בימים אלה מוסרט בערוץ 2 סרט דוקומנטרי על יוני ג'ורנו מנתניה, אדם שכל נתנייתי עם פייסבוק מכיר, כולל פוליטיקאים ואנשי משפט, היות והכל מתועד. ואם כבר תיעוד, מערכת הבחירות הבאה לראשות עיריית נתניה, כבר החלה בפועל, לפחות מבחינת ג'ורנו.
ג'ורנו, שמשמש היום כמנכ"ל חברת עורכי דין מלול ושות' בנתניה, סיים לימודי משפטים במכללת נתניה, שם היה יו"ר אגודת הסטודנטים. בימים אלה הוא לומד לתואר שני במשפטים וגם מתרגל במכללה. וכך, הילד שלא רצה ללמוד וסיים את התיכון ללא בגרות, שם לו למטרה להתיישב על כסא ראש העיר.
לג'ורנו יש ניסיון במערכות בחירות בעיקר מהצד הניהולי. הוא היה שותף בבחירות ללשכת עורכי הדין, עבד במטהו של שאול מופז, במטה אשכול שרון במטה הליכוד והשתתף בבחירות לאגודת הסטודנטים. בהיותו יו"ר האגודה, הוא היה מקורב לשר האוצר היום משה כחלון, שלו היה משרד במכללת נתניה. בהמשך, מתוקף היחסים הטובים ביניהם, הוא היה מעורב בהקמת סיעת כולנו.
בימים אלה מעביר ג'ורנו הרצאה תחת השם "למות ולהישאר בחיים" לתלמידי בתי ספר תיכוניים. "קשה לתלמידים להיכנס לראש שלי", הוא אומר, "המילים גדולות עליהם. הם חושבים שאני מסתכל עליהם מלמעלה ושואלים את עצמם מי האיש בחליפה המחוייטת, מה הוא מבין על מצוקות. ככה הם רואים אותי. עם תחילת ההרצאה הם מבינים מיד שאני אחד מהם".
על מה אתה מרצה?
"אני מסביר שלהיות מי ומה שאתה רוצה להיות, להגשים את חלומותיך, להגשים את המטרות והיעדים שאתה מציב לעצמך בכל תחומי החיים _ זו כבר לא רק משאלת לב עלומה, היום זה בהישג ידינו, זה אפשרי והכול שאלה של כמה אתה מכוון, מתמיד, שואף, סבלני ומאמין. אם תאמין בעצמך, אף אחד לא יצליח לעצור אותך".
זו הגישה שג'ורנו חי לפיה, כשמילת המפתח היא נחישות. כי רק בזכות הנחישות הוא הצליח לעבור משברים קשים אישיים, עסקיים ונפשיים.
ניסיונות אובדניים
יוני ג'ורנו נולד באזורים בנתניה, הבן הצעיר במשפחה בה עשרה ילדים, להורים מגדלי פרחים במושב עולש, שעזבו לנתניה לאחר המשבר בחקלאות בשנות ה~80. הוא סיים את תיכון ויצ"ו קנדה, כשעוד קראו לו מרכז הנוער בלי תעודת בגרות.
ג'ורנו: "בשנת 2006 השותף שלי ניצל את תמימותי ובית קפה שניהלתי קרס כאשר כל החובות נרשמו על שמי בלבד. אז רשמתי את הניסיון האובדני הראשון שלי ובלעתי מעל 70 כדורים שונים. מה שאני זוכר זה שהתעוררתי בבית חולים לאחר שטיפת קיבה. מסתבר שאחותי הגיעה בדיוק שאיבדתי את ההכרה. היא, בעצם, היתה זו שהצילה אותי מהניסיון הראשון. באותה השנה גם התגרשתי, אבי נפטר שנה לאחר מכאן, היתה לי אהבה נכזבת ומבלבלת ונותרתי חסר כל. יתום, חסר בית, כשאני עוזב את הבן היחיד שלי, מבלי להבין איך יתנהלו חיי מעתה. לא עבדתי ורישיון הנהיגה נשלל ממני. אני זוכר עצמי מעשן בדלי סיגריות שמצאתי ברחוב. כסף לאוטובוס לא היה לי, ובעיקר לא היה לי האומץ לצאת ולספר את הסיפור שלי למשפחה או לחברים, שבעצם לא באמת היו לצידי, כי בשעת צרה כולם ברחו".
