איך נעודד עצמאות כלכלית ובכלל

איך נעודד עצמאות כלכלית ובכלל?

-את בטוחה שאת זוכרת את הדרך?

-כן אמא. אני זוכרת

-ואת לא מדברת עם אף אחד

-אני הולכת ישר לסבא וסבתא.

וכך לראשונה תמר בת ה-7 יצאה מפתח הבית אל הלא נודע (שני רחובות נהריינים). החלטנו ללמד אותה קצת עצמאות, ולהרגיל אותה לחזור לבד הביתה מבית הספר, התחלנו בשלבים בהדרגה, קודם לבית של סבא וסבתא. השלבים כמובן היו בשבילי, אמה הלחוצה.

באותו יום עקבתי אחריה מרחוק עם המיצובישי סטיישן הלבנה שלי, ילדה קטנטונת עם קוקו מתנפנף צועדת בנחישות ברחוב רמז, מתכופפת ללטף חתולה. מפני חתולים לא הזהרתי אותה. זו הבעיה עם עצמאות – אי אפשר להכין אותם לכל דבר. צריך לסמוך על שיקול הדעת שלהם. וכמה זה מפחיד.

אני לא בלשית מי יודע מה, ניסיתי לא להיות גלויה. אחרי שראיתי את תמר נכנסת לבית הוריי ברחוב קפלן. נסעתי חזרה הביתה והתקשרתי בתמימות מעושה לשאול איך היה, ואם היא הגיעה כבר.

תמר ענתה לי ומיד אמרה: אמא יכול להיות שראיתי את המכונית שלך? עקבת אחרי?

הכחשתי נמרצות, למעשה בקריאת שורות אלה, זו לה הפעם הראשונה שתמר תתוודע לפשעיי.

המשימה החינוכית העיקרית שלנו כהורים היא לחנך את ילדינו לעצמאות. יש בתוכי מאבק מתמיד בין הצורך לשלוט ובכך להגן, ובין הידיעה הברורה שאני צריכה להאמין בה ולתת לה להתמודד ולהתפתח כאדם.

מאבק תמידי בין הצורך לשלוט והצורך להגן

היום היא חיילת הקטנטונת הזאת, שומרת עליי ועל אבא שלה וגם על שאר בני ישראל, לוחמת במערך הגנת הגבולות, ומרוב עצמאות לא ראיתי אותה כבר קרוב לחודש. קשה העצמאות הזאת.

בשבועות האחרונים המילה עצמאי עלתה לכותרות דוקא בהיבט הכלכלי. עוד לפני משבר הקורונה התחילה התאגדות אזרחית של "השולמנים" שדרשו השוואת התנאים של העצמאים לאלה של השכירים. כמשלמי מסים וביטוח לאומי, יש להם, לדעתם, זכות לאבטלה, חופשת לידה וכו'. למעשה לאיזו שהיא רשת ביטחון.

עוד אלה מדברים ומדסקסים להם בקבוצות הפייסבוק, והגיעה מגיפה עולמית  ששיתקה את המשק כולו. משפחות רבות של "עצמאיים" נותרו ללא פרנסה וללא רשת. תעזבו רשת, אפילו ללא חוט של ביטחון.

הממשלה זרקה להם קצה עצם בדמות 6,000 שקלים, וגם זה בכפוף לעמידה בתנאים וספים שהם בבחינת לוליינות ביורוקרטית, שהותירה רבים בלא כלום.

העניין עם עצמאות או עצמאות כלכלית שהיא משהו שצריך להילמד. יש מנגנונים כלכליים שהעצמאי חייב לבנות לעצמו – תיק ביטוחי, פנסיוני, הפרדה בין חשבון עסקי לפרטי, התנהלות חשבונאית ועוד הרבה דברים שלי, שכירה שכמותי, נשמעים כמו ווג'ע ראס רציני.

למעשה הפחד מכל הביורוקרטיה והטפסים הוא שהניא אותי כל חיי מלצאת ולהיות עצמאית.

אבי לאורך רוב ילדותי היה עצמאי במשרד משפחתי ביחד עם סבא יהושע ודוד חיים. המשרד שלהם עסק בביטוח ויעוץ מס, והיה צריך לספק מחיה לשלוש משפחות בהן הנשים לא עבדו. (לפחות לא בשנים המוקדמות יותר).

וכך, ילדותי עברה לה בין שיחות של "גדולים" על מע"מ והצהרות הון למס הכנסה, שומות ופוליסות ביטוח. הלוואות בבנקים, עיקולים  ומשפטים שמפסידים בהם מאות אלפי שקלים.

