השבוע שודר פרק הסיום של שנות ה-90 ברשת 13, היוצר והתסריטאי של שנות ה-80 מני אסייג נפרד מהסדרה ומספר על התקופה והעבודה על הסדרה.
מני אסייג: "הסדרה שאני כל כך גאה בה שנות ה90-80 ירדה מהמסכים לתמיד והגיעה העת לכמה מילות סיכום:
נתחיל מזה שנהניתי לכתוב את שנות ה80 (בסיוע אחייני המחונן ליאור) ונהניתי לעבוד עם השחקנים המוכשרים מאוד, ונהניתי מהפופולריות של הסדרה ומהעובדה שהיא נגעה בכל כך הרבה אנשים. והכי נהניתי לתת צ׳אנס לצעירים מוכשרים שפרצו לתודעה דרך הסדרה הזו.
ואני שמח וגאה על ההצלחה של סדרת ההמשך שנות ה90 שאותה תסרטו דניאל בסיועו של אור כהן אחייניי הסופר מוכשרים, בניצוחו של שלום התותח.
וברמה האישית:
כיוצר (יחד עם שלום) וכתסריטאי של שנות ה80 הגעתי בסיעתא דשמיא לטופ של התסריטאות הישראלית. הכי גבוה שאפשר מבחינת שכר, מעמד ויוקרה.
מהגובה הזה זיהיתי את האמת החמקמקה וקפצתי עליה בלי להביט לאחור. יצאתי קצת חבול וקצת כאוב (שרוט הייתי לפני כן), אבל יצאתי שלם. שלם נפשית.
שנות ה80 היתה כאמור הפסגה, והפרישה מהסדרה (כשהיתה בשיאה) היתה פסגה הרבה יותר גבוהה: הר ההר.
הסדרה המוצלחת היוותה פלטפורמה למקום הטוב שאני נמצא בו היום. ומבחינתי האישית זו החשיבות העיקרית שלה.
לא נועדתי לכתוב סדרות (למרות שעשיתי את זה לא רע), נועדתי לדברים אחרים הרבה יותר חשובים: לקדש שם שמים, לחלק תפילין, להכניס ספרי תורה, להגן על תלמידי חכמים וגם לתמוך במשפחות קשות יום. והכל בעזרת המון יהודים טובים ומשובחים.
ונועדתי גם להיאבק בנחישות על האמת והצדק, והאמת והצדק די נעדרים מהתעשיה שעזבתי, לצערי. התעשיה שלא מקבלת דעה שונה מהקו המנחה, ומדירה ומחרימה את מי שמעז להשמיע קול אחר. ובדיוק בגלל זה לא נשמעים קולות אחרים.
מקווה ואפילו קצת מאמין שהדברים ישתנו בעתיד.
מאחל הצלחה גדולה לכל השותפים ביצירה המפוארת ובהמשך פרויקטים חדשניים ופורצי דרך. בע״ה.
תודה ולהתראות. חוזר לענייני התפילין והגמ״ח."
