יום ראשון , ספטמבר 23 2018
בית / שרון / זכרון יעקב / המוזיקה ניצחה

המוזיקה ניצחה

יואב אור (33) וג'ניה סילנקו בת (29) התחילו את היכרותם כבוס ועובדת, המשיכו כחברים טובים, הפכו לזוג, ולפני שלושה שבועות מיסדו את יחסיהם בחתונה, אחרי שבע שנות היכרות. במקביל הם הקימו את ההרכב המוזיקלי ג'ונזי (JonZ), ובמהלך השנה האחרונה, הסוערת והמרגשת במיוחד, חרשו איתו את הארץ ואת אירופה, עברו לגור בגבעת עדה ועכשיו הם הולכים על אלבום בהדסטארט. מה שברור, את שנת הנישואים הראשונה הזאת הם לא ישכחו.

יואב נולד וגדל בגבעת עדה, דור רביעי במושבה, ומילדותו נטה, במקביל לציור, למוזיקה והיה מנגן בפסנתר, גיטרה וחלילים. לעומתו, ג'ניה, שעלתה לארץ עם משפחתה מסיביר ב-1991, כמעט שלא עסקה במוזיקה עד שהכירה את יואב. היא ציירה ולמדה משחק. "אחרי שעלינו לארץ גרתי בזכרון יעקב, ואחרי הצבא ושהות של שנה באילת, חזרתי לשם", היא מתארת, "ב-2010 התחלתי לעבוד במסעדת אדמה בזכרון, ויואב, שהיה מנהל במקום אז, קיבל אותי לעבודה והיה הבוס שלי. אז לא היה בינינו קשר רומנטי, ובהמשך נסעתי להודו לחצי שנה". יואב: "אבל היא כתבה לי מכתב מאוד יפה לפני שנסעה".

מההתחלה היה חיבור מוזיקלי ביניכם?

יואב: "לא, זה לא היה בכלל בתכנון, ג'ניה עסקה בדברים אחרים".

כשג'ניה חזרה מהודו, השניים הפכו לחברים טובים, ויואב, שהיה לו אולפן בחדרה, הכניס אותה יותר לעולם המוזיקה – ניגן בגיטרה יצירות שהלחין.

שנתיים אחרי שהפכו לזוג, התחילו לכתוב יחד שירים בבית, על מחשב. "יצרנו עולם שלנו, סוג של סיפור מאחורי השירים, על שתי נשמות שירדו לעולם וקורים להן דברים בדרך".

צילום: דוד ששון
צילום: דוד ששון

זה קרה כשגרו יחד בגבעת זמארין שבזכרון יעקב. "זה היה בית קטן ומבודד על צלע ההר. הייתה שם אווירה שבה היינו אדונים לעצמנו, איש לא היה מסביבנו, יכולנו לעשות רעש מתי שרצינו, תקופה של קסם ומרחב יצירתי לשירים ורעיונות". כשנגמרה תקופת השכירות, עברו לקיבוץ כפר גליקסון, ולאחר מכן לתל אביב. "כל אחד מאיתנו חיפש את עצמו שם בלימודים ובעבודות", מתאר יואב, "ג'ניה מצאה את עצמה בטיפולים וציור ואני עסקתי ביצירת סרטים, הפקת להקות, הפקת פרסומות ויצירת מוזיקה לפרסומות. את השירים שכתבנו יחד השמעתי באותה תקופה לחברים, ואמרו לנו כל הזמן: 'למה אתם לא מופיעים? למה אתם לא מוציאים תקליט?'. אבל אני חששתי מההשלכות של להיות זוג וגם להקה. מעבודתי עם להקות ידעתי שזה מאתגר את הזוגיות ודורש ממנה חוסן יותר גבוה, כי בני הזוג כל הזמן ביחד. אבל המוזיקה ניצחה. התחלנו לעשות הופעות קטנות לחברים, בשביל האווירה וההרגשה. קיבלנו פידבקים חיוביים. התחלנו להביא נגנים, ביניהם נגן כלי ההקשה נור בר גורן, ואחר כך הצטרף נגן הסיטאר יואב פאקטה".

עתיק פוגש חדש

ג'ניה הייתה לזמרת ששרה את רוב השירים, ויואב מלחין את כל השירים, מנגן בגיטרה ושר איתה. את המילים באנגלית הם כותבים ביחד בשיטה שמיוחדת להם: יואב יושב עם הגיטרה ושר בג'יבריש, ג'ניה מאזינה ו'שומעת' מילים וכוונות. היא כותבת את המילים ויואב משחק איתן ועורך אותן. ג'ניה: "המוזיקה האלקטרונית שעשינו בגבעת זמארין קיבלה אופי יותר אקוסטי ופולקי, שאליו נוסף ניחוח שבטי של מוזיקת עולם". יואב: "המוזיקה הרגישה מאוד 'מקבלת', כזו שאפשר להלביש עליה המון כלים שונים. נהנינו לבדוק את הגבולות".

