ד"ר רונית נשר מזכרון יעקב, מטפלת ומייעצת לאנשים, זוגות, משפחות ועסקים, מגדירה את עצמה כ"פסיכותרפיסטית עם כובע קסמים". "'כובע קסמים' לא אומר שטיקים וטריקים. זה אומר שהטכניקות שאני משתמשת בהן ושאספתי כל השנים, יכולות לעשות קסמים. קסם זה כל מה שלא מצפים לו. כילדה, ידעתי ליצור יש מאין ואמרו עליי שאני פיה או ילדה קוסמת. מבחינתי, אני ממשיכה לעשות עד היום את מה שעשיתי כילדה בחיפה, כשדיברתי עם החברות ועזרתי להן. נוספו לזה בינתיים רק כמה תארים, שעות טיפול וניסיון".
היא נולדה בחיפה לפני 47 שנים, והגיעה לזכרון יעקב לפני 15 שנים, בעקבות פרק ב' בו היא נמצאת. "הייתי 'ילדה הורית', היא מספרת, "גדלתי במשפחה של ניצולי שואה, הורים מקסימים שגידלו אותנו עם הרבה חום ואהבה ועמדו גם בפני אתגרי חיים רבים. הייתי האחות הבכורה מבין שתי אחיות, והמשפחה עברה הרבה משברים, גם פיזיים, כשההורים היו חולים, וגם כלכליים, כשהמשפחה עברה פשיטת רגל טראומטית מאוד כשהייתי ילדה. עמדתי במצבים בהם הייתי צריכה לקחת אחריות על המשפחה. הייתי בצופים ובתנועת נוער נוספת, בגיל 11 נסעתי למחנה קיץ בפורטוגל. שם נפתח לי העולם. התבגרתי מהר, הבנתי שלחיים יש דברים נהדרים להציע. האישיות הטיפולית וההדרכתית שלי נפתחה במקביל. מגיל קטן עשיתי יום הולדת לילדים בשכונה, הייתי בוועדת כיתה ועוד. עם השנים, אחרי סמינרי הדרכה ותפקיד של מד"נית בצבא, ראיתי שמאוד מושך אותי הנושא של אוכלוסיות נזקקות. בעצם הצבא הגדיר את הכיוון הטיפולי שאליו פניתי".
צילומים: מקס מורון
השילוב שהיא עושה עד היום בין עבודה אנרגטית עם העולמות שמעבר ועבודה פסיכותרפויטית קונבנציונלית יותר, התחילה כשהייתה בת 26. "התחתנתי והייתי עובדת סוציאלית קהילתית בעיריית תל אביב, אבל רציתי להיות עצמאית ולפתוח קליניקה משלי. כולם מסביב אמרו לי שאני מטורפת, כי אני ובעלי אז רק התחתנו וקנינו דירה, הייתה משכנתה, והרי לא עוזבים עבודה מסודרת בעירייה… התפטרתי בכל זאת, הלכתי לטיפול וגיליתי שטיפול באמצעות דיבור בלבד לא עוזר לי. לדבר אני יכולה גם עם עצמי. הייתה לי פסיכותרפיסטית מדהימה, אבל הרגשתי שזה לא עוזר לי. בדרך קסם הגעתי לפסיכותרפיסטית טרנס-פרסונלית בשם אורית כהן רז, ואצלה הרגשתי ש'ככה אני רוצה להיות'. הדליק אותי, כבחורה צעירה, שאני יכולה לדבר על משהו ואז לשכב על מיטת טיפולים ולקבל הילינג. ההתקדמות הייתה בצעדי ענק, והרגשתי שאני מקבלת מענה ברמות מאוד עמוקות. הבנתי שאני לא רוצה רק תואר קונבנציונלי והתחלתי לימודי הילינג, שנחשב אז לתחום ביזארי".
כמו בית קטן בערבה
נשר התקדמה בשני מסלולים, למדה קורסים, רכשה תארים ויישמה אותם בפסיכותרפיה, הנחיית קבוצות וטיפול קבוצתי בשיטת גשטלט, וגם התפתחה בכובע האקדמי כשלימדה באוניברסיטאות בארץ ובחו"ל. "לצד זה התפתח התחום המסקרן ופותח האופקים בעיניי, האנרגיה. במשך שנתיים-שלוש, בסוף שנות ה-90, עבדתי במקביל. היו לי מטופלים שהגיעו להילינג, מדיטציה או עבודה אנרגטית, והיו מטופלים שהגיעו לטיפול פסיכו-דינמי, מאוד קונבנציונלי. למרות שתמיד עבדתי בגשטלט – טיפול משחקי, הומוריסטי, מלא חיים. אני לא נכנסת לפוזה רשמית כשאני מגיעה לקליניקה. אני מביאה את מי שאני, והקשר האנושי, לדעתי, מרפא יותר".
לקראת שנות ה-2000 התאחדו המסלולים. "היום רוב המטופלים שלי נהנים משני העולמות, מטיפול 'רגיל' ושיחתי וגם מכל השאר. יש שבאים לטיפול 'רגיל' כי מפנים אותם – דרך האוניברסיטה, למשל – אבל אם אני רואה שמתאים להם גם משהו אחר, אני מציעה. מגיעים אנשים מחברות הייטק שמכסות טיפולים, ונחשפים אצלי למשהו שלא חשבו עליו. אני מאוד אוהבת את הקליניקה. תענוג לראות אנשים גדלים לי מול העיניים וחוזרים במקום אחר בחיים. אני מרגישה כמעט כמו רופא המשפחה בבית קטן בערבה, ואוהבת את המקום האישי הקרוב האינטימי החם כמו במשפחה".
