אין לי אלא כבוד לכל בן אדם מאמין. בן אדם יכול לשלם עבור אמונתו וגם זה לגיטימי. הוא יכול לשלם במזומן, בוויזה, במתנות, כל עוד הוא לא מרגיש מנוצל וכל עוד אין בתהליך האמונה שום דבר המעיד על מעשה פלילי, למעט אולי גניבת דעת. אבל גם זה עניין של השקפת עולם. ' 'תרבות" החצרות של המקובלים יודעי הסוד, שפורחת באחרונה ומשכה אליה את כל שועי הארץ, החל מאנשי עסקים, דרך פוליטיקאים ובעלי משרות ציבוריות רמות, היא סוג של עיסוק שיכול להתקיים רק במדינה שאין לה שום בעיות קיום על סדר יומה הציבורי.
ברגע שמקבלי ההחלטות שלנו, המופקדים על שלום הציבור חוזרים אלפי שנים רוורס במהלך ההיסטוריה ומקבלים את החלטותיהם כמו היוונים הקדמונים שהחליטו בעזרת האורקול מדלפי בשאלות הרות גורל של מלחמה ושלום. כאן מישהו אחראי חייב לקום ולנתק, אפילו בחקיקה, את הקשר המסוכן והלא רציונאלי, קשר חברתי לכאורה בין המגיה השחורה לבין משרתי הציבור.
אבל דווקא פה אני לא מאשים את אנשי החצרות, אלא יותר את משרתי הציבור, נראה לי שהעגל רוצה לינוק והפרה רוצה להיניק במידה שווה. דוגמה ראויה לציון היא ראש השב"כ לשעבר, יובל דיסקין. אנשיו של הרב פינטו, נתנו לו עט מתנה מהרב וביקשוהו לחתום על מסמכים. רק בעט הזו של הרב, סגולה למזל והצלחה. יובל דיסקין העיף אותם מכל המדרגות, וכך ראוי שהיה עושה כל אדם הנושא במשרה ציבורית, אבל בינינו, כמה דיסקין יש לנו היום בשירות הציבורי? הולך ופוחת הדור, לצערנו.