ד' ובן זוגה נראו כמו תמונת הפוסטר המושלמת של משפחה יפהפייה ומאושרת. שניהם הגיעו למערכת היחסים הזו מבוססים כלכלית, עם משרות נחשקות, השכלה עתירת שנים ומראה מצודד. אך במציאות, מה שנראה כמו החבילה המושלמת היה עבור ד' כלוב של זהב. אחרי שסבלה במשך שנים מאלימות פיזית, רגשית וכלכלית, ד' נמלטה מהחיים לצד בן זוגה המתעלל והיום היא משקמת את חייה, יחד עם שתי בנותיה. לנשים שהאלימות אינה זרה להן היא אומרת, "תצאו משם, יש חיים אחרי. הם אמנם לא גן עדן, אבל הם לא הגיהינום. בגיהינום הייתן כבר".
עם משרה ניהולית בכירה בגיל צעיר, ד' הייתה כוכב עולה בעולם העסקים. אבל משהו היה חסר. כשהיא פגשה את ל', שהפך לימים לבן זוגה, היא הייתה בטוחה שהשלימה את התמונה. "היה לנו דייט ראשון מהחלומות, הוא גבר נאה, חכם, רגיש, פשוט אישיות כובשת".
ל' פיזר הצהרות אהבה בשפע ומחוות רומנטיות גדולות והצליח לסחוף את ד' לתוך מערכת יחסים אינטנסיבית שכללה מגורים משותפים לאחר כמה שבועות היכרות. "הרגשתי שאני בתוך חלום, היום אני מבינה שזה משהו שהיה אמור להדליק אצלי נורה אדומה, אבל נשאבתי לזה באופן מוחלט, אי אפשר להסביר את התחושה הזו, שהוא אוהב אותי וזקוק לי, שהוא משפחה ובית ושזה משהו מאד נכון".
האלימות שהפעיל ל' על ד' הופיעה מהר והשתלבה בחיים שלהם בהדרגתיות. בהתחלה מילולית ובהמשך גם אלימות פיזית כמה פעמים בשבוע. "זה מתחיל מוויכוח שטותי וקטן שכל זוג שחי ביחד מכיר, אבל אז אני קולטת שהוא צורח ומקלל וממש חוטף התקפי זעם לא מידתיים".
אחרי ההתפרצויות שלו ל' היה מקפיד להתנצל בפני ד', שתמיד סלחה. "אהבתי אותו וגם היו לנו הרבה חוויות טובות, אז לפרק בשביל זה זוגיות? הייתי משוכנעת שזה ישתנה עם הזמן".
הדברים אכן השתנו, אך לא לטובה. "ברגע שקיבלת את ההתנהגות האלימה הזו פעם אחת, נתת לזה לגיטימציה ומשם זה רק יהפוך להיות גרוע יותר ויותר", אומרת ד'. "בלי להרגיש התנתקתי מכל העולם שלי, מהמשפחה, מהחברות, ממקום העבודה. נורא קל לשפוט את זה מבחוץ ולשאול איך לא קמתי והלכתי, אבל זה משהו שקורה לך בלי שאת מרגישה. הוא הוריד אותי למטה עד שהרגשתי חסרת ערך לחלוטין והתחלתי להאמין בכל הדברים הרעים שהוא אמר עלי".
את מערכת היחסים ביניהם ד' מדמה ליחסי שובה ושבוי, שאך החמירו כשד' נכנסה להריון. האלימות הפיזית הקשה שד' ספגה במשך שנים בהן חיה עם ל', התחילה מדחיפה קטנה במהלך ריב סוער והסלימה במהירות לאגרופים בכל הגוף, חניקות ושלל סימנים כחולים שד' התאמצה להסתיר. "המכות היו החלק הפשוט בכל הסיפור. כשזה היה קורה הייתי מתנתקת מהגוף שלי, הוא היה פורק את האגרסיות שלו, אחר כך מתנצל על מה שעשה וזהו, אבל כל מהלך החיים שלנו כלל השפלות קשות ועונשים, שזה היה החלק הכי קשה."
אחרי שנים של התעללות קשה נגד ד' היא התלוננה במשטרה, ל' נעצר ואף שהה במכון טיפולי כחלופה למאסר, אך גם זה לא שיפר את המצב וד', שהייתה נתונה בסכנת חיים מידית, נלקחה למקלט לנשים מוכות. היום היא נחשבת עדיין כאישה בסיכון. היא נאלצה להתחיל את החיים מאפס, מתגוררת באזור השרון אבל נחושה לבנות את עצמה מחדש ולספק עבור בנותיה את הבית החם, הנעים והאוהב שמגיע להן.
מישהו מהסביבה שלך ידע על האלימות שאת עוברת בביתך?
"לדעתי אנשים רואים הכל מבחוץ, אבל לרוב משתדלים לא להתערב כשזה נוגע לאלימות במשפחה. חיינו בסביבה בה כולם מאד מתאמצים להיות מושלמים וגם אנחנו היינו ככה. טיסות לחו"ל, רכבי יוקרה ובגדי מעצבים אבל אפשר היה בקלות לראות שמשהו אצלנו לא בסדר. גם אין סיכוי שהשכנים לא ידעו, הם שמעו מה הולך אצלנו בבית. צעקות וקללות על בסיס קבוע שאפילו אנשים ברחוב יכלו לשמוע".