אם נשר נראית לחלקכם מוכרת, זה לא במקרה: היא כיכבה כבעלת מקצוע בכמה תוכניות טלוויזיה, כשגולת הכותרת הייתה תוכנית משלה, "חוות דעת בפסיכולוגיה" ששודרה בערוץ 10 בשנים 2007-2008 ואחר כך רצה בשידורים חוזרים. "זה התחיל בצורה מצחיקה: באתי להתארח בתוכנית בוקר בערוץ 10, שבה ראיינו אותי בנושא חלומות. בסוף הראיון דיברו איתי על תוכנית משלי. בתוכנית בחרתי בכל פעם נושא שרציתי לדבר עליו, והבאתי לאולפן אורחים ואנשי מקצוע. זה היה כיף אדיר, אבל מה שלא יודעים זה שהתחלתי את התוכנית שבוע אחרי השבעה על אבא שלי, וההתחלה הייתה מהולה בפרידה לא קלה. זה קורה לי הרבה בחיים, אחרי פרידות ושינויים משמעותיים יש פריצה ופריחה גדולה. אחר כך אמא שלי חלתה, בפעם המאה בערך, בעוד סוג של סרטן, ואז התחלתי לכתוב את הדוקטורט שלי, בו חקרתי את ההיסטוריה של הטיפול הקבוצתי בארץ מקום המדינה ועד היום. למעשה, סיפרתי את הסיפור של המדינה והטיפול הקבוצתי דרך הסיפור של אמי, שעלתה לארץ בעלייה שהגיעה מקפריסין, והסיפור של משפחתה. אמי ליוותה את הדוקטורט ועשיתי אותו בהשראתה, אך נפטרה לפני שהסתיים ולא זכתה להגיע לטקס הסיום".
טיול טיפול בחו"ל
חלק חשוב לא פחות מחייה כיום תופסות הסדנאות שהיא מעבירה, בארץ ובחו"ל. יש שני סוגים של סדנאות, סדנאות קיץ באי היווני פארוס וסדנאות חורף בצ'כיה. "בפארוס אני מעבירה סדנה על חלומות. אנשים באים לעבוד דרך חלומות שלהם, להכיר את עצמם ולהגשים את עצמם. זה מתאים גם לאנשים שלא זוכרים חלומות כי אני עובדת גם בשיטה מיוחדת שנקראת 'חלום קבוצתי', ולא מדובר רק בחלומות לילה. הסדנה כוללת גם נופש, ים, חופש, נשימה. יש משתתפים שחוזרים אליה כל שנה".
הסדנה השנייה, "החופש להיות מי שאני", נערכת בפברואר הקרוב לראשונה בצ'כיה, אחרי שנערכה מספר פעמים בארץ. "אני עושה אותה ביחד עם חבר טוב שלי, אודי עוז, מנחה קבוצות תהליכיות המשלבות תנועה ופסיכודרמה, מלווה ומוביל תהליכים אישיים, מורה לאימפרוביזציה בתנועה וקונטקט. אני ואודי נפגשנו בפארוס, אחרי שעשיתי סדנת חלומות ולפני שהוא עשה סדנת ריקוד מרפא. ראינו שהעולמות שלנו מתחברים והתחלנו לבלות הרבה ביחד, ללמד ביחד ולהעביר סדנאות. אנחנו משתמשים בגשטלט, פסיכודרמה, אימפרוביזציה בתנועה ועוד. הסדנה הזאת עוזרת לזוז קדימה בכל תחום, מבפנים ומבחוץ, ואנחנו מקבלים עליה המון פידבקים מאנשים שאומרים שהיא נשארת איתם אחר כך. לסדנה הקרובה בצ'כיה בחרנו מלון ספא מפנק שנמצא בנוף מדהים. יש בארץ עניין שעושים סדנאות 'מודעות' ו'רוחניות' במקומות מאוד פשוטים. זה דבר יפה, אבל אנחנו הלכנו כאן על ההיפך. הסדנה, בת שישה ימים, מתחילה בוולנטיין דיי, ויש המון התרגשות לקראת מה שיעלה בה. אנחנו מתכננים פעילות מיוחדת, יש, למשל, טיול מזחלות ועוד הפתעות.
מי מגיע לסדנאות?
"מגיעים אנשים באמצע החיים, בני 60-30, שעברו דבר או שניים בחיים. הסדנאות לא טיפוליות. זוג שהגיע לסדנה שלנו ובמהלך הסדנה רצו לעבוד על הקשר עם ילדיהם, המקום שבו הם מרגישים שהחיים המטורפים לא מאפשרים להם זמן עם הילדים. האישה סיפרה שהיא מרגישה שהיא חיה חיים מאוד אפורים ורוצה לעבוד במשהו מעניין. יש תרגיל בסדנה שנקרא 'תבלין החיים', ועוסק בשאלה אילו תבלינים, איכויות, רוצים להוסיף לחיים. אחרי שהם חזרו לארץ, הם סיפרו שיישמו את התרגילים מהסדנה, גם עם ילדיהם. האישה הבינה שהיא לא רוצה להיות שכירה אלא עצמאית. חייה השתנו לגמרי. הגבר התחיל לראות איך הוא יכול להכניס שמחה ואיכויות חדשות לחייהם עם הילדים. הוא חשב על זה גם קודם, אבל זה לא היה נגיש לו. משהו בפאן והקלילות והנוכחות שלנו בסדנה דחף אותו לזה. הסדנה שינתה להם את המשפחה והחיים".
