יום שני , אוקטובר 15 2018
בית / שרון / זכרון יעקב / מיסטר רטרו
שלומי גור
"כשאני רואה חפץ שמדליק אותי, אני תיכף מדמיין איפה הוא יעמוד". שלומי גור (צילום: איילת קדם)

מיסטר רטרו

"מאז ומתמיד אני אוסף עתיקות", אומר שלומי גור, 63, מזכרון יעקב נשוי בשנית לדפנה, מורה לגיטרה וזמרת. "כילד אספתי מכשירי רדיו ישנים. אחר כך באו כל מיני סכינים, חרבות וכדים מנחושת ובהמשך גם ציורים, שטיחים, שולחנות ומה לא". 
במשך השנים אגר גור חפצים רבים, אך כשהתגרש השאיר אותם בבית גרושתו, וכשעבר לזכרון יעקב החל לאגור אוסף חדש. "זה בסדר גמור, אין לי טענות: יש כאלה שקונים עתיקות בהמון כסף, אני קונה בפרוטות או מוצא בזבל".

שלומי גור
"כשאני רואה חפץ שמדליק אותי, אני תיכף מדמיין איפה הוא יעמוד". שלומי גור (צילום: איילת קדם)

דוגמאות לחפצים אותם מצא ליד פחי אשפה לא חסרות לו.

"בחג שבועות האחרון", הוא מגלה, "מצאתי שמונה ציורים, רישומים וציורי שמן, ליד אחד הפחים ביישוב. אני מעריך שכל אחת מהגדולות שווה כ-1000 שקלים וכל אחד מהאיורים הקטנים כ-500. ליד הציורים הייתה מונחת מזוודה ובה צלחת פורצלן מדהימה בת כ-60 שנה, מגשים עשויי נחושת ושתי כפות גדולות עשויות נחושת גם הן".

אני לא מספיקה להתפעל וכבר הוא מצביע על כורסא מרופדת עשויה מעץ מלא שלרגליה ועל משענתה פיתוחי עץ מרהיבים: "גם אותה מצאתי בזבל, ביחד עם סלון שלם. גם את הארון הקטן שאת רואה כאן מצאתי בזבל ושיפצתי".

מניין הידע בשיפוץ רהיטים?

"מאבי. הוא היה בעל מקצוע מעולה ולימד אותי כשהייתי ילד בן פחות מ~10".

אבא ירק עלי

חייו של גור לא היו מעולם קלים. אמו מתה כשהיה בן תשעה חודשים והותירה אחריה אותו ושלוש אחיות. הילדים פוזרו במוסדות והוחזרו לאב כעבור שנה וחצי, כאשר נישא מחדש לקרובת משפחה בת 17. כשהיה בן 10 בלבד, עזב גור את הבית בשנית והפעם לתמיד. "אני אפילו לא יודע אם אבא שלי בכלל אהב אותי", הוא נזכר. "הוא אף פעם לא חיבק ולא נישק, רק ירק עלי. אז בפעם האחרונה שירק עזבתי את הבית".

בתחילה התגורר בבית דודו שבמושב תירוש. משם נדד לקיבוץ נווה ים ואת השירות הצבאי עשה בנח"ל. בשנת 71', במהלך מרדפים בבקעה, יומיים לפני שנולד בנו הבכור, עלה הג'יפ שלו על מוקש. הוא נפצע ושכב מחוסר הכרה במשך 20 יום.

הטרגדיות המשיכו להגיע. גור, שעבד כמנהל אחזקה במשך רוב שנותיו, התגורר במושב נביעות שבסיני, שם יילד בעצמו את בנו מורן ז"ל. מורן נהרג בהיותו בן 17 בתאונת טרקטור שנגרמה על ידי חבריו הטובים.

אחר כך עבר גור לגור בהרצליה והתגרש. את דפנה הכיר לפני 11 שנה ולפני שש שנים נשא אותה לאישה. השניים משלימים זה את זה: היא רגועה ושלווה, הוא אש ולהבות, ושניהם מוקירים חפצים עתיקים וישנים. "אני מקווה מאוד שזאת התחנה האחרונה שלי ובזה יסתיימו הנדודים", הוא אומר.

למה אתה אוסף חפצים?

"כל פעם שאני רואה איזה חפץ עתיק, אני פשוט מתמגנט אליו. אם הוא שבור, אני מתקן. היום כבר אין לי מקום בבית, אז חלק מהחפצים מוחזקים במחסן ואני גם מוכר אותם בדוכנים: בגן שמואל, נתניה ורעננה. מה שיש לי כאן בבית זה כלום. יש לי גם שטיחים ממרוקו, מנורות, חנוכיות וכלי נחושת. קשה לי להסביר למה אני נמשך לעניין, כנראה נולדים עם זה. כשאני רואה חפץ שמדליק אותי, אני תיכף מדמיין איפה הוא יעמוד, איך הוא ייראה בתוך בית".

הכתבה המורחבת ביום שישי "בכל זכרון"

 

בדוק גם

זירת התאונה בצומת אבן שמואל (כביש 40) סמוך לישוב נעם - צילום: שי חמו דוברות מדא

פסח קטלני בכבישים

פסח 2013 מסתמן כחג קטלני במיוחד: בכבישי ישראל נהרגו ב-24 השעות האחרונות 6 בני אדם, בהם הולכי רגל ונוסעים, שנקלעו לתאונות דרכים קשות במיוחד. בנוסף להרוגים, טיפלו עד כה צוותי מד"א בעשרות נפגעים, בהם גם פצועים באורח קשה ואנוש.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *