ו' היא עוד אחת מהסטטיסטיקה, אישה צעירה שנפלה קרבן לאלימות מצד בן זוגה. השתייה, הסמים, ההשפלות, המכות והוויתורים- עד שאי אפשר היה יותר. את שמה, תמונתה ופרטיה לא ניתן לחשוף, כתבת "חדשות חדרה", קרן אידלזון, מביאה את סיפורה המצמרר והכואב. מיוחד לקראת יום המאבק הבינלאומי באלימות נגד נשים שיצוין החודש.
הם הכירו לפני שנים אחדות והתיידדו במהרה. היא אישה בשנות השלושים לחייה, אם לילדים צעירים והוא רווק בגילה. הידידות הפכה עם הזמן לזוגיות והשניים עברו להתגורר יחד. אך הנורות האדומות בקשר החלו להבהב כבר בהתחלה. "בתחילת הדרך היה לנו טוב, אבל פעם בכמה זמן הוא היה חוטף התקף זעם, במיוחד כשהוא היה שותה, הוא היה מתעצבן, צועק ושובר דברים בבית, כמה פעמים השכנים הזמינו לו משטרה." היא מספרת בעצבות.
מלבד ההתפרצויות האלימות שלו, הוא דאג לגרום לה להרגיש שהיא נחותה ממנו ולהשפיל אותה באופן קבע. "הוא כל הזמן היה אומר לי שהוא ימצא מישהי אחרת, טובה יותר ממני ועשירה, שתכלכל אותו ותדאג לו. הוא היה מנסה להקטין אותי, לגרום לי להרגיש כמו מסכנה, כזאת שזקוקה לו ולא יכולה להתקיים בלעדיו. הוא התנהג כאילו הוא נותן לי קורת גג ואוכל, מה שהיה לגמרי לא נכון כמובן, אבל לא אמרתי כלום, וויתרתי לו בכל פעם מחדש".
הוויתורים שו' עשתה במערכת היחסים ביניהם נמשכו גם כשהמצב ביניהם הסלים וההתפרצויות שלו הפכו לתכופות יותר ויותר, גם כשהיא גילתה שהיא בהריון. "הוא לא הסתדר עם הילדים שלי (מנישואים קודמים, ק.א) והרבה פעמים דיבר אליהם באגרסיביות, אבל לא ראיתי את זה אז. האשמתי את עצמי המון באותה תקופה, אם זה כי קניתי בקבוק, כי נתתי לו לשתות, או כי הגנתי על הילדים שלי ממנו. גם כשגיליתי שאני בהריון, הוא כל הזמן רב איתי וכמה פעמים תוך כדי ההתפרצויות שלו הוא דחף אותי".
הקש ששבר את גב הגמל קרה לפני כשנה, כשהיא הבינה שבנוסף להרגלי השתייה שלו, הוא החל להשתמש בסמים קשים. ו' החליטה באותו הרגע לסלק אותו מדירתם, אך לא תיארה לעצמה מה הוא יעשה בתגובה. "אחרי שהוא יצא מהדירה, הוא הגיע באחד הערבים עצבני ורצה להיכנס. היה לי אינסטינקט להקליט אותו, אז נכנסתי לרגע לחדר אחר והפעלתי את ההקלטה בנייד שלי. הקלטתי אותו כשהוא מקלל, 'מאחל' לי למות בכל מני דרכים נוראיות ומאיים עליי איום ממשי ברצח. אחרי כל האיומים הוא עוד העז לבקש שאני אחשוב על הפרידה ממנו ואפילו הציב בפניי אולטימטום ואמר לי שאם אתן לו לצאת מהדלת, הוא לא יחזור ולא יכיר בתינוק שייוולד".
למחרת אותו ביקור, הוא העביר את חפציו מהדירה והיא חשבה שסוף סוף נפטרה מעולו, אבל זה לא היה הסוף. "אחרי שבוע הוא התקשר אליי לפנות בוקר והמשיך להתקשר עד שעניתי לו. הוא רצה לבוא אליי לדירה ולמרות שסירבתי, הוא לא היה מוכן לקבל לא כתשובה ואיים שאם לא אפתח לו את הדלת הוא יעשה בלגן מחוץ לדירה וישבור את הכל. זיהיתי לפי הקול שלו שהוא מסטול ושיכור, לכן העדפתי לתת לו להיכנס אבל הפעלתי את ההקלטה והתקשרתי לחברה וביקשתי ממנה שתהיה בכוננות ותתכתב איתי בוואטסאפ, כך שאם לא אענה לה היא תתקשר למשטרה".
כשהוא הגיע, הוא שוב ניסה להפעיל עליה איומים וגם ניסה לכפות את עצמו עליה, אבל ו' לא וויתרה הפעם, אזרה כוחות והתמודדה מולו בראש מורם. "הוא נכנס בעצבים ובצעקות ודרש שאשכב אתו, כשסירבתי הוא ניסה בכוח", היא מספרת. הצעקות העירו את ילדיה, שניסו להתערב ולעזור לאימם, אך זה הוביל לאיומים קשים, שהופנו כלפיהם. "פה חטפתי את הבום של החיים שלי. הייתי מוכנה לספוג את האיומים והאלימות שלו כלפיי, אבל לא כשהם הופנו כלפיהם. אלה היו רגעים מאד מפחידים, פחדתי על החיים של הילדים שלי ופחדתי על החיים שלי. אני לא יודעת מאיפה קיבלתי כוחות, אבל אמרתי לילדים שייכנסו לחדר שלהם ודרשתי ממנו שייצא מהבית".