מניסיון ההתאבדות השני שלו הוא ניצל ונלקח לבית חולים לב השרון למחלקה הסגורה. באותה תקופה אביו נפטר. "בלוויה פתחתי את התכריכים והבטתי בגופת אבי השלווה. צמרמורת אחזה בי. מעל גופתו השלווה נדרתי שמאותו יום אני לוקח את עצמי בידיים. במהלך השבעה הבטחתי לעצמי להכין בנק מטרות ותוך עשר שנים להיות במקום אחר לגמרי".
מה היו המטרות שהצבת לעצמך?
"השלמת 12 שנות לימוד, תואר אקדמי במשפטים, הקמת שתי עמותות לפחות, סיוע למשפחות נזקקות, קורס גישור כדי לעזור לאנשים, לכבוש את אגודת הסטודנטים ולהיות היו"ר, להוביל, להנהיג, לטפח נוער במצוקה, לעשות תואר שני ודוקטורט, להשתלב בפוליטיקה, תחילה כעוזר לח"כ ובסוף להפוך לח"כ ואפילו לשר הרווחה, להיות אהוב ונאהב, להביא עוד ילד ולספר את הסיפור שלי לנוער ולצעירים כדי להוכיח להם שאפשר להגיע למעלה גם שהכול נראה שחור. מיד בתום השבעה נסעתי להירשם למכללה האקדמית נתניה".
איך קיבלו אותך ללא בגרות?
"אני זוכר שהגעתי למדור רישום. הסתכלו עלי ושאלו מה אני רוצה ללמוד. אמרתי ללא היסוס: משפטים. במדור ההרשמה ביקשו תעודת בגרות. עניתי שסיימתי במרכז הנוער בלי בגרות. היועץ אמר שאין לי סיכוי להתקבל. המשפט: 'אין לך סיכוי' מלווה אותי מכיתה א' . כך תמיד אמרו לי המורים והמורות. שנה לאחר מכאן שוב הגעתי למכללה, לאחר שהשלמתי מספר יחידות בגרות. שוב נדחיתי. שאלתי מה אפשר לעשות, ענה לי היועץ 'אתה מכיר גורמים משפיעים'. עניתי: 'ראש העיר נתניה היא חברה" שלי'. 'אם תביא ממנה מכתב, אף אחד כאן לא יעז להתנגד'. הוא אמר.
למחרת ניגשתי ללשכת ראש העירייה. פיירברג שאלה לשלומי והחמיאה מאוד על כתבה שכתבתי עליה שבוע קודם לכן במקומון. סיפרתי לה על הרקע שלי והיא, כעובדת סוציאלית במקצועה, שמעה. למחרת המכתב חיכה לי בלשכתה. היועץ שראה את המכתב אמר: 'עם מכתב כזה, אתה בפנים'. היתה התניה והיא להצליח במכינה המיועדת לבני 30 פלוס וזאת על פי דרישות המל"ג. כך הפכתי סטודנט שנה א' במשפטים. יעד ראשון בבנק המטרות סומן".
בהמשך הוא חנך סטודנטים בשנה א', עשה קורס גישור, קורס דירקטורים, כיהן כמנכ"ל אגודת הסטודנטים "ולימים אף הצלחתי, ובפער עצום, לאחר עבודה מאומצת, להיות יו"ר אגודת הסטודנטים. בטקס ההסמכה ישבנו כל 580 בוגרי המחזור ונשיא המכללה הזמין אותי לברך בשם הבוגרים. זה היה אחד הימים הכי מרגשים בחיים שלי. אימא שלי ישבה בשורה הראשונה ואני באותו הלילה לא הצלחתי להירדם".
לא ניתן לעצירה
ג'ורנו היה עוזר בלשכת השר שאול מופז ולימים ניהל את מטה הבחירות שלו בפריימריז מול ציפי לבני, הוא התמודד למועצת העיר נתניה ברשימה עצמאית, הקים עמותה למשפחות נזקקות בשם אור למאור ואת ההתמחות שלו עשה במחלקה הפלילית של משרד עו"ד שר טוב ושות'.
"היום אני אדם חזק מאוד, שום דבר לא יכול להפיל אותי, אני יודע להתמודד עם כל מכשול, כמו למשל כשניסו למנוע ממני להיות יו"ר והשתמשו בכל האמצעים. הם לא הבינו שאני נחוש ואי אפשר לעצור אותי. לתלמידים אני אומר: 'תחלמו חלומות ותעמדו על שלכם, גם אם יצחקו עליכם וגם אם תעמדו לבד, האירועים הגדולים התרחשו בעולם בזכות אנשים שחלמו, האמינו בחלום ועמדו על שלהם'".