חיינו היו סחרחורת כלכלית שבה מצד אחד בנו וילות מפוארות, טסו לטיולים בחו"ל, בימים שבהם לא היו שמים פתוחים ומעטים בכלל יכלו לחלום על כך, ולעומת זאת לא תמיד היה כסף ביום יום.

בין הצהרות הון לטיולים בחו"ל

"אני צריך 14 מיליון, מיליון אחד לסגור את המשכנתא על הבית, אחד לעסק ואז אני קונה בית לכל אחד מהילדים, וקונה עוד בית להשקעה, והשאר בבנק שיצבור ריבית". השיחה הזו התנהלה ביני לבין אבא יהודה עשרות פעמים אם לא מאות.

מידי פעם אנחנו יושבים במרפסת, שותים קפה, לרוב זה מתרחש בבוקר שבת, אחרי חדר כושר. הסכום אגב עלה עם השנים (אינפלציה) אבל הבסיס לא השתנה הרבה.

אני זוכרת את סבא שלי מדבר על כך ש"בינואר אנחנו על הסוס הלבן", לעצמאי ההצלחה הכלכלית היא ממש מעבר לפינה…קצת כמו מהמר..

ועצמאים הם קצת מהמרים, יש להם לרוב תזרים מזומנים ששכירים לא רואים בכל חייהם וזה כשלעצמו יכול לבלבל. הם לוקחים סיכונים גדולים יותר משכירים.

כל התרחבות של העסק, כל פתיחה של סניף או מעבר לתחום נוסף או חדש מחייב הלוואה ולפעמים ממש קפיצה אל תהום פעורה, כשאתה לא באמת יודע אם תוכל להחזיר את החוב, אם זה ישתלם, אם יהיה לך לתת בחודש הבא משכורות.

וכן, להיות עצמאי אומר בדרך כלל גם להיות אחראי לעוד משפחות. אתה מעסיק עובדים שלהם ילדים ומשכנתאות. וטיפולי שיניים ובר מצוות וכלב וחתול וארנונה. וחוזר חלילה בחודש הבא.

אני חושבת שאף אחד לא מלמד את כל זה. לרוב העצמאים היה רעיון, או כישרון והם החליטו לפתוח עסק. אין בארץ חינוך כלכלי בבתי הספר, לא באמת מחנכים אותנו ל"עצמאות כלכלית" לא כשכירים ולא כיזמים. אנחנו לא לומדים לנהל חשבון עו"ש, ולא איך קוראים תלוש משכורת, לא אילו תשלומים משלמים לביטוח לאומי.

רוב הישראלים לא יודעים עצמאות כלכלית מהי, לא יודעים איך מחושבת המשכנתה שלהם, מה זה ריבית פריים ומה ההבדל בין קופת גמל לפק"ם. בטח שאף אחד לא מלמד מה זה אומר להיות עצמאי, ולעשות את כל זה לא רק עבור עצמך ומשפחתך אלא גם עבור העסק, ומשפחות העובדים שלך.

מילה על ראש הממשלה

לא הרבה תשמעו ממני מילה טובה על נתניהו, זה לא ממש סוד. אבל בניהול משבר הקורונה הנוכחי אני חושבת שהוא פועל נכון, שיש תחושה של מנהיגות ויש קבלת החלטות אחראית ושקולה.

אני גם מאמינה לנתניהו שהנושא הכלכלי בנפשו, גם כי הוא התחנך על ברכי התפיסות הכלכליות הליברליות קפיטליסטיות וגם כי הוא יודע שהוא נשען על לובים כלכליים. נתניהו מאמין במשק חופשי ובכלכלה המבוססת על העסקים הקטנים והבינוניים, ולכן, יש לקוות שהוא ישעה לזעקתם ושהמדינה תקצה יותר משאבים להצלת "השולמנים".

עם שוך הסערות הבריאותיות והכלכליות, בשבת כלשהי בעתיד, אסיים ריצת 3 ק"מ על הטיילת היפהפייה של נהריה, ואגיע לכוס קפה במרפסת של הוריי.

אבא שלי ישב בלי חולצה ועם לפטופ פתוח על ברכיו. הוא יהיה באמצע פוסט עוקצני על ביבי או אחד משתפך על ילדותו העכואית. ירים עיניו לעברי ויגיד לי- "אני צריך רק 15 מיליון", אינפלציה כבר אמרנו …

גלי וינטראוב 

לתגובות במייל: galitwe76@gmail.com