באותו הלילה היא לא הצליחה להירגע וחששה מאד שהוא עוד ישוב לדירה וינסה לממש את איומיו. "לא ישנתי כל הלילה, פחדתי להיות לבד, לא הבנתי איך אני אמורה לקום בבוקר ולהמשיך את החיים כרגיל כשהוא מכיר את המסגרות החינוכיות שהילדים שלי לומדים בהן ויודע איפה אני גרה. האיומים שלו היו מאד ממשיים והרגשתי שהוא לגמרי מסוגל לרצוח אותי, ממש פחדתי שאני אהיה הנרצחת הבאה".
השכם בבוקר פנתה ו' לעובדת סוציאלית, שהפנתה אותה לרווחה, שם הציעו לה להיכנס יחד עם ילדיה למקלט לנשים מוכות. "ארגנתי את הילדים במהירות ונסענו למרכז לשלום המשפחה. הדרך הייתה מאד מלחיצה, פחדתי שהוא יעשה משהו, שיעקוב אחרינו וינסה לפגוע בנו. שמרתי את הילדים קרוב אליי כי כאמא, הדבר שהכי היה חשוב לי באותם הרגעים היו הילדים שלי וכדי שאם באמת יקרה משהו, אני אוכל איכשהו לנסות למנוע את זה".
היא וילדיה שהו כארבעה חודשים במקלט. כיום, במבט לאחור, היא מבינה עד כמה התקופה הזו הצליחה לחזק אותה. למרות שהחוויה הקשה שעברה תישאר חקוקה לנצח בלבה, היא מלאה באופטימיות ומשתדלת להוביל את התא המשפחתי שלה לעתיד בריא וטוב. "המקלט היה עזרה גדולה בשבילנו. מצד אחד, זה לא פשוט להתמודד פתאום עם תנאים שאת לא רגילה אליהם, אבל מצד שני, הרגשתי מוגנת, הרגשתי שיש לי למי לפנות והצלחתי לחשוב שם מה אני רוצה בחיים שלי, לבנות את עצמי ואת המחשבות שלי ובעיקר להירגע".
לקראת הלידה היא החליטה שמיצתה את השהות שלה במקלט והחלה לחפש דירה לה ולילדיה. היום הם אוספים יחד את השברים, היא לאט לאט חוזרת לעצמה ומקווה שהילדים, שעוברים כעת טיפול רגשי, יצליחו להתאושש מהתקופה הקשה שעברו. "היינו במקום טוב כשיצאנו מהמקלט. הילדים הבינו שאמא שלהם איתם ושומרת עליהם, אבל עדיין יש להם פחד שאני אמצא בן זוג. אני מקווה שבסופו של דבר הם יבינו שלא כל הגברים אלימים ושמה שהם עברו לא יחזור על עצמו".
היציאה מהמקלט אל החיים ואל שגרה חדשה כרוכה בהסתגלות לא קלה. כדי לעזור לו' ולעוד נשים רבות במצבה, סניף ויצ"ו החדרתי פתח בפניהן בית חם ומקום בטוח ואוהב, עם תוכנית הדגל של הסניף שנקראת "בראש מורם". אחת לשבוע נפגשות קבוצת נשים שיצאו ממקלטים ברחבי הארץ יחד עם ילדיהן. בעוד שהנשים משתתפות יחד בקבוצת תמיכה וחיזוק, ילדיהן מחובקים ומטופלים היטב בידי צוות מתנדבות רחב שמפעילות את הילדים בשלל פעילויות חווייתיות. יו"ר ויצ"ו חדרה שרה ריינר, מספרת על התוכנית שמעניקה לנשים תמיכה ואמון מחדש: "הנשים שמגיעות הנה לאחר שיצאו ממקלט הן לרוב לבדן, ללא עורף משפחתי וחברי או תמיכה. אנחנו פותחות בפניהן בית בו הן נפגשות אחת עם השנייה, מחזקות אחת את השנייה ומדברות על מה שהן עברו".
ו' מחזקת את דבריה של שרה ומספרת: "הגעתי למקום הזה אחרי הלידה, וזה מאד עוזר לי. בזמן שיש פעילות לנשים, הילדים נמצאים עם המתנדבות וזה פשוט נתן לי קצת שקט בשביל עצמי. את יודעת שיש מישהו שמטפל לך עכשיו בילד ואת לא צריכה לדאוג לכלום. והשיחות עם הנשים עזרו לי מאד, בגלל שאני יודעת שכולן פה נשים שעברו את אותם הדברים שאני עברתי, שעברנו חוויה דומה של אלימות. נוח לי לדבר איתן, לשתף אותן ברגשות שלי ולהקשיב להן. אנחנו לא מדברות רק על האלימות, יש כאן גם כל מיני פעילויות, כולן פה כל כך חמות ותומכות, גם הנשים וגם המתנדבות".