בהדרגה הפך הצמד להרכב, ולפני שנה עשה הופעת השקה באוזן בר בתל אביב. "ניסינו למצוא את הנגנים ואת הקהילה המוזיקלית שיהיו נוחים ונעימים, מקצועיים ומיומנים מצד אחד ומצד שני בני אדם, שמבינים את העובדה שאנחנו זוג ורגישים לכך".

את הסגנון שלהם יואב מגדיר כ"עולם עתיק פוגש עולם חדש". "כתבנו מוזיקה 'קרה', אלקטרונית, והעברנו אותה לכלים אקוסטיים, 'חמים'. ניסינו ליצור קשת רחבה שמתפרשת מהמזרח התיכון ועד ארה"ב, דרך אירופה, עם כל הרקע שלנו כישראלים".

ג'ניה: "אני מרגישה שאנחנו עושים מעין שירי ערש למבוגרים. השירים אינם ילדותיים, אך בכל מקום בו אנחנו מופיעים, בארץ ובעולם, גם ילדים מתחברים אליהם בחיבור חזק ומגיבים להם".

לפני כשנה וחצי חברו לתמר סורוביץ' שהחלה לנהל אותם, ובשנה האחרונה הכל התחבר והם הופיעו כ-12 הופעות בחודש בארץ, מעל 100 הופעות בסך הכל, לו"ז אינטנסיבי ביותר עבור להקה מתחילה בסדר גודל שלהם. הרצון להיות נגישים ולתקשר עם הקהל הביא אותם לחרוש את כל הארץ ולהופיע בכל מקום, וברור לגמרי שהצמד הזה הוא לא צמד שמרים את האף. "הופענו במועדוני הופעות, בקיבוצים, בקהילות סטודנטים, בקהילות אינטימיות ואלטרנטיביות. זה יצר אצלנו בסיס מאוד חזק של חיבור לאנשים, וגם הזדמנויות לשיתופי פעולה עם מוזיקאים שנדלקו על הפרויקט. הפחד המקצועי הגדול שלי היה שיהיה נתק בינינו לבין הקהל", מתוודה יואב. ג'ניה: "חששנו מכך שאנחנו נורא 'עדינים', או מכך שהחומר הוא באנגלית. אבל בכל מקום אנשים מגיבים אלינו ומרגישים בנוח לפנות אלינו ולהביע את רגשותיהם הכנים כלפי מה שאנחנו עושים. הופענו גם בפסטיבלים כמו יערות מנשה, חיפה 100, 'שאון חורף' בירושלים ועוד".

צילום: דוד ששון
צילום: דוד ששון

קהל של אלפים

לפני כשנה הקליטו ביער אלוני יצחק, בליווי מצלמות, קליפים אותנטיים ששוחררו לאינטרנט ושווקו לפסטיבלים בחו"ל. כאן החל הרומן של הג'ונזים עם הפסטיבלים באירופה. תמר סורוביץ', ממקום מגוריה בצרפת, בנתה להם במרץ טור ראשון, רק של שניהם, בצרפת, בעיר ליון וכפרים בסביבתה, בו ערכו שבע הופעות בשישה ימים. "היה לנו חיבור מפתיע עם הצרפתים, שבניגוד לסטיגמה שלהם, קיבלו אותנו ביחס פתוח וחם בכל מקום שהגענו אליו. כולם רצו שם אלבומים שלנו, ולא היו לנו, אז בצרפת החלטנו להוציא אלבום. במשך שלושת החודשים אחרי שחזרנו מצרפת, הקלטנו בהקלטות לייב ברחבי הארץ אלבום EP (מיני-אלבום) של שנינו, ובאולפן הביתי שבדירתנו בתל אביב הקלטנו אלבום בכורה בשיתוף פעולה עם כ-20 נגנים על כלי מיתר, כלי נשיפה וכלי הקשה, ובשיתוף פעולה עם המפיק המוזיקלי אורי וינוקור".