זה משהו שיכול לדעתך לקרות לכל אחת?
"אין באמת טייפ קאסט לתפקיד האישה המוכה, זה יכול לקרות בכל בית ולכל אישה. כשהגעתי למקלט היה לי קשה להגיד על עצמי שאני אישה מוכה. הרי אני אישה חזקה, מנהלת, משכילה, מתוקתקת, אני אישה מוכה? במקלט הכרתי נשים שונות שהמכנה המשותף היחיד בינינו היה האלימות שעברנו. כל אחת מהן, לא משנה מאיפה היא מגיעה, מספרת על דפוסי התנהגות זהים בקרב גברים אלימים".
את יכולה לספר על התקופה שעברתן במקלט?
"מרגע שהודיעו לי שאני הולכת למקלט, הייתה לי שעה להתארגן. אספתי כמה בגדים וצעצועים, הגיע אליי נהג מטעם המקלט ופירק לי את הנייד. אספנו את הבנות מהמסגרות ומאותו הרגע נגמר הקשר עם העולם החיצון. לא ידעתי לאן אנחנו נוסעות ומה הולך לקרות ובתוך כל הבלגן הייתי חייבת לשמור על פאסון מול הילדות, אמרתי להן שהולכים לחופשה, שיהיו שם ילדים בגילם, משחקים וכיף. מבחינתי היום בו הגעתי למקלט היה יום של לידה מחדש. המקלט נתן לי כוח ושקט להבין מה קרה לי, להכיר את עצמי מחדש, לרצות לטפל בעצמי ולהבין איך נתתי לזה לקרות. זה כמו ללכת למקום בטוח כשמאחוריך סופה משתוללת ולהחליט באופן מודע להביט קדימה ולהשאיר את החלק הזה בחיים שלי מאחור".
זה אפשרי להשאיר את זה מאחור?
"האלימות היא סרטן בנפש, גם כשאתה יוצא משם, הגרורות נשארות שם לנצח בדמות חרדות, סיוטים ופלאשבקים נוראיים. זה יושב בפנים ואני אשא את זה איתי כל החיים, אבל קיבלתי במקלט הזדמנות להתחיל מהתחלה והחלטתי שאני הולכת לעשות את זה כמו ענקית ובראש מורם".
איך המקלט עזר לך?
"אחרי שנים של שתיקה והסתרה, הגעתי למקלט בשוק מוחלט, מישהי מהצוות לקחה את הבנות ואני פתאום בבום פרצתי בבכי חסר שליטה. מאותו הרגע לא הצלחתי להפסיק לדבר, לספר על כל מה שעברתי לכל מי שרוצה להקשיב. סוף סוף יכולתי להיפתח והייתי בסביבה של נשים שעברו את אותן החוויות שאני עברתי, שמבינות אותי".
ומה קורה כשיוצאים מהמקלט לחיים החדשים?
"יצאנו בלי כלום, מנותקות מהמשפחה ומהסביבה שחיינו בה והיינו צריכות להתחיל הכל מאפס. שכונה חדשה, דירה חדשה, מסגרות חינוכיות חדשות. הגענו לדירה ריקה לחלוטין וישנו בהתחלה שלושתנו על מזרון מתנפח, אפילו מגבת בשביל להתקלח לא הייתה לי. מתוך המקום הזה עם הכלום המוחלט החלטתי שאני הופכת עולמות כדי לתת לבנות שלי את הכל".
למה לדעתך ישנם כל כך הרבה מקרי אלימות נגד נשים בימינו?
"הדבר היחיד שיכול להרתיע גבר אלים זה החמרת הענישה. גבר שמפעיל טרור בתוך הבית זה חולני ונוראי, אבל למה שהוא לא ירביץ אם הוא יודע שבמקרה הכי גרוע הוא יישב כמה חודשים במעצר? אם גבר יידע שאם הוא ירים יד על אשתו הוא ייכנס לכלא ל-15 שנים הוא יתגרש ממנה הרבה לפני שהוא יעז לנהוג באלימות כלפיה".
לקראת היום הבינלאומי למאבק באלימות במשפחה, שיתקיים ביום רביעי הקרוב (27.11), גם בעיריית חדרה מצטרפים למאבק וקוראים לא לאלימות. השבוע התקיימה ברחבת העירייה עצרת הזדהות בה נטלו חלק עיריית חדרה, ועדת נשים של העירייה, הרשות לביטחון קהילתי, ומועצת נשים, בהובלת ארגוני הנשים בחדרה – ויצו, נעמת ונשות הדסה.
כאקט סמלי למאבק הטביעו הנשים קעקוע (זמני) על גב ידן, לפיו "אלימות, כאן זה מתחיל", ללמדנו שדי במכה אחת, סטירה אחת, אגרוף אחד, כדי להיכנס למעגל האלימות. ארגוני הנשים קראו לקורבנות האלימות במשפחה לא להסתיר את המתרחש אלא לבקש ולקבל סיוע מקצועי שיחלץ אותם מהמעגל האלים.
