תחושת הייאוש קשורה, קודם כל, לרמת הביצוע האיומה של פעולות התקפיות. בעוד שמשחק ההגנה היה יציב, פרט לטעות מתמשכת אחת של ניסו קפילוטו, שהייתה יכולה לעלות לאדומים בפנדל, משחק ההתקפה היה חלש במיוחד: מסירות ללא כתובת, הגבהות רעות, הימנעות ממשחק עומק, קושי בביצוע פעולות פשוטות, מחסור בתנועות חכמות. גידי קאניוק מדגים מצוין את בעיית רמת הביצוע: בדרך כלל הוא חושב נכון, אבל מתקשה לבצע את מה שחושב, כולל קושי בהשתלטות על הכדור.
החלק השני של הייאוש קשור לתחושה שהפועל חיפה מקבלת יותר מדי בקלות משחק כזה. השחקנים שידרו סוג של שביעות רצון בסיום המשחק, חיים סילבס נראה רגוע. זה היה עוד יום במשרד של האדומים, לא מהמוצלחים, אבל גם לא כזה שדורש התייחסות מיוחדת או התארגנות מחדש.
סילבס נמצא כרגע במילכוד הבינוניות. מצד אחד, אפשר להבין את הגישה הרגועה שלו. הרי היה יכול להיות יותר גרוע. הפועל חיפה נמצאת במרכז הטבלה, קבוצות טובות ממנה נמצאות במשבר כרגע. אם הוא יגיב באופן קשה עכשיו, סביר שזה לא ימצא חן בעיני השחקנים, וזה רק יחזק את הסיכוי למשבר. סילבס נמצא במלחמת הישרדות קבועה, וכל זמן שהמקום הסביר באמצע נשמר הוא שורד.
מצד שני, כאשר המאמן, בתמיכת המערכת, משדר קבלה של רמת הביצוע האיומה מהמושבה, השחקנים מתרגלים במהירות לא לצפות מעצמם ליותר. ראינו את זה קורה כמעט כל עונה בהפועל חיפה. מה שמתחיל כבינוניות זולג עם הזמן לחולשה, לרפיון, לשורה ארוכה של משחקים נטולי פעולות התקפיות משמעותיות. במצב כזה, ההישרדות של סילבס היא רק זמנית.
יכולת הניהול של סילבס
מעטים מאוד המאמנים שיודעים להתמודד עם המלכוד הזה, לכן מעטים כל כך הם המאמנים ששורדים עונה שלמה באותה קבוצה בליגת העל. סילבס לא מצטייר כאחד מהמעטים האלה. הוא יזדקק להרבה מזל כדי להימנע ממשבר או מדעיכה איטית מהסוג המוכר מדי.
ברמה המקצועית, יש לסילבס כמה גורמים להיתלות בהם. במושבה, זה היה בעיקר מרכז השדה שהיה מוצלח משאר החוליות ברמה ההתקפית. לירן סרדל ממשיך להיות סולידי, פרנסיסקו ג'וניור השתלט על המשחק ככל שהוא התקדם, כפי שעשה במחזור הראשון מול כפר סבא, ועזר לאדומים להיות דומיננטיים יותר במחצית השנייה.
אם מסתכלים מעבר למשחק הספציפי, ניתן לדבר על משהו שכן התחיל לעבוד במשחקים קודמים ואפשר לנסות לחזור אליו. התנועה של נס זמיר לאגפים הייתה חסרה במשחק הזה, בטח בהשוואה לתנועה של עדן בן בסט או למרכז השדה או לתוך הרחבה. הפציעה של ניקולה גולאן גרמה לסילבס להזיז את סרדל לעמדת הבלם השלישי בפתיחת המשחק, כשהוא חזר לקישור משחק ההתקפה האדום נראה טוב יותר. סרדל כקשר הוא אחד ממצטייני העונה, אם גולאן ייעדר למספר שבועות עדיף לסילבס לחפש פתרון אחר למצב, אם גיא משפתי יהיה כשיר אולי זה הזמן לתת לו הזדמנות.
סילבס נתן מול רעננה הזדמנות לשחקנים שהיו מתוסכלים ממעמדם והם התעקשו לא לקחת את ההזדמנות. בן בסט ממשיך להעביר משחקים כמעט בלי להשפיע עליהם, גל אראל לא מזכיר את השחקן שהתנפל על כל הזדמנות שקיבל לפני שנתיים, אמרי וולשמן נראה חלוד וחסר ביטחון. סילבס לא אמור לצאת מהמשחק הזה עם תחושה שיש בסגל אופציה טובה יותר למשחק ההתקפה מההרכב שנראה טוב מול מ.ס אשדוד ובמחצית הראשונה מול הפועל ב"ש.
ה-VAR. מה איתו?
אי אפשר לסיים משחק, שבו החלטות השיפוט היו הדבר המעניין ביותר ללא התייחסות נוספת לסוגיית ה-VAR המרתקת. הפעם הפועל חיפה ניצלה פעמיים, בעיקר בשער שנפסל, בזכות מה שמתחיל להסתמן כנקודת תורפה גדולה במיוחד של ה-VAR באופן שבו משתמשים בו כרגע: כמעט כל המצבים שקשורים לעבירות נופלים לתחום האפור. כמעט תמיד יש מגע כלשהו, כמעט תמיד אי אפשר לקבוע בוודאות האם המגע הוא זה שהפיל או הזיז את השחקן, לכן בערך ב-90 אחוז מהמקרים ההחלטה המקורית של השופט נשמרת, גם אם היא בעייתית מאוד.
אם המערכת כבר קיימת, ראוי לתת לשופטים יותר שיקול דעת ביכולת להכריע מתי מגע מסוים מהווה עבירה ומתי לא. עדיף שזה יקרה עם תוספת של דגשים וכללים ברורים יותר מאשר יש כיום, אך בסך הכל בחלק גדול מהמקרים יש הסכמה רחבה מאוד (אצל מי שמתבונן באובייקטיביות) לגבי השאלה האם הייתה או לא הייתה עבירה. מטרה לעתיד הקרוב צריכה להיות להוריד משמעותית את כמות המקרים שנופלים תחת ההגדרה של "לא חד משמעי".
