדתי עם הכלבה, והיא הייתה מדהימה, רגועה וטובה. בפעם הבאה שהוא הביא אותה שוב, היא רצה מיד פנימה, קפצה על השולחן וחיכתה שאתחיל. האיש נדהם. הוא סיפר שתמיד היא הייתה מתנגדת לתספורת, פוחדת, נובחת ותוקפנית. אמרתי לו שאצלי ההתנהגות שלה נהדרת".
ויסוצקי מעידה על עצמה שתמיד היה לה קשר מיוחד לכלבים. "כל חיי היו לי כלבים. כיום יש לי שתי כלבות, וולי וטיקה. כלבים הם נשמות שמרגישות, חושבות, מבינות וזוכרות דברים. הם מרגישים חזק את התדר שלך. מיד רואים על כלב אם הוא כלב שמח או כלב עצוב, אם מתייחסים אליו לא יפה. באים לכאן בעלי כלבים שמספרים שזה הכלב הראשון שלהם, ושלפני שאימצו אותו ממש נגעלו מחיות, ואז הגיע הכלב לביתם ולחייהם בנסיבות כלשהן – דרך הילדים, למשל- והם התאהבו בו, ולכולם נפתח הלב".
עם כל הכבוד לבעלי החיים, העבודה עם חיות המחמד יוצרת מפגשים מיוחדים גם עם אנשים. "זה הלחיץ אותי בתחילה. מעבודה מאוד מבודדת שעשיתי קודם, אני עם עצמי מול מסך המחשב, נחתתי בעבודה שבה בכל יום אני פוגשת אנשים חדשים ומנהלת איתם תקשורת. מדבר שחששתי ממנו זה הפך לאחת ההנאות הגדולות של העבודה. כשהכלב לחוץ, לעיתים קרובות זה בגלל שגם בעליו לחוץ, וצריך לעבוד עם הבעלים כדי להרגיע את הכלב. בשבוע שעבר הגיעה מישהי עם כלב קצר שיער שהיה זקוק רק למקלחת והברשה, וראיתי שהיא בלחץ גדול, כאילו הביאה את הכלב למקום נורא. היא אמרה: 'את הולכת להבריש אותו על השולחן ולהכניס אותו לאמבטיה? אין סיכוי שתצליחי! הוא נורא פוחד!'. שאלתי אותה: 'מי פוחד, את או הוא?'. היא צחקה והחליטה לצאת מהמקום בזמן הטיפול, ורמת הלחץ של הכלב ירדה משמעותית".
במבט לאחור, את יכולה לומר שעשו לך טובה כשפיטרו אותך מהעבודה בגרפיקה?
"לגמרי! לומר את האמת, כבר ברגע שאמרו לי שאני מפוטרת, הרגשתי אושר".
4 קטנות עם אורלי ויסוצקי
- מודל לחיקוי: שיטת ימימה, שאותה אני לומדת.
2. מה לא תאכלי לעולם? בשר עגל או כבד אווז.
3. מה לא יודעים עלייך? אני לא פוחדת משום בעל חיים, גם לא מנחש, אבל דווקא ג'וקים מפחידים אותי.
4. מה הדבר הראשון שאת עושה כשאת קמה בבוקר? יושבת עם עצמי ושותה קפה בנחת.