בבנק המטרות רשמת שר הרווחה וראש עירייה. מה קודם?
"כששאלו אותנו בשנה ג' היכן נהיה בעוד עשר שנים, אנשים חלמו על בית, וילה, כסף, משרד מפואר ומעמד. רק אני צעקתי בקול רם שאני אהיה שר הרווחה של מדינת ישראל. למרבה הפלא, איש מהנוכחים לא צחק ולא חייך, כי הם הכירו אותי כלוחם, כמשיג מטרות. ואחד אף סינן לעברי שהוא לא יופתע אם אני אהיה בכנסת. לא זנחתי את השאיפה להיות ראש העירייה. אני בטוח שאצליח בבוא היום".
ולמה אתה כל כך בטוח בהצלחה, שלא עמדה לבעלי ניסיון, מעמד ושייכות פוליטית?
"כי אני יודע היטב מהן הטעויות שעשיתי במערכת הבחירות, מה לא אעשה בפעם הבאה. למדתי שחלק ניכר מהבחירות הוא מימון הקמפיין. כן, לצערי, לא משנה כמה האדם הוא נאהב או אהוד, עדיין צריך כסף, והרבה ממנו, למימון מסע בחירות. היום אני בן 38. איש חזק. יש כאלה הרואים בי מוביל דעה, אחד כזה שראה כמעט הכול בחיים. נפגשתי עם כל מנהיגי המדינה, מהח"כ הזוטר ועד ראש הממשלה. ישבתי בישיבות בכנסת מתוקף תפקידיי. הייתי בכנסים. נגעתי, שוחחתי, למדתי, החלפתי דעות, אבל תמיד, תמיד, אני נזכר מהיכן הגעתי ולאן אני שואף להגיע".
כך הייתי
נורית פלד, מחנכת בתיכון מרכז הנוער, היום ויצ"ו קנדה: "את יוני הכרתי כשהיה בן 14, נער רצוף תסכולים, בוגר כמה מוסדות חינוך. התפתח אתו שיח שהחל מהרצון לתת לו בסיס להאמין בעצמו, כדי שיתרכך בגישה כלפי עצמו וכלפי בית הספר והמורים. ניהלתי אתו אינסוף שיחות אישיות, כשמחד אני תוחמת גבולות של אסור מצד שני נותנת הרבה מרחב לעשות ולהצליח, כדי לגבש אמונה ביכולת ולשנות את הדימוי העצמי. כשהוא הבין שהוא יכול ויודע, חלה תפנית והתקבע קשר קבוע של שיחות אקראיות ויזומות במשרדי, כשכל המשפחה שלו נרתמה. צעד אחר צעד נבנה בינינו אמון שהתפתח לקשר חם ואוהב, שלא נותק מאז סיים. מאז ליוויתי אותו לבקשתו בתחנות החשובות בחייו. הייתי שותפת סוד לקשייו וידעתי שיצלח את המהמורות. לא תמיד היתה קלה דרכו. כשהיה סטודנט למשפטים במכללה בנתניה, הייתי אורחת שלו בשיעור הראשון כמתרגל. הוזמנתי לאירועים שיזם מטעם אגודת הסטודנטים כשעמד בראשה, חגגתי איתו ועם המשפחה את הבר מצווה לבנו המקסים עמית.
"יוני מעורר בי גאווה עצומה ושמחה גדולה, קודם כל כפעיל עם מצפן חברתי ומצפון, איש עם חמלה עצומה ורגישות לזולת. אני גאה בהצלחות שלו באקדמיה, ומתפוצצת מגאווה בכל פעם ששמו עולה. בכל פעם הוא מוכיח לעצמו ולאחרים שהוא יכול יותר. הוא משלב פעילות קהילתית ענפה, הוא פעיל עם שאיפות פוליטיות ברורות, בן מסור, איש משפחה חם ואבא משגע.
"כשפנו אלי וחיפשו סיפורי בוגרים לעיתון ORAH של הארגון הקנדי שעל שמו קרוי בית הספר שלנו, הדסה ויצ"ו קנדה, הפניתי את הכתבת לשלושה בוגרים, כשיוני היה כמובן אחד מהם. הכתבה עליו עוררה עניין רב. משמח אותי לחשוב שבית הספר כרוך בחוויה מחממת לב ובמתן מפתחות של הצלחה ואמונה ביכולת. אני שמחה שהיה לי חלק צנוע בכך".