סורוביץ' גם בישרה להם שהתקבלו לפסטיבל שנערך בגרמניה בקיץ. הם טסו עם ההרכב הנוכחי שכולל את מיתר גלמן (בס), כרמיאלה ברנשטיין (צ'לנו), והאחים התאומים מבנימינה, עופר הרמן (תופים) ואורי הרמן (כלי נשיפה). עם הפסטיבל בגרמניה הגיע גם מבול של פסטיבלים והופעות נוספות בגרמניה ובצ'כיה שמילאו להם את הקיץ בלו"ז צפוף. "שוב טסנו עם חששות גדולים. מדובר בפסטיבלים בסדר גודל שלא השתתפנו בו לפני כן, ולא ידענו איך הקהל הגרמני יגיב לנו. ההצלחה הייתה מסחררת. בפסטיבל בבוואריה שבגרמניה רצו שנופיע שוב ביום השני, שילמו לנו סכום כפול ממה שהוסכם וקנו כמעט את כל המיני-אלבומים שהבאנו מהארץ. משם יצאנו לטור ארוך בצ'כיה, שעבר מפראג לברנו ומשם לאוסטראבה, יבלונה, בחזרה לפראג וללייפציג שבגרמניה".

כחוויה מרגשת במיוחד הם מתארים את ההופעה באוסטראבה, עיר תעשייתית במזרח צ'כיה, שם הופיעו בהופעה שנשאה פירות מופלאים והוכיחה שכדאי תמיד לשלוח את לחמך המוזיקלי על פני המים. "אוסטראבה היא עיר עם מפעלי ענק, המון חלודה ואווירה פוסט-קומוניסטית, שהופענו בה מול קהילה זעירה של שאנטים יוצאי הודו בסגנון צ'כי. בקהל היו בסך הכול שישה אנשים, אבל אנחנו הופענו מולם כאילו אנחנו מופיעים מול קהל גדול. בסוף ההופעה ניגשה אלינו בחורה בשם תרזה גוש והזמינה אותנו להופיע בפסטיבל ענק שנערך בעיר שבוע לאחר מכן, אבל אנחנו היינו מחויבים למסלול ההופעות שלנו במקומות אחרים. תרזה לא ויתרה, ובשיתוף פעולה שלה עם סורוביץ' התקבלנו לבמה השנייה בגודלה בפסטיבל והצלחנו לארגן את הדבר לוגיסטית בתוך הלו"ז שלנו. הופענו שם לצד אמנים כמו להקת ג'מירוקוואי ונורה ג'ונס. בפסטיבל נכחו כ-65 אלף איש. כישראלים, מעולם לא הופענו לפני כן בפסטיבל שהיו בו יותר מ-10,000 איש, וזה היה מאוד מרגש. גילינו שיום לפני כן הופיע על אותה במה גם דודו טסה מישראל".

הקהל יחליט

הם חזרו מהטור ועברו ישר לגור בגבעת עדה, ובספטמבר סיימו להקליט את החומרים לאלבום, המשלב פולק אקוסטי חם בנגיעות אלקטרוניות, והם נמצאים כעת בתהליך של מיקסים. אבל כדי להגיע להוצאת האלבום הם זקוקים לכסף, והם יצאו בפרויקט בהדסטארט בנושא, בדף "JonZ אלבום הבכורה". "הרעיון של ההדסטארט הוא לתת את המנדט לקהל, הוא יחליט. יש לנו עוד כחודש להגיע לסכום של 45 אלף שקלים, מתוכם גויסו,נכון לאמצע השבוע הזה יותר מ-16 אלף. התשורות הן מאלבום דיגיטלי ועד להופעה פרטית שלנו בבית המזמין. השבוע אנחנו מופיעים במופע 'חשיפה' במוזיאון מגדל דוד בירושלים, בקרוב אנחנו עושים הופעת תמיכה במשק טפרברג בגבעת עדה, ובשנה הקרובה יש לנו טורים באיטליה, שווייץ, צ'כיה ועוד מדינות באירופה בנוסף להופעות בארץ".

והאם החששות בנוגע ללחץ שמפעילה השותפות המוזיקלית על הזוגיות התממשו? לאור העובדה שהשניים התחתנו לפני שלושה שבועות, נראה שהשאלה רטורית ואין סיבה לדאגה. "אחרי הטור המוצלח הבנו שאין מה לחכות, וכך נראית השנה הראשונה לנישואינו", הם מסכמים.

בדוק גם

סגן רותם גולן בטקס (צילום: דובר צה"ל)

סגן רותם גולן מעין כרמל מצטיין אוגדה 36

בשבוע שעבר התקיים טקס מצטיינים של אוגדה 36, אוגדה משוריינת סדירה הנמצאת תחת פיקוד הצפון. …

מימין: ענבר ויינר, שרון קמעו ואופירה פלג (ציצלום: פרטי)

ממשיכות לדרך: קבוצה הסתיימה בהצלחה, ייעוץ משפטי בדרך

15 שבועות של "ממשיכות בדרך", קבוצת תמיכה לנשים בתהליכי גירושים בזכרון יעקב, הסתיימו בשבוע שעבר …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *