דעות / צ'רקס
מכירים את הסיפור על שני ישראלים קשישים שנפגשים במלון באוסטריה ומתים לדבר האחד עם השני, אז הראשון פונה לשני ואומר לו: "נדמה לי שאתה יצאת פעם עם רחל לוי מעפולה"; השני עונה: "בטח, זה היה מזמן. גם אתה יצאת איתה?", "בטח", עונה השני, "יצאתי, אבל זה היה מזמן-מזמן, עוד לפניך". ברור לשניהם, כי הם מעולם לא הכירו את רחל לוי ובכלל אין בעפולה ולא הייתה אחת כזו, אבל לדבר תמיד טוב.
נזכרתי בסיפור הזה כאשר ראיתי את הסדרה "הנערים", שגררה תגובה חריפה של ראש הממשלה נתניהו ושרת התרבות מירי רגב, והבנתי ששניהם כנראה מעולם לא ראו את הסדרה הזו. מישהו טרח לספר להם עליה, אולי בגלל שערוץ 2 היה שותף בהפקה שלה. הסדרה הזאת נראית כמו סדרה שנעשתה על ידי מחלקת ההסברה של משרד החוץ, סדרה שמעלה את קרנה של ישראל, סדרה שהמסר שלה הוא חד וברור: ישראל, בניגוד לרשות הפלסטינית והחמאס, עושה מאמץ אדיר לנטרל גורמי טרור יהודים קיצונים וזוכה להצלחה במגרש הקשה הזה. נכון שהטרור הפלסטיני וההסתה הם באופן לא פרופורציונאלי לעשבים השוטים בחברה היהודית, אבל טרור הוא טרור ומי שלא מטפל בעשבים שוטים, בסוף מקבל כאוס אחד גדול.
השב"כ מוצג בצורה הכי אנושית ומקצועית שאפשר, כך גם משטרת ירושלים. אין טיוח והם עושים עבודת קודש במאמץ למצוא את רוצחי הנער מוחמד אבו חדיר. נכון שמשפחתו של אבו חדיר היא משפחה נורמטיבית, בני אדם ולא טרוריסטים, אנשים שחיים באהבה ודאגה לילדיהם ונקלעים לעין הסערה של שנאת חינם מכל הכיוונים, אבל מה לעשות ואת הסדרה עשו HBO וערוץ 2, שהוא כרגע מוקצה מחמת מיאוס.
אני ממליץ על הסדרה כדי שנבין איפה אנחנו חיים ומה עלול לקרות בכל רגע במטווה השנאה בשכונה שלנו, כששני הצדדים לוקחים חלק בטרגדיה.
שימו פתק
כמו בפרסומת למזגן טורנדו בכיכובה של רותם סלע, שאומרת "טורנדו, אתה משחק לי בראש", נדמה שכרגע כל המפלגות כולן משחקות לנו בראש. ביום שלישי הבחירות ויש סקרים שמוכיחים שאולי חצי מהאוכלוסייה שתגיע לקלפיות ממש לא קיבלה החלטה סופית למי להצביע. נכון שרוב ההתלבטויות הן בתוך הגושים – האם להצביע לעמיר פרץ, או לבני גנץ בצד האחד, לנתניהו או איילת שקד בצד השני, כי אצלנו הרי הכל אישי, ולא אידיאולוגי, אבל יש גם אנשים שמתלבטים בין לבין והם אלו שיכריעו את הכף לאן המשחק הזה הולך, כי בתחרות הזאת שיש בה איזה שוויון לא פתור, דקות ההכרעה הן ממש בזמן פציעות, כשהקהל מותש מהדרמה כמעט כמו השחקנים במגרש, ופה לשופט של המשחק, שעומד בראש וועדת הבחירות, יש משמעות עצומה לשיקול הדעת שלו ולאמץ האישי שלו.
אנחנו כחברה זקוקים להכרעה ולכך שהסאגה הזאת תיגמר לכאן או לכאן. כל ממשלה שתקום צריכה לעסוק בפעילות יומיומית מבורכת ולא בדברים מיותרים, וכמו כן להרגיע את המתח והשנאה בתוך האוכלוסייה, שהרי כולנו כבר למדנו היסטוריה ויודעים עד כמה דמוקרטיה היא דבר שביר, והכי חשוב, ביום שאחרי לשכוח את כל משחקי הראש והפייקים. נכון לעכשיו, בני גנץ ובנימין נתניהו הם לא האויב, הם מה שיש, ואיתם נלך ביום שאחרי את הדרך ה+ארוכה והקשה של כולנו. אז לכו להצביע, כי בסוף הכל פה, כדברי בן גוריון, הכל זה ניסים גלויים.
